שלט הכוונה לשביל נמצא בצידו המזרחי של חניון הזיתים. כשיוצאים מהחניון, ליד גשרון ירוק המיועד לרוכבי אופניים, פונים ימינה בדרך עפר רחבה (סימון כחול) ומיד שמאלה לשביל מסומן אדום. תחילה שולטים בנוף נציגי החורש הים תיכוני, בעיקר אלת המסטיק ואשחר ארץ ישראלי. לאחר כ-150 מ' השביל נכנס לעבי היער. בין עצי האורן צומחים שיחים, בני שיח ומטפסים, ובחורף עולים כאן פרחיהם של צמחי בצל ופקעת, בהם כלנית ורקפת.
אחד הצמחים המעניינים הוא פיגם מצוי, שיח דליל בעל עלים בצבע ירוק-אפור, המגיע לגובה של עד 70 ס"מ. קל לזהות אותו כאשר הוא מצמיח פרחים צהובים בקוטר של עד 2 ס"מ, הניכרים בעלי כותרת בעלי שפה מצויצת. הפריחה מסתיימת בדרך כלל ביוני. בשאר חודשי השנה אפשר לזהות אותו בקלות בזכות הריח העז הנודף מהעלים כאשר ממוללים אותם. בעניין זה נחלקים בני האנוש לשניים: כאלה האוהבים מאוד את הריח וכאלה המתעבים אותו. הריח החריף של עלי הפיגם נועד לדחות חרקים מלאכול אותם. יש הנוהגים לשתול פיגם בגינה או בעציץ כדי לגרש רוחות רעות ושדים, ונראה כי הם רואים ברכה במנהגם זה, שכן מעולם לא נראה שד בבבית שפיגם צומח בו.
לאחר כקילומטר השביל מגיע לדרך העפר המסומנת כחול. כאן פונים ימינה ויורדים בדרך המלווה גיא רחב ומיוער. שימו לב לגזעים המרשימים של כמה עצי זית שצומחים לאורך הדרך, היורדת היישר אל חניון הזיתים.