הסכר החוסם את נחל רביבים ומתנשא כ-15 מ' מעליו נבנה בשנת 1953. אורכו כ-80 מ', והוא נועד לעצור את מי השיטפונות הזורמים בנחל רביבים, בנחל שועלים ובנחל ירוחם ולנצלם לחקלאות. בסופו של דבר נזנח הרעיון החקלאי ובמקום זאת נוצל האגם כבסיס לפארק ירוחם.
ואמנם בשנות ה-50 פתחה קק"ל בעבודות ייעור מסביב לאגם. רבים מתושבי ירוחם, בראשית דרכם בארץ, התפרנסו מעבודות הייעור. עד כה נטעה קק"ל מסביב לאגם כ-600 דונם עצי יער שבהם מתקיים מגוון רחב של עצים כגון אורן ירושלים, ברוש מצוי, איקליפטוסים למיניהם, אלה אטלנטית, אשל ומכנף נאה. מלבדם ניטעו כאן גם עצי פרי כגון זית, דקל ושיזף. לאורך הדרך הראשית של הפארק, שאורכה מהכניסה ועד לסכר כ-2 ק"מ, פזורים חניוני נופש.
הגבעות שמסביב לפארק מזמנות הזדמנות להכיר את צמחיית המדבר של הר הנגב. הפארק עצמו, בזכות העצים והאגם, משמש מוקד משיכה לעופות. עד כה נצפו בו כ-270 מינים שונים של ציפורים.
מקור המים העיקרי של המאגר כיום הוא מי הקולחים של מפעל טיהור השפכים של ירוחם, שנחנך בשנת 2006. במים אלה גם משקים את העצים ואת המדשאות בפארק. עם זאת, הדיג באגם אסור ומובן שאין לשתות מים ממערכות ההשקיה שבפארק אלא מהברזים המיועדים לכך.