דרך מתקני המים מסתעפת מהכביש כ-3 ק"מ מדרום לכניסה לקיבוץ בארי. מיד בהתחלה ניצב חניון רעים, השוכן בצל עצי איקליפטוס ואורן. סמוך לחניון נמצאת באר רעים. באר זו, כמו בארות רבות בנגב, נחפרה בידי הבריטים כדי לשרת את האוכלוסייה הבדווית באזור.
הדרך ממשיכה וחוצה בגשר אירי את נחל גרר. אם כבר אנו עוסקים במתקני מים, כדאי לדעת שנחל גרר נזכר במקרא בקשר לבאר מים. רועי יצחק אבינו הסתכסכו עם רועי גרר בדבר זכויות המים בבארות שחפרו בנחל: "וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם; וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ" (בראשית כו, כ).
הדרך ממשיכה ועוברת בין עצי איקליפטוס, כשנחל גרר מלווה אותה משמאל. סחיפת הקרקע העזה קרעה חצי מבריכת בטון ("בריכת המצוק"), שחציה עודנו תלוי על מצוק הלס. אפשר להבחין בכך מן הרכב. במדרונות חורבת מדור נמצאת באר נוספת. בתקופה העות'מאנית נשאבו המים באנטיליה – מתקן עשוי מסילות שאליהן צמודים מכלי מים. המכלים שואבים מים ומעלים אותם כאשר המסילה עולה, ושופכים אותם בצד לתעלה המובילה לבריכת אגירה. הבאר שופצה בתקופה הבריטית, ואז התבצעה השאיבה בעזרת משאבת מנוע.
הדרך חולפת על פני חורבת מדור. למרגלות החורבה הציבה קק"ל חניון (לא נגיש). למרגלות החורבה, בנחל, שרדו בורות מים בנויים מן התקופה הביזנטית (אינם נגישים).
אורכה של דרך מתקני המים הוא כ-2.5 ק"מ. בקצה הדרך נמצא צומת. נפנה ימינה. משמאלנו נראים שרידי בונקרים רבים שבנו הבריטים במלחמת העולם השנייה, לקראת פלישה אפשרית של הצבא הגרמני. הדרך חולפת על פני מגדל תצפית של קק"ל (אין לעלות על מגדל התצפית!). כ-800 מ' הלאה משם מגיעים לצומת נוסף. כאן פונים שמאלה, נוסעים כ-1.5 ק"מ ומגיעם לחניון נח'אביר.