פרשת השמות כאן סבוכה להפליא. בשנת 1938 עבר כאן החוקר הצרפתי אַבֶּל, שהציע לזהות את המקום עם צקלג המקראית, הנזכרת בתנ"ך כאחת מערי השפלה. ואמנם, במפות ישנות נזכר התל כצקלג. אתרים נוספים בסביבה – הבאר והנחל העוברים למרגלות התל – "צוקלגו" גם הם. הדברים הגיעו לידי כך שבשנת 1952, כאשר קיבוץ להב התיישב במדרון המזרחי של התל, העניקה לו ועדת השמות את השם צקלג.
אבי נבון, איש ידיעת הארץ וחבר קיבוץ להב, מספר שהקיבוצניקים, בגיבוי ארכאולוגים מקצועיים, התנגדו לזיהוי ומכאן שגם להענקת השם צקלג לקיבוצם. הם הביאו כמה טעמים לכך. צקלג נזכרת בתנ"ך כעיר פלשתית ובתל חליף לא נמצאו עדויות להתיישבות פלשתית. כיום מקובל לזהות את צקלג עם תל שרע (תל שריע), השוכן על גדות נחל גרר.
אנשי הקיבוץ פנו לוועדת השמות והצליחו לשנות את שמו ללהב. באותם ימים היה מקובל בתנועת "השומר הצעיר" לקרוא לכל שכבת גיל על שם אחד הקיבוצים הוותיקים שהתנועה הקימה. השכבה של מקימי להב נקראה להבות, על שם להבות הבשן, ומכאן ועד השם להב לקיבוצם היתה קצרה. לבאר, לעומת זאת, לא נמצא סנגור שיגן על שמה, והיא נקראת צקלג עד עצם היום הזה.
מיקומו של הקיבוץ במורדות תל ארכאולוגי גם הוא יוצא דופן. הרבה יותר הגיוני היה להקים את הקיבוץ במרחק מה מהתל. אלא שהדוח בסוכנות היהודית קבע שיש להקים את הקיבוץ על אדמות חווילפה. הטרקטוריסט, או מי שהיה אמון עליו, מילא את הדוח בדייקנות. הוא הביט במפה, זיהה היטב את התל וכך נולד הקיבוץ במקום שנולד.