בראש הגבעה תמצאו ספסלים בצל סככה, אנדרטה ומפת הקרבות שהתחוללו כאן. עצי תאנה וזית ומשוכות צבר נותרו מאותם ימים רחוקים. ממעל פרושים קווי מתח גבוה.
מראש הגבעה נראים יישובי הסביבה – קוממיות, רווחה, יד נתן ואף בתי המגדלים של קריית גת. באופק מתנוססים הרי חברון מעל גבעות להב. כ-800 מ' ממזרח לגבעה, בין שדות מעובדים, נותרו למעצבה שרידי הכפר עיבדיס, ששכן כשני ק"מ מצפון-מזרח לנגבה. עץ תמר גבוה עולה ומיתמר מעל לבאר של הכפר, שנודע באיכות הדגנים ובעצי הפרי שגידל.
ביוני 1948 השתלט הצבא המצרי על הרכס של עיבדיס כדי להשלים את טבעת המצור על נגבה והפך אותו למוצב גדודי. יוסף ז'בין, מ"מ בגדוד 53 של גבעתי סיפר שימים ספורים לפני סיום ההפוגה הראשונה (שהסתיימה ב-9 ביולי 1948) הבחינו בערבים ששוטטו בין נגבה לג'וליס. ב-7 ביולי יצאו ז'בין ולוחמים נוספים לבדוק את פשר הדבר. הם לא גילו דבר כשלפתע ניתכה עליהם אש. הכוח הצליח לסגת ללא נפגעים.
ז'בין קיבל פקודה להשתלט על הגבעות. בלילה שבין 8 ל-9 ביולי עלה בראש שתי מחלקות על אחת הגבעות והרג ארבעה אנשי אויב. הכוח המשיך לעבר שתי גבעות נוספות כשלפתע הוארו השמים בפצצות תאורה ובירי. הכוח הסתער וכבש תוך אבדות את המתחם. כאשר האיר היום, לא האמינו למראה עיניהם: הם גילו מכוניות מצריות עמוסות נשק ותחמושת, מטבח נייד ושני תותחים נגד טנקים. ז'בין החליט להישאר על הגבעה ולהחזיק מעמד עד בוא תגבורת. בלילה, על פי עדויות הלוחמים, באו בני משפחה ואזרחים מיישובי הדרום וחפרו שוחות למען הלוחמים התשושים, ועם בוקר אור הוחזרו לבתיהם. פלוגה מגדוד 52 נשלחה למוצב כדי להחליף את לוחמי גדוד 53 התשושים.
המצרים תקפו שוב ב-9 ביולי. הלוחמים החזיקו מעמד. אחר הצהריים הגיע גם מג"ד גדוד 53 יצחק פונדק והשתתף בקרב. בערב הגיעה גם התגבורת של גדוד 54.
המצרים תקפו גם בבוקר שלמחרת, וכוח תגבורת נוסף הגיע למשלט. ארבעה ימים סער הקרב על עיבדיס. לוחמי גבעתי, שאיבדו 25 איש, לא נסוגו מעמדותיהם.