חניון נס הרים, מהגדולים בהרי יהודה, שוכן משני צדי כביש נס הרים בר-גיורה. שלט עץ של קק"ל מכוון לחורבת בית עטאב בדרך עפר מסומנת אדום. לאחר כחצי קילומטר אנו פוגשים שביל מסומן שחור, הפונה שמאלה בשביל טרשים נאה. אנו נמשיך בדרך המסומנת אדום וניהנה ממראה כרמי הגפנים הצומחים בערוץ נחל דולב, שהולך ומתעמק. בינתיים אפשר להתוודע אל עצי החורש שלנו. אחדים מהאלונים זוכים להגיע לממדים נאים למדי.
לאחר כקילומטר אנו עוברים ליד עץ שקד גדול, הצומח סמוך לבטונדה עזובה. מימין נראים היטב הלולים הגדולים של נס הרים. עוד כמה צעדים ואנו בעין חוד. המעיין נובע מתוך מבנה אבן קטן ומימיו זורמים לשוקת קטנה, ואכן פירוש שמו הערבי של המעיין הוא מעיין השוקת. כ-20 מ' במעלה המדרון חודר לאדמה פיר, שקרקעיתו היא חלק מנביעת המעיין.
מהמעיין השביל מטפס לחורבת בית עטאב. הכפר הקטן ששכן כאן נכבש במלחמת העצמאות במסגרת מבצע "ההר". המבצע החל בליל 18 באוקטובר ונמשך ארבעה ימים. במבצע זה הרחיב צה"ל את שליטתו בפרוזדור ירושלים.
ממרפסת התצפית שבראש החורבה נוכל להתרשם מחורבות הכפר הכוללות פריטים ארכיטקטוניים מתקופות שונות ומתצפית נפלאה לכל העברים – הר חברון, הרי ירושלים, השפלה ומישור החוף.
חורבת בית עטאב מזכירה בצורתה מבנה ריבועי מבוצר. יסודות המבנה, הבנויים אבני גזית יפות, הם כנראה מהתקופה הצלבנית. נראה כי המקום היה שייך במאה ה-12 לאדם בשם יוהנס גוטמן, שנודע כבעל הסוס המהיר ביותר בממלכה. יוהנס יצא להילחם בצפת, אך סוסו המהיר לא הציל אותו מנפילה בידי המוסלמים. משפחתו נאלצה למכור את הנחלה בבית עטאב לכנסיית הקבר הקדוש כדי לפדות אותו משוביו. לאחר שיצא לחופשי קיבל יוהנס נחלה חדשה בעבר הירדן.
גיבוב המבנים שבמקום הוא תוצאה של בינוי שנמשך מאות שנים. אנשי הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל מדווחים שבשנת 1873 חיה במבצר של בית עטאב משפחת אבו לאחם, שכנראה שלטה בכפר. ג'יימס פין, הקונסול האמריקאי בירושלים, מספר בספרו "עיתות סופה" על פשיטה של אנשי אבו גוש על הכפר בית עטאב ועל חיסול השליטה של משפחת אבו לאחם.