באר חניון רעים. צילום: יעקב שקולניק
בריכת אגירה. צילום: יעקב שקולניק
חורבת מדור - קבר. צילום: יעקב שקולניק
חורבת מדור. בורות מים מהתקופה הביזנטית. צילום: יעקב שקולניק
חורבת מדור. שרידי בית ישן. צילום: יעקב שקולניק
חניון רעים מצויד במים ובשולחנות נגישים. צילום: יעקב שקולניק
יער בארי באזור דרך מתקני המים. צילום: יעקב שקולניק
פתח בור מים מהתקופה הביזנטית. צילום: יעקב שקולניק
חניון רעים. צילום: יעקב שקולניק
באר אנטיליה ליד חורבת מדור. צילום: יעקב שקולניק
מצוק לס בנחל גרר. צילום: יעקב שקולניק
מבואת דרך מתקני המים. צילום: יעקב שקולניק
בור מים מהתקופה הביזנטית. צילום: יעקב שקולניק
חניון חורבת מדור. צילום: יעקב שקולניק
מבלים בחניון רעים. צילום: יעקב שקולניק
הדרך הקצרה בחלקו הדרומי של יער בארי חוצה את ערוצו של נחל גרר. בצד הדרך הכשירה קק"ל שני חניוני נופש וביניהם תמצאו מתקני מים קדומים שפעלו מאז התקופה הביזנטית ועד המאה ה-20. הקצה הצפוני של דרך מתקני המים מתחבר עם דרך הנוף המרכזית של יער בארי. בפברואר מתכסה השטח במרבדי כלניות, ובתקופה היפה והפורחת הזאת מוזמנים המבקרים באזור להשתתף בחגיגת "דרום אדום".
בשנות ה-30 רכשה קרן קימת לישראל את אדמות נח'אביר שבנגב המערבי. על אדמות אלה קם במוצאי יום הכיפורים תש"ז (6 באוקטובר 1946) קיבוץ בארי, במסגרת מבצע שמהלכו עלו בְּלילה אחד 11 נקודות חדשות בנגב. המבצע הזה שינה לחלוטין את תמונת היישוב העברי בנגב.
ראשוני קיבוץ בארי עסקו, בין השאר, בנטיעת עצים מסביב ליישוב החדש שלהם. זהו יער בארי, המשתרע כיום על פני 11 אלף דונם באזור בתרונות הלס שמצפון לנחל גרר. דרך מתקני המים, שאורכה 2.6 ק"מ, חוצה את חלקו הדרומי של היער. נקודת המוצא לסיור היא חניון רעים.
שימו לב: בשל שיטפונות בנחל גרר שגרמו להתמוטטות המצוק, חל איסור להתקרב לשפת המצוק. אנא היזהרו, למען ביטחונכם.
בעת שהייה באזור, הנכלל בהגדרה "עוטף עזה", יש לשים לב להנחיות אנשי מערכת הביטחון.
צילום: יעקב שקולניק
+ הצג את כל המידע
הוראות הגעה ומידע כללי
חניון רעים נמצא לצד כביש סעד–רעים (כביש 232), כ-4 ק"מ מדרום לקיבוץ בארי. פונים מהכביש מערבה בדרך עפר קצרה המסתעפת מהכביש בין סימני ק"מ 39-38.
אורך הדרך: 2.6 ק"מ.
אופי הטיול: נסיעה בדרך נוף עבירה לרכב פרטי.
אורך מסלול הנסיעה: כ-3 ק"מ.
משך הטיול: עד שעתיים.
נקודת מוצא: חניון רעים נמצא לצד כביש סעד–רעים (כביש 232), כ-4 ק"מ מדרום לקיבוץ בארי. פונים מהכביש מערבה בדרך עפר קצרה המסתעפת מהכביש בין סימני ק"מ 39-38
נקודת סיום: יער בארי, ליד כביש הבטון. משם אפשר לפנות מזרחה ולהגיע לקיבוץ בארי.
באר חניון רעים
שלט מבואה גדול ובו מפה מפורטת של הדרך וסביבתה מקדם את פני הבאים. סמוך לשלט נמצאת הבאר הראשונה בסדרת הבארות שלצד דרך מתקני המים. ליד הבאר בנויה בריכת אגירה ריבועית. שלט המידע שהציבה קק"ל מכנה את הבאר "באר חניון רעים". זוהי אחת הבארות הסובבות את שרידי הכפר הבדווי אל-מנדור (חורבת מדור).
שלטונות המנדט הבריטי שיקמו בארות רבות שנכרו כבר בתקופה העות'מנית. המים בבאר שלפנינו נשאבו במשאבה ממונעת שהותקנה בימי המנדט והועברו לבריכת האגירה הסמוכה. בבריכת האגירה ניכרות שתי שכבות: הנדבכים התחתונים בנויים לבני כורכר, הסלע הנפוץ באזור. מאוחר יותר, אולי עם הכנסת משאבת הדיזל לפעולה, הוגבהו דופנות הבריכה תוך שימוש בבטון. אלמוני חרט כתובת ערבית בשבח האל ואף טרח לציין את השנה שבה עשה זאת (1934).
חניון רעים
חניון רעים נמצא במרחק של כ-100 מ' מהבאר. בצל עצי איקליפטוס ואורן הציבה קק"ל שולחנות פיקניק. משוכת צבר גדולה מעטרת את קצה החניון ומעידה מן הסתם על בוסתן שניטע כאן בימים עברו. שולחנות אחדים בחניון נגישים לאנשים עם מוגבלויות.
חניון רעים הוקם בתרומת ידידי קק"ל בגרמניה. מהחניון מסתעפת מערבה דרך המגיעה לדרך הבשור הצפונית.
כ-100 מ' בהמשך הדרך נמצאת באר נוספת שזכתה לשיקום. זוהי באר מטיפוס אנטיליה. בשם זה, שמקורו יווני, מכנים מתקני שאיבה הבנויים על עיקרון של שרשרת נעה. לשרשרת מחברים כלֵי קיבול ומסובבים אותה, בדרך כלל בכוחה של בהמת עבודה. כאשר כלי הקיבול יורדים לבאר הם מתמלאים מים ותוך כדי השלמת הסיבוב הם מתהפכים על פיהם ושופכים את המים שבתוכם לבריכת אגירה. מתקן אנטיליה המופעל בכוח בהמות יעיל כאשר עומק המים בבאר הוא 12-10 מ' לכל היותר.
נחל גרר
ליד הבאר חוצה דרך מתקני המים את ערוץ נחל גרר (ואדי א-שריעה). בחורף הנחל זורם, אך הגשר האירי מעניק אפשרות למעבר בטוח גם לרכב פרטי (אזהרה: אין לחצות את הערוץ בעת שיטפון).
נחל גרר, מיובלי נחל הבשור, מתחיל את דרכו בגבעות שבאזור להב. בזכות אגן הניקוז הגדול שלו, הנחל אוסף לערוצו כמויות גדולות של מים הנאגרות בעומק לא רב מתחת לשכבות הלס של מערב הנגב. זהו המקור למים בבארות שבסביבת חורבת מדור ולאורך נחל גרר.
איננו יודעים בוודאות אם הנחל שאנו מכנים כיום בשם גרר הוא נחל גרר המקראי. בכל אופן יש להניח שגם נחל גרר המקראי עבר במערב הנגב, וכבר במקרא הוא נזכר בהקשר של הבארות שנחפרו בו. על פי המסופר בספר בראשית הסתכסכו הרועים של יצחק אבינו עם הרועים של גרר בדבר הזכויות על המים בבארות שחפרו בנחל: "ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמור לנו המים; ויקרא שם הבאר עשק, כי התעשקו עימו" (בראשית כו כ).
קו הנילוס
בגדה הצפונית של הנחל מוצב שלט שכותרתו מכריזה "קו הנילוס". קשה להאמין, אבל במקום זה עבר צינור שהביא לכאן מים מהנילוס. במלחמת העולם הראשונה התקדם הצבא הבריטי ממצרים צפונה בדרכו לכיבוש ארץ ישראל מהטורקים. בד בבד עם התקדמות הכוחות הניחו הבריטים מסילת ברזל וצינור שהזרים מים מהנילוס לכוחותיה. אזור נחל גרר ונחל בשור, מחורבת מדור ומערבה, היה אזור חיץ בין הצבא הבריטי לצבא הטורקי במשך כחצי שנה, עד שעלה בידי הבריטים לכבוש את באר שבע (31 באוקטובר 1917).
צינורות בקוטר קטן יותר הונחו לפני מלחמת העצמאות כדי לספק מים ליישובי מערב הנגב מקידוחים באזור ניר עם. בעבר עוד אפשר היה לראות כאן חוליות מהצינור הזה, אך במשך הזמן הן נבזזו ואינן עוד.
בצומת הדרכים ששֶלט קו הנילוס נמצא בו אפשר לנסוע מזרחה בדרך עפר המגיעה לאחר כ-200 מ' לבאר אנטיליה נוספת.
בריכת המצוק
הדרך מתעקלת שמאלה לעבר חורבת מדור וחולפת לצד בריכת המצוק, הנמצאת משמאל לדרך, בצמוד לגדת נחל גרר. הנחל ממחיש כאן את כוח הסחיפה הרב שלו. ערוצו התחתר וסחף את הקרקע שמתחת לבריכה, עד שזו נשברה לשניים. מחצית הבריכה קרסה והמחצית השנייה עודנה תלויה על בלימה. הבריכה קיבלה את מימיה מבאר שנסחפה כבר בשנות ה-60.
חורבת מדור
כ-600 מ' מבריכת המצוק, במקום שהדרך מתעקלת ימינה, הציבה קק"ל בצל עצי איקליפטוס חניון נופש. כדאי לעצור כאן ולצאת לסיור רגלי קטן. מסביב נמצאים שרידי חורבת מדור. סקרים ארכיאולוגיים גילו כאן שרידי יישוב גדול מהתקופה הביזנטית. הארכיאולוג דן גזית, שסקר את האזור, סבור שעד התקופה הביזנטית לא שכן כאן שום יישוב של קבע וכי העיירה הגדולה הזאת שנוסדה הייתה אחת משרשרת העיירות שהתקיימו באותה תקופה במערב הנגב.
היישוב בחורבת מדור השתרע על פני 300 דונם לפחות. מטיילים חדי עין יוכלו להבחין במרכז החורבה בשברי שיש ורעפים, שהיו שייכים ככל הנראה לכנסיית היישוב. בחלק הגבוה יותר של הגבעה נמצאו שרידי מאגר מים מלבני. על פי מיקומו הטופוגרפי, אפשר להסיק שלפחות חלק מהבתים של התקופה הביזנטית זכו לקבל מים זורמים.
בראשית התקופה הערבית הקדומה עמד המקום שומם מאדם. או אז השתלטו עליו בדווים וניצלו את מתקני המים וחומרי הבניין שנותרו שם. שרידי הבתים שנראים כיום בשטח שייכים לכפר מנדור, שנוסד כנראה בסוף המאה ה-19. ישבו בו, מלבד בדווים מקומיים, גם פלחים מצריים שמקורם ברצועת עזה. במפות מלחמת העולם הראשונה מופיע הכפר מנדור דרך קבע.
אם תצעדו כ-100 מ' מהחניון בדרך שפונה מערבה, במקביל לנחל, תגלו שני בורות מים מהתקופה הביזנטית. הבורות האלה, כמו בורות רבים באזור מאותה תקופה, מספרים סיפור מיוחד. מכיוון שהאזור כולו מכוסה תשתית רכה של אדמת לס, לא היה אפשר לחצוב את הבורות בסלע, כפי שנעשה במקומות אחרים בארץ ישראל. התושבים הקדמונים של חורבת מדור התחכמו. הם חפרו בורות באדמה ובנו להם דופנות אבן. בעבר היו שני הבורות שקועים בקרקע עד צוואר, אך התחתרות נחל גרר חשפה את גופם לאוויר העולם.
בחורבת מנדור פעל מוצב בריטי. מכאן יצאו במלחמת העולם הראשונה הלוחמים הבריטים, יחד עם בני בריתם הפרשים האוסטרלים והניו זילנדים, כדי לנסות ולכבוש את עזה בפעם השנייה. הניסיון נכשל כישלון חרוץ. אחר כך, במשך כחצי שנה, עד לכיבוש באר שבע, היה כאן מוצב של הצבא הבריטי. הבריטים סללו מסילת ברזל קלה, שיצאה מדיר אל-בלח והגיעה למנדור. יחידות ההנדסה של הצבא הבריטי שיפצו את הבורות העתיקים ומילאו אותם מים שהובילו לכאן שיירות של גמלים.
אל יער בארי
דרך מתקני המים נמשכת מחורבת מדור עוד כ-1.5 ק"מ ופוגשת את הדרך המרכזית של יער בארי. בנקודת המפגש, מצפון לדרך, נמצאים שרידי טחנת קמח שפעלה בתקופת המנדט הבריטי. כעת כל אתרי יער בארי פרושים לפניכם – חניון נחאביר, מכרות הגופרית, הבונקרים הבריטיים ואתרים נוספים.
סרטון
צילום: צ'ארלי מור יוסף, מ"מ יערן גוש אשכול
קרדיטים
כתיבה וצילומים: יעקב שקולניק
מפה: אביגדור אורגד מפות וקהילה ויער מרחב דרום קק"ל
מידע מקצועי: גלית בוזגלו, רכזת קהילה ויער, נגב מערבי
פורסם בתאריך: 8.4.2015
עודכן בתאריך 18.12.2019
בטרם יציאה לטיול, מומלץ לעיין בדיווחים ולהתעדכן במידע הנוגע לאתר או למסלול בו אתם מתעתדים לבקר.
למעבר לעמוד ובו כל הדיווחים העדכניים לחצו
כאן.