דרך הבשור הדרומית

הודעות קק"ל למטיילים

79הודעות חדשות

רמת קושי:
בסיסית
עונה מומלצת:
אביב חורף סתיו
אורך המסלול:
18 ק"מ
לפי אזור:
דרום הנגב המערבי
משך המסלול:
3-5 שעות
עומס:
עומס קל

גשר החבלים. חוויה מתנדנדת. צילום: יעקב שקולניק

סוג המסלול
- פיקניק
- נוף ותצפית
- היסטוריה ואמנות

מסלול נסיעה המתאים לכל כלי רכב שיקח אתכם אל חלקו הדרומי של נחל הבשור ונקודות העניין שלאורכו

נחל בשור מתחיל את דרכו ליד שדה בוקר ומסיים את מסעו בעזה. במערב הנגב מלווים את ערוצו שלושה קטעים של דרכי נוף. הדרך המלווה את הדרומי שבהם ומתוארת ברשימה זו, היא פרי שיתוף פעולה של קרן קימת לישראל, רשות הטבע והגנים, רשות ניקוז שקמה-בשור ומועצה אזורית אשכול.
הדרך מלווה את הגדה השמאלית (המערבית) של הנחל לאורך כ-18 ק"מ והיא מתאימה לכל רכב. הדרך מהודקת במצעים אבניים, המעניקים אפשרות נסיעה בכל מזג אוויר, אבל דורשים נהיגה איטית. זה איננו חיסרון, שכן רק בנסיעה איטית אפשר לספוג כראוי את מראות הנוף. בצד הדרך הוכשרו מגדל תצפית, גשר חבלים תלוי, מצפורים וחניון. באתרים המרכזיים מוצבים שלטי הסבר.
אפשר להתחיל את הטיול בקצה הדרומי של הדרך, ליד צאלים, או בקצה הצפוני, ליד פארק אשכול (ראו הסבר בסעיף נפרד). ברשימה זו נתאר את הדרך מדרום לצפון.
מתחילים.

הוראות הגעה ומידע כללי

אופי הטיול: נסיעה בדרך נוף עבירה לרכב פרטי.
אורך מסלול הנסיעה: 18 ק"מ.
משך הטיול: 3-4 שעות.
כניסה דרומית: כביש 222, כחצי קילומטר מצפון לצומת צאלים.
כניסה צפונית: לבאים ממערב: בצומת מעון (כביש 222) פונים מזרחה בכביש 241 לכיוון פארק אשכול. אחרי סימן ק"מ 5 פונים ימינה לדרך הנוף. לבאים ממזרח: בצומת אורים (כביש 234) פונים מערבה בכביש 241. כ-1.3 ק"מ אחרי הכניסה לפארק אשכול פונים ימינה לדרך סלולה העוברת מתחת לכביש 241 ומגיעה למבואת הצפונית.

מגדל צאלים

בכניסה לדרך ניצב שלט מבואה ובו מפת המסלול. לידו - מגדל תצפית בנוי מתכת בצבע ירוק ושולחן פיקניק נגיש. מדרגות נוחות מובילות למרפסת התצפית הרחבה של המגדל. הערוץ הרחב של הנחל מלא עד אפס מקום עצי אשל וגבעולי קנים, המשמשים מסתור לציפורי שיר רבות.
במפות כתוב שבערוץ הנחל נמצאת באר צאלים (ביר א-שָנָק). באזור הזה מתחתר נחל צאלים באדמת הלס ומגיע לשכבה עבה של חלוקי נחל, שהנחל סחף לכאן והרביד על סלעי הקירטון הקרובים לפני השטח. מכיוון שהקירטון אטים לחלחול, מצטברים המים בשכבת החלוקים שממעל.
נראה כי כבר בימי קדם הכירו תושבי המקום את העניין וחפרו כאן בארות. הארכיאולוג דן גזית גילה בסביבות הבאר ממצאים המעידים על התיישבות כמעט רצופה מהתקופה הכלקוליתית (לפני כ-5,000 שנה) עד ימינו. שלטונות המנדט הבריטי שיפרו וחפרו עשרות בארות באזור כדי לקבע את הבדווים בנחלותיהם. במפות מאותם ימים מסומנות בארות רבות בערוץ הנחל. אבל, השיטפונות העזים שהתחוללו בנחל קברו רבות מהבארות בסחף ובהן גם באר צאלים.

הגשר התלוי

נסיעה לאורך 1.3 ק"מ מביאה אותנו אל הגשר התלוי, החוצה את הנחל מצד לצד. אורכו כ-80 מ' והוא נטוי מעל ערוץ מלא מים המרווים סבך קנה ואשל. בעברו נהגו הבדווים להוביל לכאן עדרי כבשים לפני הגז כדי לשטוף במים את הלכלוך מהצמר.
כדאי לחצות את הגשר, חוויה נפאלית בזעיר אנפין. מי שיצעד כקילומטר צפונה, יגלה סימנים לחווה חקלאית מהתקופה הרומית-ביזנטית - שרידי מבנה מבוצר, שני בורות מים מחצבה ואמת מים.

תצפית המאגרים

כ-2.5 ק"מ מהגשר התלוי, למרגלות מאגר מים גדול, נמצאת מרפסת תצפית הצופה על הנחל. בשנת 1996 הכשירה כאן קק"ל, בסיוע ידידיה בארה"ב ובאוסטרליה, מערך מתוחכם של שלושה מאגרי ענק. המאגרים קולטים את מי שיטפונות החורף הזורמים בנחל ומשם מועברים המים לשדות שבסביבה.
איך העסק עובד? למרגלות המצפור נבנה סכר בדמות סוללה נמוכה, שתפקידה להאט ולהסיט חלק ממי השיטפונות שזורמים בנחל. הסכר מתוכנן כך שספיקות שיטפוניות עד 22,000 מ"ק בשעה ממשיכות לזרום בנחל ולשרת את הטבע. רק כאשר ספיקת המים גדולה יותר, מוזרמים העודפים למאגר רחובות תחתון, שנמצא בגדה שממול. מהמאגר הזה נשאבים המים למאגר רחובות עליון, שבאותה גדה, ומשם הם מועברים בצינורות למאגר הבשור שנמצא מאחורינו, מדרום לערוץ ולדרך.
המאגרים מסוגלים לאגור ביחד כ-7 מיליון מ"ק מים. בשנים שחונות, שבהן אין אפשרות למלא את המאגרים במי שיטפונות, מוזרמים אליהם מים מטוהרים ממפעל טיהור שפכי גוש דן (שפד"ן). מי שרוצה לצפות בנוף מנקודה גבוהה יותר, יכול להמשיך כ-100 מ' ולעלות ברגל למצפור גבוה יותר.

חניון המאגרים וגשר הצינורות

למרגלות מאגר הבשור נטעה קק"ל חורשה נאה ובה עצי שיטה, אשל הפרקים, שקמה ואף שיחי אלת המסטיק המעוצבים כעצים קטנים. בלב החורשה הכשירה קק"ל חניון פיקניק נחמד ובו שמונה שולחנות. החניון נמצא במקום אסטרטגי: בקצה החורשה נמצאת דרך שאפשר לנסוע בה מערבה לכביש 222. כאן גם נמצא עוד שלט מבואה ובו מפת המסלול.
ליד המבואה נמצא גשר הצינורות, שנבנה בצד הצינורות המובילים מים ממאגר רחובות עליון למאגר הבשור. נחל בשור הוא הגדול בנחלי ישראל שנשפך לים התיכון. אגן הניקוז של הנחל הנחל משתרע על כ-3,600 קמ"ר. יובלי הנחל יוצאים לדרכם מרמת עבדת, ערד, הרי להב ומערב הר חברון. לאחר גשמים עזים עשוי הנחל להזרים כמויות אדירות של מים. המחזה מרהיב, אך מסוכן! אסור להתקרב לגדת הנחל בעת שיטפון. גשר הצינורות נבנה כדי להעניק למטיילים נקודת תצפית נוחה ובטוחה על שיטפונות הנחל.

תצפית הנקז

כ-1.6 ק"מ מגשר הצינורות מזמינה רחבה קטנה בצד הדרך לחנות ולהתבונן בנוף. זוהי תצפית הנקז. סיפרנו כבר במגדל צאלים על שכבת החלוקים, האוגרת בחובה מים. במקומות אחדים בנחל השכבה עשויה להגיע לעומק של 10 מ'.
כאן, ובמקומות נוספים בנחל, מוחדרים צינורות לעומק שכבת החלוקים. צינורות אלה, המכונים "נקזים", שואבים מים מאקוויפר החלוקים ומעמידים אותם לרשות החקלאים. השיטפונות הזורמים בחורף בנחל אמורים "להטעין" את האקוויפר מחדש. בשנים שחונות, שבהן אין שיטפונות בנחל בשור, מתמלחים המים באקוויפר החלוקים. במצב הזה נוהגים למהול את מי אקוויפר החלוקים במים מטוהרים משפכי גוש דן כדי שיהיו ראויים להשקיה.
לעתים צינור הנקז כאן מתכסה בעצי אשל ובקנים ואין לראותו. קו החשמל המשרת את המשאבה מעיד על נוכחותו.

באר רבובה

הדרך עוברת לצד שטחים גדולים של פרדסים, המושקים במי מאגרי הבשור. שדרות של עצי אשל הפרקים ושל הקקטוס פיטאיה עמודית (קובו), בעל הפירות המאדימים, מגינים על הפרדסים מפני סערות אבק ומפני מטיילים חומדי פרי. הקטיף – אסור.
שרידי בקתה בצד הדרך מעידה על היישוב הבדווי הגדול רואייבה, שהוקם בראשית המאה ה-20 בניסיון של הממשלה העות'מנית לייצב את הביטחון האזור. לבדווים ניתנה הברירה להתיישב באזור, או להתרחק ממנו. באזור רואייבה 12 בארות לשם כך.
עוד דקה נסיעה והמטיילים מוזמנים לפנות שמאלה ולגלות את הבאר המרכזית של הכפר, ששוקמה בתקופת המנדט הבריטי. הבאר זכתה לשם עברי – באר רבובה. ראשוני המתיישבים של מצפה גבולות, שעלו על הקרקע בשנת 1943, רכשו כאן בראשית דרכם את מי השתייה שלהם.

השיטה המתה

עד לשיטה מצפה לנו קטע נסיעה באורך כ-4 ק"מ. כדאי לשים לב גם לשטחים המעובדים שבצד הנחל. מערב הנגב הוא אחד מאסמי התבואה של ישראל, מרחבים של שדות תפוחי אדמה, גזר וגידולי שדה אחרים.
מעץ השיטה המפורסם, שמשך את תשומת לבו של כל מטייל שעבר כאן, נותר רק השלד. בסביבות שנת 2015 נגדעו חייו, אולי בשל כמה שנות בצורת עוקבות. ייתכן גם שריסוסי הדברה מהאוויר תרמו גם הם לקיצור תוחלת חייו.
השלד של העץ ממשיך לפאר את המקום גם עתה. מתקן נדנדות תומך בענפיו הישים לבל יקרסו ולידו נבנתה פינת ישיבה. מסביב נטעה קק"ל חורשה קטנה של עצי שיטה, בתקווה שיחזירו עטרה ליושנה.

תל פארעה ("שרוחאן")

כ-300 מ' מהעץ מתנשא תל פארעה. בפרגולה הקטנה שלצד רחבת החניה מוצבים שלטי הסבר על התל ועל קורות המקום במלחמת העולם הראשונה, עת חנו בו פרשי אנז"ק לאחר הכישלון בכיבוש עזה. לעתים מוסיפים לשם התל את הכינוי "הדרומי", להבדילו מתל פארעה שבשומרון, המזוהה עם תרצה המקראית.
הארכיאולג פלינדרס פיטרי, שחפר באתר בשלהי שנות ה-20 של המאה ה-20, הציע לזהות את התל עם בית פלט, אחת מערי יהודה (יהושע טו 27); אולברייט הציע לזהות את המקום עם שרוחן, עיר בנחלת שבט שמעון. שני הזיהויים אינם מקובלים עוד. כיום מציעים לזהות את שרוחן עם תל אל-עג'ול, סמוך לשפך נחל בשור לים.
פיטרי מצא כאן שרידים של התיישבות כמעט רצופה למן התקופה הכנענית התיכונה II ועד לתקופה הרומית. מסביב לתל התגלו בתי קברות מתקופות שונות, שכללו ממצאים עשירים ונדירים של ארונות קבורה אנתרופואידים (דמויי אדם) מחרס, מן המאה ה- 13 לפנה"ס.
ראשוני המתיישבים בתל ביצרו אותו היטב. הם העמיקו את שני הערוצים שמצפון לתל ומדרומו. בין שני הערוצים, מצדו המערבי של התל, נחפר חפיר עמוק, הנראה היטב גם בימינו. באדמה שהוצאה מהחפיר השתמשו ליצירת חלקלקה, סוללה משופעת שהגביהה את התל ויצרה מדרון תלול. כדי לשמור על שלמות הסוללה, ציפו אותה אנשי התל בלבני בוץ. מלבנים שכאלה נבנתה גם החומה בראש הסוללה. שרידים מחומה זו נראים בצד הדרומי של ראש התל.
בדרום התל נחשף שער לבנים גדול, עשוי שלושה זוגות אומנות שביניהם ארבעה תאים. ביצורים אלה תפקדו גם בתקופה הכנענית המאוחרת, בה שלטו המצרים בכנען (אמצע מאה 16 עד המאה ה12- לפנה"ס). מסוף תקופה זו נחשף בתל מבנה לבנים גדול ("ארמון המושל"), שכלל חצר מוקפת חדרי מגורים ומחסנים. על חורבות מבנה זה הקימו הישראלים, או אולי מתיישבים פלשתים, בתי מגורים.
בצפון התל התגלתה חומת לבנים אדירה, שעוביה יותר מחמישה מטרים. אפשר שחומה זו הוקמה במאה ה-10 לפנה"ס, או מעט מאוחר יותר. בתקופה הרומית נפסק היישוב בתל. בשלהי מלחמת העצמאות היה התל מוצב מצרי. כוחות צה"ל כבשו את המקום במבצע אסף (5.12.48).
השרידים שהתגלו בתל התבלו במשך השנים ואינם מרשימים במיוחד, אך אין לבקר על הביקור במקום ולו אך בשל התצפית היפה הנשקפת ממנו והמדרון התלול היורד לנחל בשור. אפשר להבחין בהר קרן ובבאר שבע, ביישובי חבל לכיש, בנתיבות ובאשקלון. יש אומרים שבימים בהירים ניתן לראות מן המגדל אף את ג'בל הלאל שבצפון סיני. אנחנו לא זכינו לכך.

שחזור מסילת ברזל בריטית

נסיעה של כ-3.5 ק"מ מביאה אותנו אל רחבת חניה ומחסום שחוסם את הגישה לרכב לגן לאומי הבשור (פארק אשכול – הכניסה בתשלום). ליד רחבת החניה נמצא קטע קצר ומשוחזר של מסילת ברזל.
בפארק אשכול נובעים עינות הבשור, ריכוז המעיינות הגדול ביותר בנגב. מאז ימי קדם חצו דרכים את נחל בשור ליד אזור הנביעות, וכך היה גם בתקופת המנדט הבריטי. עם תום כיבוש האזור במלחמת העולם הראשונה סללו הבריטים מסילת ברזל מרפיח לבאר שבע. המסילה חצתה את נחל בשור בגשר עץ, בדיוק במקום זה. הקו נחנך ב-8 במאי 1918 והוא פעל עד 31 ביולי 1927.
ממסילת הברזל אפשר להציץ לצד השני של הנחל ולהבחין גשר העץ וקרון הרכבת המשוחזרים מנציחים את מסילת הברזל ההיסטורית.
עתה, לא נותר לנו אלא להמשיך עוד כקילומטר וחצי ולצאת אל כביש 241. מי שרוצה לפנות מזרחה יצא היישר לכביש. מי שרוצה לפנות מערבה, יעבור מתחת לכביש 241 ויגיע לנתיב הכביש הפונה לשם.