טיול בדרך הטמפלרים הוא עניין קל ופשוט. יופיו טמון ביער אלוני התבור המפותח שצומח בצידי הדרך. בחורף ובאביב צומחים בצד הערוץ נציגים רבים של כלנית מצויה, כרכום חורפי, רקפת מצויה, דודא רפואי ומינים רבים אחרים של פרחים. בכל עונות השנה תמצאו כאן את אלון התבור, העץ השולט בחורש. בחורף עומדים העצים בשלכת ועליהם הזהובים מרשרשים תחת רגלי המטיילים. מיני עצים אחרים שנפוצים כאן הם אלה ארץ ישראלית, לבנה רפואי, אשחר ארץ ישראלי ואלון מצוי. שימו לב לקיסוסית הקוצנית - מטפס בעל עלים דמויי לב שמעניק מראה מיוחד לנוף החורש. לכל אלה מצטרפים עצי הבוסתן, בינתיים צעירים, אך בעתיד יישאו פרי.
קק"ל מתכננת לפתח את הדרך, להוסיף ספסלים ושילוט, אבל כדאי לדעת שאין ולא יהיו בו שולחנות פיקניק והמקום אינו מיועד להדלקת אש, לא למנגלים ולא ל"פתיחת שולחן" עמוס צידניות.
אפשר להתחיל מרחוב מרווה 2 בקריית טבעון ולצעוד במורד הערוץ כמה שמתחשק. לחילופין, אפשר להתחיל במרכז טבעון, ברחבת החניה שמול רחוב השקדים 1 בקריית טבעון, לצעוד מעט מזרחה ולרדת לדרך הטמפלרים בדרך המשחטה (לא להיבהל מהשם), המשולטת בראשה בשם זה ליד שלט של כיבוי אש. מרחוב מרווה 2 יורדים במורד הערוץ. בתחילת השביל מוצב שלט הסבר על הסכרונים שבנתה קק"ל. לאחר כקילומטר ולאחר שחלפנו על פני כמה בוסתנים צעירים, מגיעים לחורשת אקליפטוס – מקום טוב להתכנסות מטיילים ולמנוחה.
מכאן, בין עצי החורש, עולה דרך עפר שמאלה ומגיעה לאחר כחצי קילומטר לרחוב השקדים. במפות הרשמיות הדרך הזו היא המשכו של רחוב מרווה, אך השלט שבראש הדרך מכריז ששמה הוא דרך המשחטה. בעבר, ליד חורשת האקליפטוס, ניצב מבנה המשחטה, שנהרס ואיננו עוד.
כ-400 מ' במורד הדרך צומחת אלה אטלנטית גדולה, שמזמינה לשבת בצילה, בתנאי שהגענו בקיץ. עוד 400 מ' ואנו בחורשת אורן קנרי. מי שכוחו במותניו, יכול להמשיך עוד כקילומטר, כמעט עד כביש 75, סמוך לשער העמקים.
זהו סוף הדרך. מכאן יש לשוב בחזרה במעלה הדרך. אין לעלות בשום פנים ואופן על כביש 75. המכוניות רצות כאן במהירות מטורפת וגישה לכביש מסוכנת.