נעפיל בדרך הסלולה בין עצי ברוש ולאחר כ-400 מ', כמעט בראש התל, נפנה ימינה בשביל מסומן שחור. אנו נמצאים עתה פחות מ-100 מ' מגדר הביטחון, שיוצרת כאן פיתול כדי להותיר גיא ובו כרמי זית בתחומי הרשות הפלסטינית. כרמי זית אחרים נותרו בכל זאת מחוץ לגדר. השביל עובר ליד אחד מהם ופונה שמאלה לעבר קיר אבן גדול שלידו צומחים עוד עץ בולט של אלה אטלנטית ומשוכות צבר. עוד 100 מ' ואנו בלב הרמה הגדולה והשטוחה שבראש הגבעה. עד מלחמת ששת הימים עבר כאן קו שביתת הנשק בין ישראל לירדן. קק"ל ייערה עוד לפני המלחמה ההיא את חלק התל שהיה בתחום ישראל.
כאן, ברחבה שבלב ראש התל, בין כמה עצי ברוש שמקצתם מתו ורק שלדיהם נותרו למעצבה, כדאי לפנות מזרחה ולצעוד כ-50 מ' לשולי התל. כדאי גם לעצור בצל אלה אטלנטית נוספת ומיד לשבת, כדי שלא ליפול למראה הנוף המרהיב שנגלה ממול: למרגלותינו עובר נחל האלה ומעבר לו השדות וכרמי הזית של יישובי השפלה הערביים – תרקומיה, בית אולה, צוריף ואחרים. הלאה מהם נראים יישובי הר חברון ובהם גוש עציון ואף פיסות מהרי ירושלים. בצד הישראלי נראים היטב אדרת, נווה מיכאל ויישובים נוספים.
תל עדולם (ח'ירבת א-שיח מד'כור) מזוהה עם עדולם המקראית, שנזכרה ברשימת הערים הכנעניות שכבשו בני ישראל (יהושע יב, טו). יהודה נשא לאישה את בתו של שוע, איש עדולם (על שמו קרוי נחל בפארק עדולם), וממנה נולדו לו בניו עֵר, אוֹנָן ושֵלָה. על פי המסופר במקרא, ער מת משום שעשה הרע בעיני ה' ואחריו גם אונן משום שסירב לייבם את תמר, אשת אחיו. תמר, ברצונה לְחַיוֹת זרע מבני משפחת בעלה, הצליחה להונות את יהודה ולהרות לו ולא זו בלבד אלא שילדה תאומים – פרץ וזרח (בראשית לח).
באחת ממערות עדולם מצא דוד מפלט משאול המלך ולכאן הביאו לו שלושה מגיבוריו מים מבאר בית לחם (שמואל ב כג, יג-כ). המלך רחבעם ביצר את עדולם (דברי הימים ב יא, ז), ונקודת התצפית ממחישה היטב את חשיבותו האסטרטגית של המקום. עדולם חולשת על קטע מנחל האלה שבו עברה דרך חשובה לעבר קעילה ומשם לבית צור.
עדולם חרבה במסע סנחריב האשורי, אך שבי ציון התיישבו ובנו אותה מחדש. במקום התקיים יישוב גם בתקופה החשמונאית. כאשר יהודה המקבי נלחם בגורגיאס ליד מרשה, הוא אסף את אנשיו בעדולם (מקבים ב יב, לח).