נוסעים ממחלף בן שמן בכביש 443 לכיוון מודיעין. חולפים על פני הכניסה הראשונה לעיר (שד' החשמונאים) ואחרי כ-1.5 ק"מ פונים ימינה בדרך יאיר פרג לכיוון מכבים ורעות. במעגל התנועה שנפגש עם דרך בגין, בכניסה לרעות, פונים בזהירות לדרך עפר העולה מזרחה. כ-80 מ' מהכניסה מגיעים לצומת דרכים. מי שרוצה להגיע מיד למסלול ההליכה הרגלי יפנה שמאלה ויחנה ברחבת חניה גדולה. מי שרוצה להגיע מיד למצפור ימשיך בנסיעה היישר לפנים. הדרך, שרובה סלולה אספלט, מגיעה לאחר כ-400 מ' לרחבה קטנה ובה מעט מקומות חניה ובהם אחד השמור לאנשים עם מוגבלויות.

מרחבת החניה מוליך שביל קצרצר ונגיש אל המצפור על שם אמנון ליפקין שחק ז"ל, הנראה היטב מנקודת החניה. השביל עובר בשטח שבו עולה צמחיית בתה. בולטים במיוחד צמחי הסלעים כתלה חריפה, שאכן ניכרת בניחוח החריף שמדיפים עליה, ואזוב מצוי – מצמחי התבלין המפורסמים של ארצנו. בחורף ובראשית האביב מצטרפת אליהם פריחה ססגונית של נרקיס מצוי, כלנית מצויה, רקפת מצויה וצמחים בעלי פרחים נוספים.

המצפור הוא רחבה גדולה ומרוצפת בטון, מקורה ביריעה בהירה הנטויה באלכסון בדמות יריעת אוהל, כיאה לאתר המנציח איש צבא. בצל היריעה אפשר לשבת על ספסלי בטון וליהנות מהנוף.

גבעת הברושים (289 מ') נמצאת בקצה רכס גבעות קטן, התוחם מצפון את קצהו המזרחי של עמק איילון.

המצפור צופה אל קצה עמק איילון, גבעות השפלה והרי בית אל. למרגלותיו נראים בתי היישוב מכבים ומעט הלאה משם, מעבר לגדר הביטחון – הכפרים בית לקיא, בית סירא, בית ע'ור א-תחתא ויישובים רבים נוספים.
אמנון ליפקין שחק נודע כמפקד ששילב נועזות עם קור רוח ושיקול דעת. הוא זכה פעמיים בעיטור העוז על תושייה יוצאת דופן בפעולת כראמה (1968) ובמבצע אביב נעורים בבירות (1973), דבר שאין לו תקדים בצה"ל. עם זאת מעולם לא גבה לבו והוא תמיד הצניע לכת.

אורך המסלול

כ-800 מ'.

דרגת קושי

קל.

ציוד

חובה לנעול נעלי הליכה גבוהות.

השם גבעת הברושים, שם בלתי רשמי שהעניקו תושבי מודיעין לגבעה, מבטא נאמנה את נוכחותם של עצי ברוש גבוהים ומרשימים במקום. שילוט ההכוונה בשביל שעובר בגבעה נעשה בידי עיריית מודיעין.

מהמצפור יוצא צפונה שביל ברור ומשולט המגיע חיש-קל לגדר בנויה אבן, שלאורכה נטועים עצי ברוש. נפנה ימינה ונצעד כמה צעדים לאורך הגדר. בצל עצי הברוש נטועים שני ספסלים הצופים אל הנוף, וזהו יופי של מקום לשעה קלה של רגיעה. הגבעה הוכרזה כאתר לשימור על ידי המועצה לשימור מבנים ואתרים.

סמוך לספסלים צומחים עצי זית ולידם מבנה אבן חרב מוקף גדר המונעת כניסה אליו. בחזיתו נותרו שרידי קשת של חלון המבנה. המקום ידוע בשם ח'ירבת אום רוג'מן. נראה כי בעבר פעלה כאן משתלת עצים, והמבנה שימש כבית קיט של משפחת חוסייני, משפחה פלסטינית מבוססת בירושלים. בני המשפחה כיהנו בשלהי התקופה העות'מנית ובתקופת המנדט כמנהיגים דתיים, פוליטיים וכראשי העיר ירושלים ורובם נודעו בעמדותיהם הלאומניות התקיפות. בגבעה לא נערכו חפירות ארכיאולוגיות, אך על פי סקרים התברר ששכנו בה יישובים מתקופת הברונזה התיכונה (1750­­-1550 לפנה"ס) ומתקופת הברזל (1000­-586 לפנה"ס).

במלחמת העצמאות מילא רכס אום-רוג'מן תפקיד במבצע דני (18­-10 ביולי 1948), שבמהלכו כבש צה"ל את לוד, את רמלה ואת אזור מודיעין. בהסכם שביתת הנשק בין ישראל לירדן הוסכם שהח'ירבה תיכלל בתחום שטח ההפקר. בח'ירבת אום רוג'מן עברו בשנות ה-50 וה-60 אנשי יחידה 101 ומאוחר יותר כוחות הצנחנים בדרכם לפעולות תגמול כנגד גורמים שעסקו בטרור בתחום ישראל.

השביל יורד מהמבנה לדרך עפר המתעקלת שמאלה. בצל עצי אורן שוכנות ארבע כוורות שהוצבו כאן כחלק ממיזם בינלאומי להשבת דבורי הדבש. דבורי הדבש תורמות תרומה חשובה מאין כמותה להאבקת גידולים חקלאיים ולקבלת יבול גבוה. על פי ההערכות, האנושות חייבת לדבורים כמחצית מהיבולים החקלאיים, אלא שבשנים האחרונות פחתה אוכלוסיית דבורי הדבש בעולם בצורה מדאיגה. המיזם נועד לסייע באישוש אוכלוסיות הדבורים.

הדבורים שבכוורות ידידותיות לאדם ואינן תוקפניות. מגדלים אותן כאן בשיטה ביו-דינמית, ללא התערבות בחייהן וללא שימוש בחומרים כימיים. הדבורים ניזונות ממקורות מזון טבעיים ובצורה המדמה חיים בטבע. במסגרת שיעורי המדעים מטפלים בכוורות תלמידי בית הספר עירוני ה', בית ספר גוונים ובית ספר מעוז המכבים שבמודיעין.

הכוורות נמצאות סמוך לרחבת החניה הגדולה (ראו הנחיות הגעה). אנחנו נפנה שמאלה על פי השילוט המכוון למצפור. השביל עולה במעלה המדרון ומגיע לטרסה הגובלת במצפור. כאן נפנה ימינה לאורך הטרסה, לעבר רחבת החניה שממנה יצאנו לטיול.