"ארז הרצל" במוצא
בנימין זאב הרצל ביקר בארץ ישראל בשנת 1898. ב-2 בנובמבר, בדרכו מיפו לירושלים, התעכב הרצל במשק של האיכר שמואל ברוזה ונטע שם עץ במו ידיו. העץ הזה ידוע במורשת הציונית כ"ארז הרצל". הרצל מת בשנת 1904, וביום השנה למותו, כ' בתמוז, נערכה מדי שנה בשנה אזכרה לכבודו ליד העץ שנטע.
אנשי המושבה שמרו על העץ כבבת עינם, אך ללא הועיל. באחד מימי הקיץ של 1915 נמצא גזע העץ כרות בגובה 60 ס"מ מעל לקרקע. כל הניסיונות לרפא אותו עלו בתוהו. עץ התמר שנטע דוד וולפסון, יורשו המדיני של הרצל, דווקא נותר בחיים לאחר שאלמונים הציתו אותו.
ליד "ארז הרצל" נהגו בעבר נשיאי המדינה לנטוע עצים. חלקת עצי הנשיאים נכללה בתחום בית הבראה שבנתה ההסתדרות הציונית במקום בשנת 1923. בית ההבראה אף נקרא ארזה, על שם העץ של הרצל. על גדם העץ היקר הציבו תיבת זכוכית, וכך הוא שמור עד ימינו.
ברבות השנים החלו לנקר בציבור ספקות: האם הגדם שבתיבת הזכוכית הוא העץ שנטע הרצל או שמא גדם שהחליף את העץ המקורי? והאם העץ שנטע חוזה המדינה הוא אכן ארז, או שמא ברוש כפי שטענו אחדים?
הבוטנאית פרופ' נילי ליפשיץ בדקה את הסוגיה במעבדות הבוטניות של אוניברסיטת תל אביב. היא קבעה שהגדם המוצג בארזה הוא אכן גדם של ברוש מצוי. היא גם ביצעה חתך בגדם הברוש וזיהתה בו 16 טבעות שנתיות, כלומר העץ היה בן כ-17 שנה כאשר נכרת, נתון המתאים לגילו של "ארז הרצל". נוסף על כך נבדק אם קיים מתאם בין כמויות המשקעים לבין קצב צמיחת הטבעות בעץ, והדגם הכללי נמצא מתאים לשנים המדוברות. "ארז הרצל" שבארזה הוא, אם כן, הברוש שנטע הרצל.
בשנות ה-90 נמכרה החלקה עם בית ההבראה, ובמקום נבנות כיום כ-220 יחידות דיור. המבנה ההיסטורי של בית ההבראה וחלקת נשיאי ישראל נותרו עזובים, אך הוכרזו כאתרים לשימור. הגיע הזמן שמישהו יתייחס למקום ברצינות רבה יותר ואולי גם הגיעה השעה לחדש את המנהג היפה של נטיעת עץ בידי נשיא המדינה במקום.
איך מגיעים?
מכביש תל אביב-ירושלים (כביש 1) פונים במחלף הראל דרומה למבשרת ציון ולקסטל (כביש 3965). אחרי כ-200 מ' פונים שמאלה בדרך שבע האחיות (כביש 3985). נוסעים כקילומטר, חולפים על פני המבנה המשמש דיור מוגן לרופאים ועוצרים במקום שבו נבנה כיום מתחם דיור גדול. בית ההבראה ארזה והגינה שבה נטע הרצל את הברוש הם אתרים לשימור. השומר מאפשר להיכנס למקום.
"עץ המדינה" בדגניה א'
ט"ו בשבט תש"ח, הראשון לאחר הכרזת עצרת האו"ם על סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל, היה חג מיוחד. לקיבוץ דגניה א' הגיעה הנחיה מיוחדת מקרן קימת לישראל – לנטוע את "עץ המדינה". העץ שנבחר היה ברוש, זכר לברוש שנטע הרצל בארזה שבהרי ירושלים.
טקס הנטיעה נפתח בשירה חגיגית ונרגשת של "התקווה", שהחדירה ללבבות הנוכחים בטקס את חשיבות השעה. יעקב פלמוני, מאנשי הרוח של הקיבוץ ומייסד מוזיאון בית גורדון, נשא דברים על נטיעת העץ והסביר על האחריות לגורל "הנטע החדש", שהשתרשותו היא סמל לגורל המדינה. "המדינה היהודית קום תקום", נכתב בעלון הקיבוץ בפברואר 1948, "העץ שניטע עץ ברוש, עֵד הוא כי החלטתנו נחושה ורצוננו עז ומוחלט אשר שום דבר לא יעמוד נגדם. תוך מלחמת דמים שכפו עלינו שונאינו, נטענו את עץ המדינה, נטענו וניטע עצים רבים מחדש".
הברוש של דגניה ניצב ירוק, זקוף ורענן עד עצם היום הזה. מראהו מרשים. הוא צומח בלב מדשאה רחבת ידיים ומשקיף על הירדן והכנרת, וחלוקי אבן מקיפים את העץ סביב סביב. הברוש מיתמר לגובה רב וצורתו מזכירה נר או פירמידה צרה וארוכה מאוד. אי אפשר לראות את הגזע, שכן הענפים מכסים בצפיפות את כולו, מהאדמה ועד הצמרת.
עד היום ממלא הברוש תפקיד חשוב. ביום הזיכרון לחללי צה"ל מוציאים חברי הקיבוץ את נס הקוממיות מהמוזיאון המתעד את תולדות דגניה. התהלוכה עוברת, כשהנס מורם בראשה, בחצר הראשונים ובאתר הטנק הסורי המפורסם. אחר כך מתייצבים הכול מול "עץ המדינה" ועורכים את הטקס. קיבוץ דגניה זכה בנס הקוממיות על עמידת הגבורה שהפגין מול הצבא הסורי בעת מלחמת העצמאות. בסופה שהתחוללה בראשית 2018 נעקר הברוש הוותיק ובמקומו ניטע ברוש צעיר.
איך מגיעים?
מיד אחרי שער הכניסה לקיבוץ דגניה א' פונים ימינה לעבר הכנרת ונוסעים בכביש המקיף את הקיבוץ כ-250 מ'. העץ נמצא במדשאה שמשמאל.
הברושים של עמק השלום
במקום שבו נפגשים נחל השופט ונחל השניים נוצר עמק קטן וציורי. בצפון נראים המצוקים הפראיים של הכרמל, אך כאן הכול שלֵו ורגוע. שדה קטן, מטעים, בתי החווה של עמק השלום וקו יפה ורצוף של עצי ערבה המלווה את נחל השופט.
בלב העמק ניצבים שני עצי ברוש גדולים. אי אפשר להתעלם מקיומם. זקופים, בולטים וכמו מתריסים כנגד הנוף המישורי. זהו ייעודם. שני הברושים הם מצבות חיות לזכרם של שני השומרים יואש זולר ויצחק קליצ'בסקי, שנרצחו במקום הזה בשנת 1936, בימי המרד הערבי.
המקום הזה נקרא רמת השניים, לזכרם, אך המטיילים מעדיפים את השם "עמק השלום", על שמה של החווה הסמוכה. בחווה התגורר מאז שנת 1964 חוקר התנ"ך הגרמני הרמן בצנר, ומאוחר יותר הצטרף אליו יוסף אלישע מצ'כיה, שהפך לתלמידו. השניים, שהיו חדורי אהבה לעם ישראל, הלכו לעולמם מעט לפני שנת 2000. כיום יכולים מטיילים לבקר בחווה (הכניסה חופשית).
איך מגיעים?
מכביש יקנעם-מגידו (כביש 66), בין סימני ק"מ 29-28, פונים מערבה בדרך הסלולה העולה לחניוני יער הזורע. עוקבים אחר השילוט לחניון החרובים שבנחל השופט. מהחניון עולה דרך מסומנת אדום, המגיעה לאחר כשני ק"מ לרמת השניים ולחוות עמק השלום.