ככל שמתקרבים אליה, גוברת ההשתאות למראה היופי והעוצמה של העץ, מיצירות המופת של הטבע. נדמה כי שום דבר רע לא יכול לקרות בחיק האלה בעלת הגזע האדיר, המחבקת אותך בעדינות בשש זרועותיה הענקיות ומעניקה די צל לכל מי שבא לשיח את ליבו אצל רבי טרפון.
האלה הזו היא אלה אטלנטית השייכת למין שהביא לנופי ישראל את העצים המרשימים ביותר מבחינת גיל, גודל ועוצמה. העצים האלה ניחנו בגזע חסון ועבה, והיקפם של אחדים מהם וגם של האלה של טרפון מגיע לחמישה מטרים ויותר.
אלה אטלנטית היא עץ נשיר חורף, אך היא עמידה גם לקיץ חם ויבש. תכונות אלה מעידות היטב על טיפוס התפוצה הערבתי של העץ. נציגים של העץ חיים במרחב שבין מרכז אסיה להרי האטלס שבצפון אפריקה, והעץ צומח גם ביוון ובקווקז.
גם בישראל אנו מוצאים את האלה האטלנטית באזורים הערבתיים של הארץ – הגולן ומזרח הגליל העליון, עמק החולה, הגליל התחתון, ספר יהודה – ובמקומות הגבוהים בהר הנגב באזור נחל אלות. בנגב עצי האלה צומחים בערוצים גדולים או בכיסי קרקע בין סלעים הקולטים אליהם מים מהסביבה. התפוצה המקוטעת מרמזת גם שהעץ היה פעם נפוץ יותר, ושהעצים שאנו רואים היום הם רק עדות לתפארת העבר.
נראה כי שמען של האלה הזו ועוד כמה מאחיותיה שצמחו כאן בעבר הגיע למרחוק. הן משכו את עיני כותב הספר "גבעת שאול", שנדפס בשנת 1893 ושנכתבו בו המילים האלה: "רחוק ממקום זה (עין זיתון) לערך 15 מינוטען על ההר הנקרא בלשון ערבי טשעבל איל שעך (ג'בל א-שיח') נמצא חורבה ישנה ושם קבור רבי טרפון הנזכר פעמים רבות בתלמוד, ועצי בוטנים (אלות אטלנטיות) זקנים עומדים אצל החורבה".