במקום שבו הדרך מתעקלת ימינה, כ-600 מ' מבריכת המצוק, הציבה קק"ל חניון נופש בצל עצי איקליפטוס. כדאי לעצור כאן ולצאת לסיור רגלי קטן. בגבעה הקטנה שממזרח לחניון שוכנת חורבת מדור (ח'ירבת מנדור). סקרים ארכיאולוגיים גילו כאן שרידים מהתקופה הביזנטית. הארכיאולוג דן גזית, שסקר את האזור, סבור שעד התקופה הביזנטית לא שכן כאן שום יישוב של קבע ורק אז נוסדה כאן עיירה גדולה, אחת משרשרת העיירות שהתקיימו באותה תקופה בנגב המערבי.
היישוב בחורבת מדור השתרע על פני 300 דונם לפחות. מטיילים חדי עין יוכלו להבחין במרכז החורבה בשברי שיש ורעפים, שהיו שייכים ככל הנראה לכנסיית היישוב. בחלק הגבוה יותר של הגבעה נמצאו שרידי מאגר מים מלבני. על פי מיקומו הטופוגרפי, אפשר להסיק שלפחות חלק מהבתים קיבלו את המים מהמאגר בכוח הכבידה. בראשית התקופה הערבית הקדומה עמד המקום שומם מאדם. או אז השתלטו עליו בדווים וניצלו את מתקני המים וחומרי הבניין שנותרו שם. שרידי הבתים שנראים כיום בשטח שייכים לכפר מנדור, שנוסד כנראה בסוף המאה ה-19. ישבו בו, מלבד בדווים מקומיים, גם פלחים מצריים שמקורם ברצועת עזה. במפות מלחמת העולם הראשונה מופיע הכפר מנדור דרך קבע. כאן הייתה אחת מנקודות ההתארגנות של הבריטים בניסיון השני שלהם לכיבוש עזה.
אם תצעדו כ-100 מ' מהחניון בדרך שפונה מערבה, במקביל לנחל, תגלו שני בורות מים מהתקופה הביזנטית. לבורות האלה יש סיפור מיוחד. מכיוון שהיישוב בחורבת מדור בנוי על תשתית רכה של לס וכורכר, לא היה אפשר לחצוב את הבורות בסלע, כפי שנעשה במקומות אחרים בארץ ישראל. התושבים הקדמונים של חורבת מדור התחכמו – הם חפרו בורות באדמה ובנו להם דופנות אבן. בעבר היו שני הבורות שקועים בקרקע עד צוואר, אך התחתרות נחל גרר חשפה אותם לאוויר העולם.
קרוב יותר לחניון נמצאים בורות נוספים.
בקרבות מלחמת העולם הראשונה ייצבו הבריטים את קו הביצורים שלהם באזור נחל גרר. הם סבלו ממחסור חמור במים, וכדי להתגבר על הבעיה שיפצו את הבורות הביזנטיים ומילאו אותם במים שהביאו על גבי גמלים ופרדות.