עין נקופה ויער הסתדרות המורים

עין נקופה, יער החמישה ונחל כסלון

  • בסיסית
  • כל השנה
  • 10 ק"מ
  • מרכז הרי ירושלים
  • 3-5 שעות
  • עומס קל
שלטי הכוונה של קקל. צילם: יעקב שקולניק
  • סוג המסלול

יער מעלה החמישה יוצר חגורה ירוקה מסביב ליישובים מעלה החמישה, נוה אילן ואבו גוש. זהו גוש יער ותיק, שסיפק בשנות ה-30 עבודה למתיישבים באזור. עתה אנו יכולים ליהנות מפרי עמלם. ברשימה זו נתאר את הדרך לעין נקופה. הדרך מיועדת לרכב 4X4, אך חלקים ממנה עבירים לרכב פרטי.

הוראות הגעה

מכביש תל אביב–ירושלים (כביש 1) פונים במחלף חמד, יורדים במחלף נוה אילן ונוסעים בכביש 4115 לקריית ענבים ומשם הלאה לכביש 425, שם פונים ימינה לכיוון הר אדר. תחנתנו הראשונה היא מצפור מרסל לוריא, כחצי קילומטר ממפגש הכבישים.

סיפור דרך: השביל הרגלי

מרחק נסיעה: כ-10 ק"מ
משך הטיול: כשעתיים
אופי הטיול: מעגלי לרכב 4X4. הלוך ושוב לרכב פרטי.
מפה: מפת טיולים וסימון שבילים מבואות ירושלים (גיליון מס' 9)

מצפור מרסל לוריא נמצא כחצי קילומטר מהמפגש של כביש 3975 עם כביש 425, בדרך להר אדר. מהמצפור ממשיכים בנסיעה עוד כ-500 מ'. מיד אחרי קבוצת עמודי ההנצחה של קק"ל נכנסת דרך עפר ימינה ליער החמישה (סימון שבילים אדום). אפשר לחנות כאן בחניון משהד, שנמצא בכניסה ליער ומנציח את קהילת יהודי משהד שבאירן.

מכאן אפשר לצאת לסיור רגלי קצר לרכס הסנטוריום, שבו נמצאת בצרונית המנציחה את יצחק סקוזה. כ-150 מ' הלאה משם מגיעה הדרך אל מבנה בטון גבוה שבראשו מוצב פסל צבי צהוב. בצרונית זו נודעה בשם "עמדת הסנטוריום 2" וכיום היא מכונה, בגלל הפסל, בשם "הצבי ישראל".

נשוב למכונית וניסע במורד הדרך המסומנת אדום. הדרך מסווגת כדרך לרכב 4X4, אך אפשר לנסוע בה בזהירות ברכב פרטי. במרחק של כ-900 מ' מהכניסה, בעיקול חד של הדרך, אנו חוצים שביל מסומן ירוק, היורד מהר אדר בדרכו לבית הקברות הצבאי של קרית ענבים (שביל תש"ח).

נמשיך במורד דרך העפר בעקבות הסימון האדום עוד 1.3 ק"מ ונגיע לצומת דרכים שבו הציבה קק"ל חניון קטן בעל שני שולחנות. החניון מוקדש לזכרו של המחנך דוד אלוני, הנמנה עם מייסדי מוזיאון בית התנ"ך בתל אביב.
בהמשך הדרך, לאחר כ-500 מ', נגלה מימין אנדרטה לזכרו של יאנוש קורצ'אק, הרופא, הסופר והמחנך שניהל בית יתומים בוורשה, ולזכרה של שותפתו סטפניה וילצ'ינסקה.

דרך העפר המסומנת אדום מתעקלת ימינה ומגיעה מיד לאנדרטאות לזכרם של המורים שנפלו במערכות ישראל ולאנדרטה לזכרם של 11 הספורטאים שנרצחו באולימפיאדת מינכן (1972).

נמשיך במורד דרך העפר "האדומה". משמאלנו – יער קק"ל. מימיננו – בתה הפורחת בחורף ובאביב בשלל פרחים. לאחר 1.1 ק"מ נגיע לצומת דרכים ובמרכז עץ אלון מצוי גדול למדי. מכאן מומלץ לבעלי רכב פרטי לעשות את הדרך למעיין ברגל.

אנחנו בערוץ נחל כסלון, מהנחלים הארוכים בהרי ירושלים. נעלה שמאלה בדרך עפר המלווה את הנחל בעקבות הסימון הכחול, ונגיע לאחר כ-400 מ' אל עץ תות גדול וסביבו טרסות חקלאיות ישנות ועצי בוסתן. הגענו לעין נקופה.

בעלי רכב פרטי שבים מכאן בדרך בה באו.

אפשרות המשך לבעלי רכב 4X4

 בעלי רכב שטח בלבד יכולים להמשיך במעלה הדרך המסומנת כחול. הדרך מתגברת על מעלה תלול בעזרת שני עיקולים חדים. מראש המדרון יש תצפית יפה על גדר ההפרדה – מצד אחד נמצא היישוב הר אדר, עם האנדרטה הבולטת של גבעת הרדאר, ומהעבר השני של הגדר נראים בתי הכפר בית סוריךּ.

במרחק שני ק"מ מעין נקופה, בצומת שנמצא בין כרמים, פונים מערבה עד לחניון לזכרו של דוד אלוני, שכבר ביקרנו בו. נפנה ימינה בדרך "האדומה" בחזרה לכביש 425.

אפשר גם לצאת דרך מורד ערוץ נחל כסלון לכיוון מושב בית נקופה, דרך עין מסייעת, הקרוי גם "המעיין המסתובב". המקום זכה לשיקום ביוזמת אנשי בית נקופה.

אבני דרך במסלול

מצפור מרסל לוריא

רחבת תצפית נוחה ומרפסת תצפית מקבלות את פני הבאים. המצפור הוא מלאכת מחשבת של הוצאת מתוק מעז. בעת בניית הכביש נוצרו במקום עודפי עפר. קק"ל ומע"צ ניצלו את העפר המיותר והפכו אותו לרחבת תצפית נגישה לנכים. המצפור נקרא על שמו של מרסל לוריא, שכיהן כנשיא קק"ל בלגיה ומימן את המבצע.

מרפסת התצפית, המצוידת בשלטי פנורמה המציינים את הנקודות הנצפות, צופה על אבו גוש ועל כביש 1, בואכה השכונות המערביות של ירושלים. הקסטל ותל צובה נראים היטב וכמוהם רכס עמינדב. באופק נראה גוש עציון.  

בצרונית יצחק סקוזה

דרך עפר קצרה פונה מהחניון מזרחה. תחילה חולפים על פני בצרונית קטנה המנציחה את יצחק סקוזה (1930¬-1987). במלחמת העולם השנייה, בגיל 13כבר היה פרטיזן לוחם. לאחר שעלה לארץ הצטרף לחטיבת הראל והשתתף במלחמת העצמאות בקרבות הקסטל, סן סימון וקטמון ובניסיון לשחרר את הרובע היהודי. בקרב על מחנה הרדאר השליך בקבוקי מולוטוב על משוריינים ירדניים ועצר את התקדמותם. סקוזה נפצע בקרבות ונותר נכה. 

בצרונית הצבי ישראל

זו הייתה עמדה גלויה לעין הירדנים בגבעת הרדאר, מקום ש"מושך אש", ורק האמיצים ביותר נשלחו לשם. בעמדה זו נהרג ישראל שפירא (זוסיה), חבר קיבוץ קרית ענבים.

בשנות ה-70 חברו אשתו וילדיו של ישראל שפירא לפסל מיכאל כץ, וזה בנה את הפסל "הצבי ישראל" על פי דגם שהכין מיכאל, בנו של ישראל. הפסל הוצב בראש העמדה והחליד במהלך השנים, וקק"ל שיפצה אותו. ב-2010 בנה יצחק לוי ממסגריית צלם העתק מושלם ועמיד יותר של הפסל, וב-10 בפברואר 2010 הוצב הפסל המחודש במקומו, והוא משקיף בגאון על העמק שלמרגלות היער, האזור שהמשך מסלולנו מתנהל בו. 

עין נקופה

עין נקופה היא פינת חמד שראוי להקדיש לה קצת זמן לבילוי. המעיין נובע בתוך מערה קטנה. מימיו דולפים בתעלה קצרה החצובה ברצפת הסלע אל בריכת אגירה קטנה (בערך 2X3 מ'). בשנים שבהן השמים ממטירים גשם כתיקונו, הבריכה מתמלאת למלוא עומקה (כ-1.5 מ'). בריכת האגירה מקורה בקמרון בנוי אבן שחלקו התמוטט. אנו ממליצים מאוד לא לנסות את חוסנו של חלק הקמרון שנותר ולא לעמוד מתחתיו או עליו.

כרגיל במעיינות הרי ירושלים, גם מעיין זה זכה לניקוי ולטיפול (2006). השיפוץ נעשה בידי חבריהם של חללי צה"ל אורי גרוסמן וקיריל גולנשין, והם הקדישו את המקום לזכרם.

לקריאה נוספת והעשרה

רכס הסנטוריום

רכס הסנטוריום, שנמצא סמוך לכניסה למסלול הנסיעה ביער, מילא תפקיד חשוב במלחמת העצמאות. הרכס נקרא כך משום שנתפס כמקום בעל אוויר טוב שראוי להקים בו בתי הבראה, כפי שאכן עשו הקיבוצים הסמוכים אליו קרית ענבים ומעלה החמישה.

קיבוץ קריית ענבים נוסד בשנת 1920. בשנת 1928, עם פרוץ מאורעות תרפ"ט, מצא עצמו הקיבוץ חשוף למתקפות פתע מצד הערבים. כדי לזהות כוחות עוינים עוד לפני הגעתם לקרבת הקיבוץ הוצב תצפיתן בראש רכס הסנטוריום. באותם ימים ההרים היו חשופים והשמש קפחה על ראשי התצפיתנים ללא רחם, מה גם שהשומרים החשופים לעיני כול העמידו את עצמם בסכנה. הפתרון היה לבנות מחסן קק"ל, שהפך לבִּצְרוֹנית (עמדה מבוצרת, פילבוקס). הבצרונית הראשונה, אם לכ-400 בצרוניות שנבנו בעקבותיה ברחבי הארץ, ניצבת עד היום ליד מלון מעלה החמישה.

יער הסתדרות המורים

מסלול זה עובר בחלק יער החמישה המוקדש להסתדרות המורים. ביער יש חניונים ואתרי הנצחה המוקדשים לזכרם של אנשי חינוך. בשנים האחרונות ניטעו כרמי גפנים בגיאיות שבין עצי היער והם מוסיפים צבע ויופי למראות.

יהדות משהד

משהד היא העיר השנייה בגודלה באירן. בעיר נמצא קברו של האימאם השמיני עלי א-רידא ומכאן קדושתה לעדה השיעית. העיר שגשגה בעבר בשל מקומה על דרך המשי, דרך הסחר שקישרה את המזרח הרחוק עם אירופה. 

במאה ה-18 החלה להתפתח בעיר קהילה יהודית. בעקבות עלילת דם נערכו ביהודים פרעות ב-26 או ב-27 במרץ 1839. לאחר הטבח העמידו השלטונות בפני יהודי משהד ברירה: לקבל את דת האסלאם, או להיות מוצאים להורג. יהודי משהד הצהירו כי הם מוסלמים, אך קיימו את הדת היהודית בסתר וכך עשו במשך עשרות שנים. גם לאחר ההתאסלמות לכאורה, סבלו "אנוסי משהד" מהתנכלויות קשות, אם כי חלק מהם ניצלו את היותם מוסלמים כביכול לפיתוח עסקים מצליחים. בראשית המאה ה-20 החלו יהודי משהד לנטוש את עירם ועתה הם פזורים בני הקהילה בישראל, באירופה ובארצות הברית.

התוכן בעמוד זה עודכן בתאריך 18.6.2023

בטרם יציאה לטיול, מומלץ לעיין בדיווחים ולהתעדכן במידע הנוגע לאתר או למסלול בו אתם מתעתדים לבקר.
למעבר לעמוד ובו כל הדיווחים העדכניים לחצו כאן

הוספת תגובה

כדי להוסיף תגובה יש להתחבר למערכת

0 תגובות

מפת טיולים וסימון שבילים מבואות ירושלים (גיליון מס' 9)

מפת גוגל