מצומת השומרים שממזרח לקריית טבעון (מפגש כביש 75 עם כביש 722) נוסעים דרומה 300 מ' ופונים ימינה לחניית בית הקברות של אגודת השומרים בקריית טבעון. כדאי לחנות ליד עץ אלון התבור הגדול שבצפון רחבת החניה.

מרחבת החניה נצעד צפונה במקביל לכביש 722. אחרי כ-100 מ' נגלה את סימון השבילים הכתום, העולה שמאלה לתוך החורשה. לפני שנצעד בו נמשיך לפנים עוד 50 מ' לחניון צנוע בצל עצי אלון התבור, שנמצא ממש מעל תחנת רענון לחיילים. כאן גם תמצאו שלט גדול שהציבה קק"ל ובו מפת השביל ואנדרטה לזכרו של שמואל חיים לנדוי (1928-1892). שמואל חיים לנדוי (שח"ל) נודע בילדותו כעילוי, וכבר בגיל 18 הוסמך לרבנות. מיד אחר כך, כאשר נחשף לדעות הרבנים יהודה אלקלעי וצבי קלישר, הפך לציוני.

בשנת 1926 עלה לארץ והיה נציג הפועל המזרחי במוסדות הלאומיים. הוא מת בדמי ימיו. פעולתו האחרונה הייתה חתימה על ערבות כספית לחברי הקבוצה שעמדה להתיישב בשיח' אבריק, לא הרחק מהחורשה המוקדשת לזכרו. הקבוצה, שהקימה את מושב שדה יעקב, התיישבה תחילה בשטח שבין כפר יהושע למעיין יצחקיה ורק אחר כך עלתה מעט צפונה למקום שבו נמצא המושב כיום, למרגלות החורשה של מנהיגם. חברי המושב רצו לקרוא ליישוב שלהם על שמו, אך הדבר לא הסתייע. הם נטעו את החורשה לזכרו כביטוי להערכתם למחולל תנועת ההתיישבות הדתית בארץ ישראל.

השביל עובר בחורשה נטע אדם מעורב בחורש טבעי של אלון התבור, שאפיין בעבר את הגבעות של מערב הגליל התחתון באזור אלונים-שפרעם. מלווים אותו אשחר ארצישראלי והמטפסים קיסוסית קוצנית ואספרג החורש וכמובן מרבדי רקפות. בצד השביל מוצבים שלטי קרמיקה קטנים המציינים יישובים דתיים שעלו על הקרקע לפני קום המדינה ובהם משובצים אמרותיו של שמואל חיים לנדוי.

השלט הראשון, המנציח את מושב שדה יעקב (1927), מביא את הציטוט: "פה כל סלע, כל רגב, קורא זועק: עבדונו". השלט שאחריו מזכיר את מושב כפר אברהם (1932), כיום שכונה בפתח תקווה, ואת הציטוט: "החיים בתורה והתורה – בחיים"! עוד כמה צעדים והנה שלט המציין את מושב כפר פינס (1933) והציטוט: "ארץ ישראל בנויה לפי תורת ישראל. אין רעיון זה מתגשם בחיים אלא בעבודה. עבודה ממש!"

עד כה צעדנו כחצי קילומטר. שביל החורשה מגיע לדרך עפר רחבה. כאן פונים שמאלה, הולכים כ-100 מ' ופונים שוב שמאלה לעבי החורשה בשביל צר. שלט המנציח את כפר הרא"ה מקדם את פנינו (1933) עם הציטוט: "נקדש את חיינו בתורה ונטהרם בעבודה".

עוד שני שלטים לפנינו: השלט של מושב נחלים, שאנשיו נאחזו לראשונה בין פלגי עמק החולה (1943) אך אחרי מלחמת העצמאות עברו לאזור פתח תקווה. הציטוט מביא מדבריו של שח"ל: "תורה ועבודה – שניים שהם אחד במקור, ברוח ובמחשבה". השלט הבא מנציח את תקומה, שעלה על הקרקע כקיבוץ בצפון הנגב במסגרת 11 הנקודות (1946) ולאחר מלחמת העצמאות שינה את מקומו והפך למושב.

מיד אחרי השלט הזה השביל עובר בגת עתיקה חצובה בסלע, המעידה שיושביו הקדמונים של המקום גידלו ענבים ליין. יש להניח שהחציבות קשורות לבית שערים העתיקה, שהייתה עיר חשובה בימי המשנה והתלמוד. הצל הכבד של עצי אלון התבור מאפשר את התפתחות הטחב הרב על הסלעים.

השביל מגיע לדרך רחבה. כאן פונים שמאלה. מצד שמאל נראה גרם מדרגות בטון המוביל לבית העלמין של קריית טבעון (בגרם המדרגות הזה נרד בסיום הסיור). נמשיך היישר לפנים ונגיע חיש קל לגן השומרים, שגם בו מוצב שלט גדול של קק"ל.

נצא משער בית העלמין של השומרים ונחצה את הרחוב לעבר רחוב יזרעאל, אל הגן הקטן שמעבר לכיכר – גן אלכסנדר זייד. בלב הגן נמצאת אנדרטה, בדיוק במקום שבו נרצח השומר. ליד האנדרטה לזכרו נמצא שלט נוסף המציין את המקום שבו ארבו לו רוצחיו.

אלכסנדר זייד (1938-1886) עלה מסיביר בשנת 1904. כמו רבים מחבריו לעלייה השנייה עבר את המסלול הנהוג באותם הימים ועבד כפועל במושבות. הוא השתתף בהקמת תל חי וכפר גלעדי, היה ממקימי ארגון השמירה העברי הראשון "בר גיורא" ואחר כך ממייסדי ארגון "השומר". בשנת 1926 עבר עם משפחתו אל אחת מגבעות שיח' אבריק ושימש כשומר היערות מטעם קרן קימת.

אלכסנדר זייד האמין שקבוצות רועים שיתיישבו באזור יפתרו את בעיית השמירה על האדמות, אלא שניסיונות ההתיישבות נכשלו שוב ושוב. לאחר תשע שנים של בדידות פרשֹה משפחת זייד את חסותה על "קבוצת הרועים של "הנוער העובד", שהתגוררה בשנת 1935 בצריפים הראשונים של קריית חרושת. שנה אחר כך, בימי המרד הערבי, עברה הקבוצה לחצרה של משפחת זייד, וביוני 1938 הקימו צעירי "הנוער העובד" את קיבוץ אלונים, ששכן בראשיתו בראש הגבעה שמעל לגן.

ב-10 ביולי 1938 (ימי המרד הערבי), כשעשה זייד את דרכו לפגישה עם חברי אלונים, טמן לו קאסם טבאש מארב והרגו. לימים נקמו חברי "ההגנה" את מותו. הם זיהו את הרוצח והוציאוהו להורג.