איך מגיעים?
נוסעים בדרך הנוף של הגלבוע (כביש 667). כ-3 ק"מ מדרום לקיבוץ מעלה גלבוע פונים מערבה לפי השילוט מלכישוע. נוסעים כ-1.2 ק"מ ומול הכניסה לקיבוץ מירב מגלים את מצפה עליזה (עצירה לתצפית). ממשיכים עוד כ-4.3 ק"מ ומגיעים לשער היישוב מלכישוע. אפשר לחנות כאן ולצאת לטיול הרגלי בדרך העפר הפונה ימינה ומסומנת בסימון שבילים שחור. מי שמבקש לחסוך לעצמו כ-2 ק"מ הליכה, יוכל לנסוע ברכבו בדרך העפר כקילומטר ולחנות בשולי היער, בנקודת המפגש עם דרך מסומנת כחול. הדרך עבירה לרכב פרטי, אם כי היא משובשת מעט.
הפיתוח בהר הגלבוע התאפשר הודות לתרומות מידידי קק"ל בקנדה, בארה"ב ובישראל.
מצפור עליזה
לפני המסלול הרגלי כדאי מאוד לעצור במצפה עליזה, השוכן מול הכניסה ליישוב מירב. רחבת התצפית, המקורה בפרגולה, נבנתה לזכרה של עליזה מלכה, תושבת מירב, שנרצחה בפיגוע חבלני והיא בת 16. התצפית חולשת על הכפר ג'ילבון וכפרי צפון השומרון שנמצאים מעבר לגדר הביטחון.
מסלול הטיול הרגלי
לפני שער מלכישוע נפנה ימינה בדרך מסומנת שחור. המקום החל את דרכו בשנת 1982 כהיאחזות נח"ל. כיום שוכן כאן כפר המשמש מוסד לגמילה מסמים. הדרך עוברת ליד חלקה מעובדת. לאורך הדרך צומח חורש נמוך. אחרי כ-800 מ' התחילו לחפש ריכוזי פריחה גדולים של אירוס הגלבוע, הפורח בסוף פברואר ובתחילת מארס.
לאחר כקילומטר אנו חוצים מעבר מנע בקר ומגיעים לשטח מישורי, שבו אנו פוגשים דרך מסומנת בכחול, המגיעה מולנו. בדרך זו נשוב בסוף הטיול. מי שהגיע ברכבו יחנה אותו כאן.
אל הר אבנר
אנו פונים ימינה בעקבות הסימון השחור ונכנסים לדרך העוברת במעבה יער קק"ל, הנטוע עצי מחט. הדרך מטפסת במתינות. אם במהלך ההעפלה נהפוך את פנינו לרגע, נראה מולנו את הר מלכישוע ובראשו אנטנות גדולות. ההר נושא את שמו של בן שאול המלך, שנהרג עם אחיו ואביהם בקרב הגלבוע. הר מלכישוע (538 מ') הוא הגבוה בהרי הגלבוע. למען ההגינות, אפשר להוסיף לו עוד 100 מ' ואולי אף יותר, שכן בקעת בית שאן נמוכה מפני הים.
העלייה לראש הר אבנר, המיוער כולו, אינה קשה. אל תצפו כאן לנוף מרשים. זה יגיע בהמשך. עתה הדרך יורדת במורד מתון, סמוך מאוד לגדר ההפרדה. בצומת דרכי יער הדרך פונה שמאלה ומיד עולה ימינה בשביל תלול מאוד, שעולה בקו ישר תוך כדי התגברות על הפרש גובה של כ-70 מ', לראשה של פסגה. במפות היא מופעה כנקודת גובה 552. עזריה אלון ז"ל ויוסי בוכמן יבדל"א כתבו בחוברת שפרסמו כי שם המקום הוא אום ענזה.
השביל השחור מגיע לדרך. צועדים כמה מטרים ומגיעים למעבר מנע בקר. השביל ממשיך היישר לפנים, אך כדאי לצעוד ימינה בצד הגדר כדי להגיע לגל אבנים ולזכות בנקודת תצפית מעולה על דרום הגלבוע ועל המורדות היורדים לנחל בזק, המציין את הגבול הגאוגרפי בין הגלבוע לשומרון. מערבה מכאן נראים בתי הכפר אל-מוטילה ומוע'ייר, עם משבצות שדותיהם. מעבר לנחל בזק נראית פסגת הר בזק (ג'בל רבא), המתנשאת 713 מ' מעל פני הים.
נשוב לשביל ונמשיך באיגוף שמאלי בשביל מפולס, שנראה כדרך כפרית ישנה. מעתה נצעד בבתה פתוחה, ללא עצים כמעט. מקץ כקילומטר נבחין בשלושה ברושים ובבוסתן נחמד לידם. השביל פונה לפניהם שמאלה ויורד דרומה במדרון תלול, חסר שביל ברור אך מסומן היטב. בדרך עוברים עץ חרוב קטן ומוכה רוח. כאשר השביל כמעט מגיע לערוץ שבתחתית המדרון, אנו פוגשים שביל מסומן אדום. כאן המסלול שובר את כיוונו ופונה במתינות לכיוון צפון-מזרח למרגלות מצוק נמוך. מולנו נראה מצוק גבוה ויפה, המציין את גג תצורת מֵרוז, הבנויה גיר מצורר וקירטון לחלופין. למרגלותיו פוערות מערות את פיהן במקום המכונה ח'ירבת בִּיזְרָה.
השביל המסומן אדום מתעקל ומטפס מעל למצוק. במפת סימון שבילים מצוין כאן סלע כלשהו בשם "סלע הפיל". נודה על האמת, לא הצלחנו לזהות כאן משהו שמזכיר את החיה הזאת, אך אנו כבר די עייפים וזה לא הזמן להתווכח עם מפות. לאחר צעידה של כ-1.5 ק"מ נגיע לדרך עפר, ששימשה בעבר כדרך הפטרולים. מעבר לה נראים שרידי בית ובו קיר בעל חלונות קשתיים, שהעניקו לו את השם "בית הקשתות". אחרי הליכה לא ממושכת נגיע למפגש דרך עפר – דרך הפטרולים הישנה. כאן, בצומת שבילים שחור-כחול-אדום, נמצא מבנה אבן ציורי המכונה "בית הקשתות". נראה כי בית זה שייך באופן כלשהו לאחד מבני הכפר ח'ירבת אום סרחאן, שבשרידיו נפגוש בחורבת נר, אולי משום שעסק בעניינים שהשתיקה יפה להם.
נמשיך בשביל המסומן אדום, נרד לערוץ נחל נר ונטפס צפונה בשביל נוח המטפס צפונה דרך מערה לשלוחה יפה ובולטת מן הרכס העיקרי של הגלבוע. המקום עמוס שרידי מבנים וגדרות אבן. עץ תמר קטן משלים את התמונה. הגענו לחורבת נר. במקום שכן יישוב בתקופה הביזנטית. שביל מעגלי קצר עובר בין שרידי המבנים של הכפר הנטוש ח'ירבת אום סירחן (אם הזאבים). שימו לב לא לסטות מן השביל הירוק, שכן בחורבה פזורים בורות מים פתוחים. התצפית מקצה השלוחה של חורבת נר מרהיבה. עמק חרוד והרי הגליל המזרחי, בית שאן ובקעת הירדן וחומת הגלעד הסוגרת את האופק – כל אלה משאירים רושם עמוק.
תושבי הכפר, בני חמולת א-זור מהכפר רבה, הם שהתיישבו במקום לפני יותר ממאה שנה, כשהם מנצלים את האבנים ואת הבורות של היישוב הקדום. נראה כי הם התפרנסו ממרעה. ייעוד זה של המקום לא השתנה גם בימינו. במלחמת העצמאות ננטש המקום.
השביל המסומן אדום עולה לדרך הפטרולים, המסומנת כחול. הדרך גובלת ביער קק"ל. בדרך נפנה ימינה ונעלה בנינוחות 1.3 ק"מ כדי לפגוש את השביל המסומן שחור, שבו התחלנו את מסענו הרגלי.