מדרום-מערב לתל נראים מבנה קטן לבן וערוץ רדוד המצמיח קנים. בחורף גשום מתמלא הערוץ מים ומוכיח שאכן מקורו במעיין עשיר. המבנה הקטן שואב את רוב מימיו. זהו עין סיפן, שבעבר יצר ביצה קטנה ושמימיו הרוו את תושבי היישובים בעת העתיקה וגם בראשית ההתיישבות בעמק.
אנשי קבוצת "שרונה", מייסדי קיבוץ רמת דוד, התיישבו בשנת 1926 ליד עין סיפן (עין בֵּידָה). עם ההתיישבות שינתה הקבוצה את שמה ל"עיינות", על שם המעיינות האלה. בסוף אותה שנה התיישבה סמוך לעיינות גם קבוצת שרון.
קרקעות הגבעה שעליה שוכן הקיבוץ כיום נרכשו מידי משפחת סורסוק הלבנונית עוד בשנת 1921, אולם האריסים הערבים שישבו בהן סירבו לעזוב, ולכן לא התאפשרה העברתן למוסדות המיישבים היהודיים. בשנת 1931, לאחר משא ומתן שנמשך שנים אחדות, עלו אנשי קיבוצי הסביבה על הקרקע, חרשו אותה ובכך אילצו את הממשל המנדטורי להתיר להם לעבד את הקרקע ולבנות עליה. לאחר מאבק משפטי נוסף שנמשך כשנתיים, התיישבו שתי הקבוצות על גבעת סיפן – עיינות בצדה המערבי והשרון בצדה המזרחי – ונתנו לה את שמה החדש, רמת דוד.
במשך כ-20 שנה שכנו ברמת דוד שתי הקבוצות זו ליד זו, אך ניהלו כל אחת חיי קהילה ומשק נפרדים. ב-1953, שנת הפילוג הגדול בקיבוצים, התחברה קבוצת השרון עם פורשים מגבת ויחד הם הקימו את קיבוץ יפעת. ברמת דוד נותרה קבוצת עיינות לבדה, ושמה הוסב לשם המקום.