+ הצג את כל המידע
הוראות הגעה
אתר הסטף שוכן ליד קיבוץ צובה. אפשר להגיע למקום בשלוש דרכים:
1. במחלף הראל (כביש מס' 1) פונים למעוז ציון וממשיכים דרומה בכביש מס' 3965. בכיכר סטף פונים על פי השילוט לדרך המובילה לאתר.
2. מירושלים מוליך לכיכר הסטף כביש מס' 395, היוצא מעין כרם.
3. הבאים ממישור החוף יכולים להגיע בכביש מס' 395 מצומת אשתאול. חונים ברחבת החניה העליונה של הסטף.
הר חרת ושמירת טבע
המסלול מתאים לחובבי הליכה, וקק"ל יזמה אותו כחלק מהמאבק להצלת הר חרת מתכנית הבינוי במערב ירושלים (תכנית ספדי). התכנית נדחתה בעבר בשל לחץ הארגונים הירוקים, אך עתה עלתה מחדש בדמות מיזם ענק השואף לבנות אלפי יחידות דיור במערבה של ירושלים ולהקים גשר באורך של כ-700 מ' שעליו יעבור כביש הטבעת המערבי של ירושלים. הכביש מתוכנן להמשיך במנהרה מתחת לשלוחת בית החולים הדסה עין כרם.
הר חרת הוא חלק עיקרי בתכנית הבינוי הזו, וקק"ל מובילה כיום את ברית הארגונים להסרתה מסדר היום. בינתיים המאבק מצליח, אבל יש להמשיך ולעמוד על המשמר, כי תכניות בינוי נוטות לחזור לחיים ללא התרעה מוקדמת.
מתחילים במעגל תנועה
מהרחבה העליונה של הסטף נצא בדרך סלולה בעקבות סימון השבילים הירוק. אחרי כמה שניות נ. .רד מהדרך הסלולה ימינה בעקבות השילוט "שביל הכפר". לראש שביל הכפר נגיע לאחר כ-200 מ'. נשאיר את הביקור בו להזדמנות אחרת ונמשיך היישר לפנים.
שביל הכפר ממשיך ימינה לעבר מדרון הסטף. אנו נמשיך היישר לפנים ונגיע חיש קל לשולי כביש 395. בין עצי בוסתן שנטעה קק"ל ובהם תות, תאנה, רימון וזית, ניצב שלט המספר על שביל ירושלים. יש כאן ספסלים ותחנה של שביל ישראל, אבל עדיין מוקדם מכדי לנוח. נצעד בשולי הכביש שמאלה כ-50 מ' (סימון כחול) ונחצה את הכביש בזהירות ובבטחה במעגל התנועה.
אל עין חרת
השביל עולה במדרגות ומפלס את דרכו תחילה באזור שבו צומחים צמחים נטועים כאחירותם החורש ורוזמרין רפואי ועובר ליער דליל ופתוח של קק"ל. חדי עין יבחינו משמאל לשביל בעץ מיש, הניכר בעליו המשוננים והבלתי סימטריים. בחורף מתכסה השטח הפתוח בפריחה רבה. בקיץ נסתפק בפריחת צמחי התבלין קורנית מקורקפת וצתרה ורודה, וכמובן בנוף הנפלא של נחל שורק ורכס שלמון, שקק"ל ייערה את מדרונותיו ביער עמינדב.
לאחר כקילומטר של צעידה נינוחה בשביל ירושלים נפגוש במדרגות שעולות שמאלה. מכאן נחזור לאחר חציית הר חרת. בינתיים נמשיך היישר לפנים בעקבות סימון השביל שהפך ירוק (וגם סימון שביל ירושלים). השביל עולה במתינות במדרון מיוער שנטעה קק"ל בשנות ה-60. למרגלות המדרון נבנו בעבר בונקרים ששימשו את המחנה הצבאי של חטיבת ירושלים. עד מלחמת ששת הימים אחסנו בהם טנקים ונשק כבד. נופי עין כרם וכנסיותיה משלימים את התמונה.
כשהשביל יוצא מהיער הוא נכנס לכרם זיתים יפהפה, שמלווה אותנו לאורך כ-800 מ'. קק"ל מטפחת את הכרם ואף מקלטרת את אדמתו כדי לסלק את העשבייה. כך מגדלים כרמי בעל מימים ימימה. הרעיון הוא לסלק את העשבייה כדי שבחורף לא ישתו העשבים את המים שנועדו לעצים. כרם הזיתים היפה הזה והאזור המקיף אותו נמצאים בלב תכניות הבינוי החדשות של ירושלים.
בקצה כרם הזיתים פונה שמאלה השביל השחור, הנוטש את שביל ירושלים ועולה להר חרת. לפני שנעלה בשביל הזה נצעד היישר לפנים עוד כ-300 מ' ונגיע לעין חרת (עין אל-חווארית). זהו מעיין נקבה אופייני להרי ירושלים, שמימיו נאספו לבריכה והרוו את הבוסתן הנהדר שמסביב. הבריכה זכתה לשיקום, אך השימוש בלשון עבר במילה "נאספו" איננו מקרי. בשנים האחרונות המעיין יבש.
גם כך זהו מקום נפלא ומטופח המזמין לערוך בו הפסקה נעימה, מה גם שהגענו למחצית הדרך בערך. למיני עצי הבוסתן מצטרפים גם עצי אגס ואגוז מלך. שימו לב לשומרה – מבנה אבן שהוא כולו חלל אחד. בדרך כלל בנו את השומרות מאבנים שסוקלו מהשטח. בתא אחסנו בעונות הבוערות את היבולים ואת כלי העבודה ואף נשארו כאן ללון.
אל ראש הר חרת
נשוב על עקבותינו כ-300 מ' בשביל הירוק, נשנס מותניים, נפנה ימינה ונתחיל להעפיל להר חרת (שביל שחור) בדרך רחבה. הדרך מתגברת על הפרש גבהים של כ-100 מ', אך היא עושה זאת במתינות ובסבלנות. הדרך מעניינת ויפה. היא עמוסה בגדרות אבן ישנות ויש גם שומרה שנשמרה במצב לא רע. הנוף נהדר. יער ירושלים, כביש 1 ונחל שורק, השכונות המערביות של ירושלים ואפילו נבי סמואל נראים מכאן היטב. באמצע המדרון ניצב מימין עץ אלון מצוי. ארבע הזרועות שלו ושתי האבנים שבצלו הן נקודה יפה למי שזקוק להשיב לעצמו מעט רוח.
בפסגת ההר מחכה לנו הפתעה: בור ענק, שאורכו כ-700 מ', הוא מה שנותר ממחצבת הקסטל. המחצבה החלה את קורותיה כבר בשלהי התקופה העות'מנית ועבדו בה תושבי הכפר צובא. המחצבה סיפקה אבן לרבים מבתי ירושלים של הימים ההם ולסלילת מסילת הרכבת לעיר. בשנת 1920 מכר מוכתר הקסטל שטח של שלושה דונם להסתדרות הכללית וכעשר שנים אחר כך החלה לחצוב כאן חברת "אבן וסיד". מאבני המחצבה בנו את האוניברסיטה העברית בהר הצופים ואת בית חולים הדסה עין כרם.
במלחמת העצמאות הייתה המחצבה אחת הנקודות היהודיות הבודדות באזור יחד עם מוצא וארזה. מסביב שכנו הכפרים הערביים קסטל, צובא ועין כרם. הר חרת הפך למשלט "נחשון", וכמו הקסטל המפורסם, גם השליטה בו עבר מצד לצד כמה פעמים.
בשנת 1951 נוסד בקרבת המחצבה כפר החוצבים מעוז ציון. כיום הכפר הוא שכונה ביישוב מבשרת ציון. המחצבה נסגרה בשנות ה-80, לאחר שהפכה למטרד קשה מדי עבור תושבי הסביבה. בחורף נקווים במחצבה מים והיא הופכת לשלולית גדולה שממנה נהנים מינים רבים של עופות מים. המחצבה זכתה לכמה תכניות שיקום, ובהן שכונת מגורים, אזור תעשייה ואזור נופש וספורט, שיתבסס על אגם מים. קק"ל וברית הארגונים של שומרי הסביבה נאבקים בתכנית המבקשת להפוך את האזור למתחם מגורים או תעשייה ומקדמים עם המועצה המקומית מבשרת ציון תכנית להקמת פארק במחצבה.
בחזרה לסטף
המחצבה מלווה את הדרך מימין. שוליה מגודרים בגדר תלתלית אכזרית, כדי למנוע נפילה לתהומות המחצבה. נחלוף על פני שביל שמסתעף שמאלה (סימון שחור) ונמשיך היישר לפנים לקצה המחצבה - המקום הגבוה בטיול שלנו (766 מ' מעל פני הים). נאגף את המחצבה ממערב ונפנה שמאלה בשביל צר היורד חיש קל שוב לדרך רחבה.
מכאן אנו עושים את דרכנו ביער. הדרך מתעקלת, כמעט פוגשת את הכביש היורד מצובה אבל מתעשתת ויורדת בחלקת יער של אורן הצנובר אל גרם המדרגות שפגשנו בראשית הטיול. נרד בו, ובדרך העפר נפגוש שוב את שביל ירושלים והסימון הכחול. עתה, כל שנותר לנו לעשות הוא לשוב בקטע הדרך הזה, שבו כבר הלכנו קודם לכן, לרחבת החניה של הסטף.
תודה לגידי בשן, רכז קהילה ויער אזור ההר, על סיועו בהכנת הכתבה.
קרדיטים
כתיבה וצילומים: יעקב שקולניק
מפה: אביגדור אורגד מפות ומחלקת קהילה ויער מרחב מרכז, קק"ל
פורסם בתאריך: 15.6.2016