נוסעים מקריית גת דרומה בכביש 40. בצומת דבירה פונים מזרחה. 2.4 ק"מ אחרי הכניסה לקיבוץ דביר פונים דרומה (ימינה) בדרך עפר טובה לכל רכב. אחרי 1.6 ק"מ פונים שמאלה. נוסעים 650 מ' ומגלים מימין לדרך באר. זוהי באר תלה.

באר תלה חפורה למרגלותיה הצפוניים של חורבת אבו חוף. נראה כי היא נחפרה כבר בתקופה הביזנטית, כאשר חורבת אבו חוף שקקה אדם. הבאר שירתה בנאמנות את רועי הצאן הבדווים עד שנות ה-70. הבאר מנציחה בשמה יישוב קדום שהתקיים בעבר באזור.

אוסביוס, בישוף קיסריה במאה הרביעית לספירה, כותב בספרו אונומסטיקון (ספר גאוגרפיה המכיל רשימה של שמות יישובים ומקומות) על יישוב שבעבר נקרא תלכה: "בנחלת שמעון, עכשיו נקרא תלה. כפר גדול של יהודים בדרום, 16 מיל מבית גוברין". ייתכן שאותה תלה שכנה בתל חליף, ממערב לקיבוץ להב.

באר אבו חוף סמוכה מאוד לבאר תלה והגישה אליה נעשית ברגל, מרחק שתי דקות בערוץ לכיוון מזרח (הבאר נראית היטב מבאר תלה). נראה כי הבאר נכרתה כבר בתקופה הכלקוליתית (4500 לפנה"ס) ועל כן היא נמנית עם הבארות הקדומות בישראל שהשתמרו ביבשה (בארות קדומות יותר התגלו בים, סמוך לחוף, והן פעלו בתקופה שבה האזורים המוצפים כיום בים היו ביבשה).

הבאר, שקוטרה הפנימי כ-1.5 מ', שוכנת בצד אפיק הנחל. היא נכרתה לתוך שכבת הסחף החצצי שבערוץ והגיעה לאופק מי התהום בעומק כ-2.5 מ'. נראה כי מי התהום הגבוהים הציפו את הבאר ומוטטו חלק ממנה.

הבאר נבנתה אבני גוויל בבנייה יבשה. כל אבן מונחת על מקום המפגש של שתי האבנים שמתחתיה. סמוך לבאר נחשפו שרידי בניין וחצר בנויים אבן, אך כיום יסודותיהם מכוסים. המבנה ידע בחייו שני שלבים. הוא כולל שני חדרים, הבנויים זה מעל זה. קיר ארוך מקביל לאפיק הנחל, מגיע עד לבאר ויחד עם קיר נוסף, שנבנה במקביל אליו, נוצרה החצר, שייתכן כי שימשה מכלאה לריכוז צאן.

האתר נחפר בשנות ה-80 ובשנת 1996 על ידי דוד אלון. עבודות השימור בוצעו בשנת 2014.

מהבאר נוסעים במעלה הדרך מזרחה כ-300 מ' ומגיעים לשולי היער. כאן פונים דרומה ונוסעים עוד כקילומטר אחד עד לרחבת חניה קטנה, שלידה מתחיל שביל רגלי קצרצר העובר באתרים המשוחזרים של חורבת אבו חוף.

החורבה היא שטח פתוח המשתרע על כ-1,100 דונם, מוקף כמעט מכל צדדיו ביער קק"ל. בתקופה הביזנטית (המאות הרביעית עד השישית לספירה) שכן במקום יישוב נוצרי גדול. המילה חוף בערבית פירושה פחד.

אגדה בדווית מקומית מספרת שבלילות יום חמישי משוטטות כאן רוחות המתים ואולי זה המקור לשם המקום. אגדה מקומית נוספת גורסת מביאה אותנו לימי מלחמת העולם הראשונה. על פי הסיפור, גובה מיסים מטעם השלטון העות'מאני הטמין בחורבה מטמון זהב בעת נסיגת הצבא הטורקי מפני הבריטים. הגובה אף ירה במלוויו לבל יגלו את סודו, שנשאר כמוס עד ימינו אלה...

כ-300 מ' ממזרח לרחבת החניה, מעט גבוה יותר, נחשפו שרידיהן של שתי כנסיות (אינן כלולות במסלול המחודש). אנחנו נתמקד בביקור בשביל הקצר שסימנה קק"ל לאחרונה וזכה לשם "שביל הזהב" (בראשית נובמבר פורחות חלמוניות במדרון שממערב לשביל). המסלול מעגלי ומסומן בצהוב. האתרים זכו לשלטי הסבר.

ליד רחבת החניה נמצאת חצר מוקפת גדר אבנים. בחצר נמצאת חזית בנויה אבן ובה פתח המוביל למערה. זוהי מערה טבעית, שהורחבה בתקופה הביזנטית והוכשרה למגורים. החזית נבנתה כך שהיה אפשר לנעול אותה בדלת. בחצר נעשו מלאכות הבית – בישול, טחינה וכדומה. המערה שימשה למגורים וכמכלאת צאן עד קום המדינה. עדות לסגנון מגורים כזה נמצא בתנ"ך: "וַיָּבֹא אֶל גִּדְרוֹת הַצֹּאן עַל ַדֶּרֶךְ וְשָׁם מְעָרָה וַיָּבֹא שָׁאוּל לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו בְּיַרְכְּתֵי הַמְּעָרָה יֹשְׁבִים" (שמואל א כד, ג).

כמה מטרים הלאה משם נמצאת גת גדולה. במקום זה דרכו על ענבים כדי להפיק מהם תירוש ולהתסיס אותו ליין. התירוש עבר ממשטח הדריכה דרך "צינור" חצוב בסלע אל בור איגום, שבו אספו את הנוזל היקר. מעבר לגת נמצאת המחצבה, שממנה חצבו אבנים בתקופה הביזנטית. המחצבה תחומה במעין חצר, שבה סיתתו את האבנים החצובות כדי להכשירן לבנייה.

גולת הכותרת של הביקור במקום הוא הקולומבריום (שובך יונים). מתקנים לגידול יונים נחצבו בדרך כלל בסלע. כאן, באופן נדיר, נמצאים שרידי מגדל עגול בנוי, שבדופנותיו נבנו גומחות רבות מאבן, גומחה לכל יונה. בתוך המגדל נבנו קירות ניצבים זה לזה, המחלקים את החלל העגול לארבעה מרחבים. הקירות מעניקים שטח לבניית גומחות נוספות.

המגדל היה מקורה, כך שחיות טורפות לא יכלו לחדור אליו. היונים יכלו לצאת מהשובך ולחזור אליו דרך פתחים צרים בגג או בחלקים העליונים של הקיר, שדרכם חדרו אור ואוויר. למבנה היה פתח מוגבה שהמגדלים עלו אליו בסולם. גידול יונים היה ענף כלכלי בשפלת יהודה בתקופה הביזנטית. יונים שימשו למאכל ולהקרבת קורבנות בטקסים פולחניים. אפשר לאכול גם את ביציהן ולזבל בהפרשותיהן את השדות.

מפת טיולים וסימון שבילים: דרום השפלה ושולי הר חברון (גיליון 12)
מרחק הליכה: כ-500 מ'
משך הליכה: כחצי שעה
ציוד: יש להצטייד במים ובנעלי הליכה