מי שפונה מרחבת החניה ימינה (מזרחה) צועד במורד הפלג. לאורכו נטעה קק"ל עצי בוסתן ובהם זית ורימון, תאנה ושקמה, חרוב ותמר. בבוא היום יוכלו המטיילים ליהנות מפירותיהם. לגיוון העצים ניטעו גם עצי חורש טבעי כגון כליל החורש ואלה אטלנטית. כל אלה מצטרפים לחורשת גדעון הוותיקה, חורשה של עצי איקליפטוס וחרוב.
החורשה נקראת על שמו של השופט המקראי גדעון בן יואש, שהציל את ישראל מיד מדיין. גדעון קבע את מחנהו במעיין חרוד ושם ערך למתגייסים הרבים שנענו לקריאתו מבחן "גיבוש". על פי הכתוב בתנ"ך רק 300 לוחמים שהביאו את המים אל פיהם מבלי לכרוע על ברכיהם נבחרו לכוח הלוחם, והשאר שוחררו לבתיהם: "..."כל אשר ילֹק בלשונו מן המים כאשר ילֹק הכלב תציג אותו לבד..." (שופטים ז, ה). בראש הכוח הזה היכה גדעון במדיינים.
לאחר כ-200 מ' מגיע השביל לקיר אבן. שלט המוצב כאן בצל איקליפטוס מספר שזה מה שנותר מטחנת הקמח שפעלה כאן עד העשור השני של המאה ה-20. קיר האבן הוא חלק מהאמה שהובילה מים מנחל חרוד אל ארובת הטחנה, שניצבת עד ימינו בקצה הקיר. המים שצנחו דרך הארובה הפעילו גלגל כנפיים, והגלגל סובב את אבני הריחיים שבהם נטחנה החיטה לקמח. ייתכן שאם יחפרו באדמה בעתיד, יימצאו חלקים נוספים מהטחנה, שאבניה פורקו ונוצלו בעבר לתשתית לכבישים.
במרחק כ-400 מ' הלאה משם נמצאים שרידי הארובה ואמת המים של טחנת קמח נוספת. מקור המים ששימשו את הטחנה הוא מעיין חרוד, הנובע כקילומטר מכאן, למרגלות הגלבוע. מי המעיין בערוצו העילי של נחל חרוד (עד בית שאן) הפעילו שרשרת של שבע טחנות קמח. הטחנה שלפנינו הייתה השנייה במניין. במרחק כ-400 מ' מזרחה מכאן נמצאים שרידי הארובה ותעלת המים של טחנה שלישית, שנקראה טאחונת אל-וויבידה.
באפיקו העליון של נחל חרוד (מחוץ לאזור בית שאן) פעלו בעבר שבע טחנות קמח. באחת הטחנות, הרביעית במספר, (טאחונת אל ח'רבה) הייתה לקק"ל בעלות חלקית. פרופ' שמואל אביצור, שסקר את טחנות הקמח בארץ ישראל, דיווח שכשלושה רבעים מהטחנה היו שייכים לתושב ג'נין ושהמאמצים לרכוש את חלקו עלו בתוהו משום שהפריז בערכה.