המסע של ח'
את הסינגל הזה בנתה קבוצת נערים מפנימייה לנוער בסיכון בהובלת המדריך הכריזמטי שלהם, נדב המאירי, מנהל מרכז שטח של כפר הנוער מרחבים נוה עמיאל בשדה יעקב. זו פנימייה המקבלת נוער שבמקומות אחרים כבר ויתרו עליו, ופה מוכנים ומתאמצים לקבל את הנערים, ולחבר אותם בחזרה לקהילה.
"סינגל תמרת החל במסע של ח', נער שחצה אפילו את סף הספיגה של כפר הנוער הזה: שבר דברים, הרביץ ועבר עבירות רבות. כשעזב את הכפר, גם בביתו סירבו לקבל אותו. המשמעות קשה – בשכונה שממנה הגיע, להסתובב ברחוב זה מסוכן מאוד, אולם הוא לא היה מוכן לקבל שום עונש של תיקון, אף שלמעשה הפך לחסר בית למשך שבועיים", מספר נדב המאירי, המדריך.
לאחר שהצליחו לשכנעו לצאת למסע התיקון, יצאו הוא ונדב המדריך לדרך שבה יבנו שביל סמלי מאוד: דרך חזרה אל לבם של האחרים שפגע בהם. עם מחברת ובה שאלות כתובות שצריך לענות עליהן בכתב, מתוך קושי פיזי והתנתקות, יומן ובו איחולים מכל אנשי הצוות, כולל מקומות ריקים מחלק שלא יכלו לכתוב לו דברים חמים לאחר מה שעשה להם, והתירו רק שורות ריקות בשמם.
"זה מסע בחורף, בגשם, עם הרבה ציוד על הגב, שבו ישנים במערה בשטח, עם הרבה שיחות עמוקות על החיים ועל משמעותם, במסע שבו הקהילה לא מוותרת לו על התהליך שהוא צריך לעשות, מחכה לו בכפר, אבל הוא צריך להשלים את הדברים", מספר נדב.
"ביום השני לקראת הסיום, בתוך העייפות, החלו להגיע אנשים, כולל אלה שהוא פגע בהם: מדריך מהכפר, העובדת הסוציאלית ומנהל הכפר, שהשלים איתו ועם נדב את המסע אל שער היישוב, שם חיכו לו כולם ומחאו לו כפיים".
הכי קרוב והכי רחוק מלב האתוס הציוני
המסע הזה הוליד את הרעיון לפרויקט בניית שביל הנערים של תמרת – סינגל אופניים בן כ-12 ק"מ שתבנה קבוצת הנערים מהכפר.
נדב, המדריך של הקבוצה, התחבר מאוד לרעיון. הוא נולד פה וחזר אחרי שנים רבות. יש כאן נקודות היסטוריות: בית העלמין של נהלל (ובו קבריהם של משה דיין, אילן ואסף רמון ועוד), מעיין עין סמוניה שבני נהלל והדור השני התיישבו בו, גבעת הראשונים של נהלל וסלע השבת של תמרת.
זהו אזור שהוא חלק מהאתוס של ההתיישבות היהודית בעמק והאחיזה מחדש, והנוער הכי מנותק בעולם, הכי לא שייך לחברה הישראלית, הכי מרגיש דחוי – בונה פה סינגל שהוא תקיעת יתד משלו ליד לב הציונות. הפרויקט נולד כחלק מהסמליות שבה לקחו את הנערים האלה למסע בחזרה אל החברה הישראלית. דרך עבודת האדמה, בדומה לתושבים המקוריים – אלה שהפכו לאחר מכן בזכות האתוס הזה לאליטה המחזיקה במוקדי הכוח של ישראל למשך שנים ארוכות.
בתוך הדבר הזה, מספר נדב, התחלנו לפגוש אנשים מקהילת תמרת שהלכו על השביל ולא ידעו שמשהו כזה מתרחש, וקיבלנו חיבוק והתרגשות רבה. אף אחד לא ציפה שדווקא הנערים האלה יבנו את זה. קק"ל הקצתה צוות ונתנה חיבוק ענק, ונתנה את כל מה שהיה צריך בתמיכה של אנשים מופלאים: היערנים שלי בן ישי, שמוליק ויזל, גיל עצמון ורבים וטובים אחרים שסייעו. בניגוד לסינגלים שבנו מומחים לבנייה, הסינגל הזה מהוקצע פחות ובעל יותר חלקים ישרים בהשוואה.
התמודדות עם גורמים עברייניים ופליליים
הסינגל הוא הטבעת הדרומית ביותר מבין הטבעות של מתחם הרכיבה הענק באזור אלון הגליל. הוא מתחבר לסינגל גבעת אלה (ומשם לשמשית), והוא משלים כ-100 ק"מ של סינגלים באזור. זה החיבור האחרון שנותר בין ההר והסינגלים ההם לבין עמק יזרעאל, ולכן הוא מאפשר גם רכיבות מעניינות מאוד שמשלבות את שני סוגי הנופים המובחנים זה עם זה לרכיבות ארוכות.
הסינגל הוא גם אמצעי לטפל בבעיות שיש בשטח. נדב מספר על האתגר הבא: הניסיון לעצור את הוונדליזם. הנוכחות והשימוש בשטח מונעים מגורמים פליליים ואלימים להשתמש בשטח ומסייעים להוציא אותם מפה. טרקטורונים, סמים, זונות: יש גורמים רבים שנכנסו לוואקום שנוצר כשאף אחד לא הסתובב בשטח היפהפה הזה. נשמע תמוה, אבל זה מה שקורה. מפה ועד כפר החורש היה ריק, הרס, אלימות כלפי השטח של פורעי חוק שעושים תחרויות טרקטורונים כשיושבות פה משפחות – אלימות לשם אלימות והתרסה.
הרקע הזה עומד באנטיתזה מדהימה לפסטורליות המדהימה של המקום ולחורש המדהים שתרכבו בתוכו – אחד היפים בארץ, ללא ספק.
וקבוצת הנערים?
קק"ל החליטה לתת להם משהו בחזרה. הוחלט עם נדב ועם הכפר לתת להם השכלה, אולי מקצוע ומשהו שמתחבר לכל ההוויה של הכרת הארץ ושל הפרויקט שלהם. יפתח סהר, הבונה האחראי לכמה מהסינגלים הטובים בארץ ובהם חרובית, עגור ועוד כמה בדרום, הוציא קורס למובילי קבוצות בשטח באופני הרים.
הילדים שבנו את השביל קיבלו קורס של שלושה ימים אינטנסיביים, המבוססים על כמעט 500 שעות שהם כבר עשו במרכז השטח בכפר – לימודי ניווט, בישול בשטח, הדרכות לנערים צעירים מהם, סדנאות קודמות במדבר… קורס האופניים הוא סגירת מעגל, והוא במימון קק"ל.
במקרה הזדמן לנו לרכוב במקום עם גיל עצמון מקק"ל בדיוק בשיעור האחרון שיפתח העביר. החבר'ה תרגלו תדריכי קדם-יציאה, הובלה ומאסף, ואולי הם יהיו בהמשך מדריכי אופניים מקצועיים. נדב מספר שאחרי מסע ארוך כל כך שבו הם לומדים, עובדים ומקבלים העצמה כמדריכים, החבורה הזו, שאימצה את האופניים ועברה דרך ארוכה, כבר נמצאת במקום אישי אחר לחלוטין מזה שהגיעה ממנו.