גם כשמתקרבים לתל יפאר, כמעט לא מרגישים בגבעה, אלא אם פונים לאנדרטת האבן המרשימה שניצבת בשוליה וממשיכים הלאה לקצה השלוחה הקטנה. הנוף יפהפה. עמק יזרעאל – הרים סביב לו. הנה הרי נצרת עם הקיר הזקוף של הר הקפיצה; שם הרי שומרון והנה הגלבוע, רמת מנשה והכרמל. הנוף יפהפה, אבל המבט של מי שמגיע לכאן מתמקד דווקא באגם הקטן שלמרגלות הגבעה. מסביבו רובצת ביצה קטנה, שריד לביצה גדולה שהשתרעה כאן בעבר על פני מאות דונמים.
הביצה של בלפוריה נודעה כאחת הביצות הממאירות של עמק יזרעאל. בשנת 1922, כאשר הארגון הציוני האמריקאי "קהיליית ציון" ייסד את בלפוריה, ניקזו את הביצה הגדולה שהייתה כאן. בקרקע נטמנו צינורות ברזל שהעבירו את המים לנחל עדשים הסמוך, הזורם לנחל קישון, אבל לב הביצה סירב להתייבש. בסופו של דבר נואשו אף החקלאים העקשנים ביותר בבלפוריה מלעבד את הקרקע והקדישו אותה לשמורת טבע, היא שמורת בלפוריה.
על הקשר האמיץ בין אנשי בלפוריה למקום מעידה האנדרטה המיוחדת הניצבת כאן, בתל יפאר ולא בתוך היישוב. זהו גוש סלע ענק, שבו פיסל מרדכי כפרי (2001-1920), הפסל המפורסם מנהלל, דמויות סמליות של אדם חורש במחרשה שפרד מושך אותה, של אישה לבושה שמלה ושל גבר צעיר בתנועה המזכירה פיזור זרעים.
בצד אחר של הסלע חקוק פסוק משירת דבורה המנציח את התבוסה שהנחיל ברק בן אבינעם לצבאו של סיסרא, שמרכבותיו שקעו בעמק יזרעאל: "אז ירד שריד לאדירים עם" (שופטים ה, יג). כאן, ליד האנדרטה, עורכים אנשי בלפוריה מדי שנה בשנה את טקס יום הזיכרון לחללי צה"ל.
לביצה של בלפוריה יש עבר. בתל יפאר נמצאו עדויות להתיישבות במקום כבר בימי קדם. בפאתי הביצה נמצאה באר שדופנותיה נבנו בתקופה הרומית. מעל הבאר ניצב כיום מגדל ברזל, שתפקד במלחמת העולם הראשונה כמשאבת שבשבת. הצבא הגרמני הציב את המשאבה כדי להזרים את מי הבאר לתחנת הרכבת בעפולה. במים האלה מילאו את הדוודים של קטרי הקיטור של הצבא העות'מני.
שארית הביצה של בלפוריה הוכרזה בשנת 1979 כשמורת טבע, מקלט למיני צמחים, חלקם נדירים, שאפיינו את עמק יזרעאל. רשות הטבע והגנים הקיפה את השמורה בגדר וניסתה לעמוד במשימה בלתי אפשרית: שמירה על מגוון צמחים ובעלי חיים בשמורה קטנה כל כך, מוקפת כולה בשדות חקלאיים.
לאט לאט התברר שהקנה משתלט על השמורה. כדי להתגבר על העניין הביאו לכאן תאואים (ג'מוסים) משמורת החולה, שתפקידם היה לרעות באחו ולהשתלט על העשבייה. אלא שהתאואים האלה נהגו מעת מעת לחמוק משמורת הטבע אל מרחבי העמק ולכן הדירו אותם אנשי רשות הטבע והגנים מהמקום, למגינת לבם של המטיילים.