אתר טע-עץ ביער לביא מעניק הזדמנות, בעיקר לתיירים מחו"ל, לנטוע עץ באדמת ישראל. שער להולכי רגל פתוח כאן תמיד, גם כאשר השער לרכב סגור. מעבר לשער פרגולה מצלה על שולחן פיקניק.
כאן עוברת דרך הבשורה, שביל שנועד לשרת צליינים נוצרים. השביל, שאורכו כ-62 ק"מ, יוצא מהר הקפיצה בנצרת, חוצה את יער לביא, עובר למרגלות קרני חיטין ויורד לכפר נחום שבחופי הכנרת. הנתיב הוכשר על ידי משרד התיירות וקרן קימת לישראל.
השביל מסומן בארבע או חמש אבני בזלת המושחלות על מוט ברזל. עוגן המצויר על אחת האבנים מסמן את כיוון התנועה. נצעד צפונה בעקבות הסימון בדרך עפר רחבה. לאחר כחצי ק"מ השביל עוזב את דרך הבשורה וחוצה שמאלה בגשרון ירוק גדר בקר. מעתה נצעד בטרשי גיר, המצמיחים שפע של שיחי בתה. בחורף ובאביב המדרונות עמוסים בפריחה שופעת.
כ-600 מ' מהשער בולטים בנוף שני עצי חרוב גדולים. נחלוף על פניהם. דרך הבשורה נצמדת לסלעים כדי לעקוף את השדות המעובדים במישור שמימין לה. כך צועדים בנחת כ-1.6 ק"מ ומגיעים לצומת. דרך הבשורה פונה שמאלה, לעבר הכנרת, אם כי היא מציעה לצועדים בה לפנות ימינה בעקבות סימון שבילים שחור ולעלות לפסגת קרני חיטין. זה מה שנעשה.
מכאן גם נראות היטב שתי הפסגות ("הקרניים") שהעניקו להר את שמו. הדרך עוברת תחילה בין שתי גדרות, באזור מרעה בקר, ואחר כך מתקרבת למרגלות הר קרני חיטין. שלט של רשות הטבע והגנים מכריז שההר הוא גן לאומי. ההעפלה לראש ההר קלה. פסגת ההר עשויה כמעין מכתש עגול, שאינו אלא לוע של הר געש רדום שהחל לפעול לפני כ-4 מיליון שנה. המבנה החרוטי של ההר כולו הוא תוצאה של חומרים געשיים מוצקים שנפלטו מהלוע ונחתו סביבו.
נחצה את הלוע אל שוליו המזרחיים. שום דבר, אבל באמת שום דבר, אינו יכול להכין אותנו ל"מכת הנוף" האדירה שמחכה לנו. למרגלותינו מזדקר צוק הארבל הנהדר, ומולו הר ניתאי. בין הר ארבל לקרני חיטין משתרעת בקעת ארבל הפורייה, מעובדת כולה. מעבר לה נחה הכנרת למרגלות הגולן והרחק בצפון מתנוסס חרמון הסבא.
נפנה לקצהו הדרומי של ההר כדי להתבונן במראות שנגלים משם. מולנו מתייצבים הרי הגליל. זה הזמן לבחון את הפסגה הדרומית של ההר ואת שרידי הביצורים הקדומים שנראים בו, אחת מתקופת הברונזה המאוחרת והאחרת מתקופת מלכי ישראל (מאה 9 לפנה"ס). יש המזהים את המקום עם העיר אדמה של שבט נפתלי, אך קרני חיטין זכה לפרסום דווקא בתקופה שבה לא שכן בו יישוב כלל.
ב-4 ביולי 1187 הסתיים כאן הקרב המכריע בין צבאות הצלבנים, בהנהגתו של המלך גי דה ליזינאן, לבין המוסלמים, בראשותו של צלאח א-דין. על האופן שבו התנהל הקרב יש לא מעט גרסאות, אך ברור כי הצלבנים, שבאו מנקודת הכינוס החביבה עליהם בעינות ציפורי, סבלו קשות ממחסור במים. בריכת משכנה לא יכלה בשום אופן להרוות את צבאות הצבא הגדול. ואם לא די בכך, המוסלמים הציתו אש בשדות הקוצים שהוסיפה על סבלם של הלוחמים הנוצרים.
קרב קרני חיטין מציין את התחלת הקץ של ממלכת הצלבנים בארץ ישראל. צלאח א-דין בנה כיפת ניצחון בפסגה הדרומית, אך נראה כי היא פיארה את שמו רק כמה עשרות שנים. בצד הדרומי של ההר יורד שביל מסומן כחול אל המישור שלמרגלות קרני חיטין. נצעד בדרך המסומנת כחול עוד כקילומטר, אל קבוצת האיקליפטוסים הקטנה, שם החנינו את הרכב המאסף. הבתים החרבים השוכנים בצד הדרך הם כל מה שנותר מההתיישבות תד-חץ (תורה, דעת, חסד, צדקה), שעלתה על הקרקע בל"ג בעומר של שנת 1949. המקום שינה את שמו ל"אחוזת נפתלי", אך גם זה לא עזר לו ולאחר כשנה וחצי הוא ננטש, מותיר רק זיכרונות מימים עברו.