חוליית חיבור מהיר**

אחד על אחד עם גלית וקנין, רכזת קהילה ויער אזור נגב מערבי בקק"ל
**כן, אנחנו יודעים שהכותרת של הכתבה הזו תמוהה משהו. אבל תאמינו לנו, אחרי שתקראו – תבינו.
 
ראיין וכתב: אילון שגיא  |  צילומים: אילן שחם
 
פרולוג
גם כיום, אחרי כמעט שני עשורים בהם קק"ל מתכננת, בונה ומתחזקת מסלולי רכיבה לאופני שטח ואלפי רוכבים שגודשים את מאות הקילומטרים של השבילים הללו, ישנם מקומות בהם קיים סוג של נתק בין מי שאחרי על התשתיות לבין אלו שעושים בהן שימוש בפועל. לפני חמש שנים לערך, הוקמו אתר מסלולי האופניים ועמוד הפייסבוק שלצידו שפתחו ערוץ תקשורת חדש בין הרוכבים לקק"ל ואגב כך סייעו רבות להפרכתן של דעות קדומות, פרדיגמות, חשדנות ואפילו משטמה רחמנא ליצלן. אך עדיין, למרות שהתקשורת השתפרה פלאים ומעל 40,000 רוכבים עוקבים אחר עמוד הפייסבוק ומאות אלפים גולשים לעמודי המסלולים באתר, יש עוד דרך לעשות ואין תחליף למגע האנושי ולהיכרות האישית ופה בדיוק נכנס תפקידם של רכזי הקהילה והיער. ואם ברכזי קהילה ויער עסקינן, אז אחת הדוגמאות הטובות ביותר לאיך תפקיד כזה צריך להתבצע, היא המרואיינת שלנו, גלית וקנין שלקחה את שתי המילים שבהגדרת תפקידה (קהילה ויער) ויצקה לרווח הקטן שמפריד בניהן, חיבור מופלא.


אז ספרי לנו גלית, מה זה בעצם רכז קהילה ויער?
"בגדול, מדובר בחולייה מקשרת" היא מסכמת בקצרה, "אבל צריך להבין שהתיאור הזה מקפל בתוכו המון. קק"ל כיידוע היא גוף גדול ומסועף מאד שעוסק בהמון תחומים שרק חלקם מוכרים לרוב הציבור. התחום המוכר ביותר הוא כמובן היערות וכל מה שבתוכם. אז בקצה אחד יש מערך שלם ומורכב שאחראי על היער עצמו (העצים ובעלי החיים שבתוכו), ועל התשתיות שבו (הדרכים למיניהן, החניונים, מתקני הנופש והפנאי וכמובן שבילי האופניים) ובקצה השני יש את כל אלו שמשתמשים בכל אלו. רכז הקהילה והיער הוא זה שצריך להכיר היטב את שני הקצוות ולחבר בניהם".
 
זה אומר בעצם שאת מכירה כל עץ ואת כל מי שנכנס ליער? (אנחנו שואלים בהלצה)  
"בעקרון כן" עונה גלית בשיא הרצינות.
"אני כמובן לא באמת מכירה כל שיח ובטח לא את כל שמות האנשים שמבקרים בכל רגע נתון בכל פינה ביער, אבל לו יכולתי, הייתי מאד רוצה להיות מסוגלת לעשות את זה. אני חושבת שרק מי שמכיר לפני ולפנים את היער שלו ואת הקהילה שחיה בסמיכות אליו, יכול לבצע את התפקיד הזה כמו שצריך".
 
נשמע אם ככה שאת מבלה הרבה ביער
"לגמרי"
 

בחרת בתפקיד קשוח, לא היית מעדיפה איזה משרה משרדית במזגן?
"הייתי במזגן מספיק" היא צוחקת, "למעשה את דרכי בקק"ל התחלתי בעבודה הכי משרדית שיש. אני כבר מעל 20 שנה עובדת בקק"ל ואת 14 השנים הראשונות ביליתי בתפקידים שונים במחלקת הכספים. כבוגרת תואר שני במנהל ומדיניות ציבורית הדרך שלי במחלקה הזו הייתה משהו שנראה טבעי והאמת היא שמאד נהניתי שם, התקדמתי והגעתי רחוק כמו שאומרים, אבל כל הזמן הזה היה חלק בלב שלי (וברגליים) שרצו החוצה למרחבים…".
 
תסבירי
"גדלתי וחייתי רוב חיי בבאר שבע" היא מספרת, "במשפחה חובבת טבע וטיולים. בילדות היינו יוצאים המון למסלולים ברחבי הארץ והכרתי את ישראל יופי דרך הרגליים. אנחנו לא מהמפונקים", היא צוחקת, "פחות בתי מלון ויותר שק"ש על הדשדש, אם אתה מבין ת'כוונה. ולכן החיבור שלי לטבע ולמרחבים היה תמיד חלק מהאישיות שלי".
 
לעזוב תפקיד בכיר ומעמד שהושגו בהמון שנות עבודה קשה ולהחליף אותם בתחום חדש לגמרי נשמע כמו חתיכת החלטה. זה לא צעד שכל אחד היה עושה…
"אשקר אם אומר שלא היו לי פרפרים בבטן, עזבתי תפקיד ותחום ששלטתי בו בצורה אבסולוטית ונכנסתי לטריטוריה חדשה ופחות מוכרת, אבל לא הכל היה לי זר. במסגרת העבודה במחלקת הכספים נחשפתי לעשייה של אנשי השטח וידעתי בגדול במה מדובר. חוץ מזה, העובדה שקיבלתי את ברכת הדרך של הממונים עלי שהמליצו לי ודחפו אותי לגשת למכרז על התפקיד, נסכה בי תחושת ביטחון ועזרה לי לקבל את ההחלטה ללכת על זה".
 
ואיך המשפחה הגיבה?
"בהתחלה היו קצת חששות, ממשרת 9-5 משרדית שכזו, פתאום אני נדרשת להיות הרבה בשטח, לעבוד גם בסופי שבוע ובאופן כללי להיות כל הזמן סביב הדברים שקורים בשטח. אבל הילדים היו כבר גדולים וכולם תמכו ועודדו אותי כך שהרגשתי חופשיה לתת את כל כולי".



אז בואי נדבר על האופניים ובפרט על הקשר שלך עם קהילת הרוכבים בדרום
"רוכבי האופניים ומסלולי האופניים הם נדבך מאד מרכזי בעשייה שלי וזה משקף כמובן גם את התפיסה של קק"ל בעניין. אבל זה לא דבר שצריך לקחת כמובן מאליו. אני אסביר…
כפי שמרמז שם התפקיד שלי, אני מחלקת את זמני בין הנושאים הקשורים לניהול היער עצמו על כל מה שיש בו לבין הקשר עם האנשים שבאים לבקר בו. מאחר ויערות קק"ל פתוחים לציבור הרחב כל ימות השנה, קהלים רבים מגיעים אליהם לכל מיני מטרות. יש מטיילים רגליים, יש את אלו שבאים לעשות פיקניק, יש רצים, יש רוכבי סוסים, יש את הצעירים שבאים לערוך מסיבות ויש כמובן גם את הרוכבים. עבור כל אחד מהקהלים הללו וכל האחרים, צריכה קק"ל להכין תשתיות מתאימות שיהיו מעניינות, תקינות וכמובן בטוחות לשימוש. קק"ל משקיעה זמן ומשאבים אדירים כדי לענות על כל אלו אבל תמיד נשאלת השאלה, מה ההשקעה הנדרשת ביחס לגודל הקהל. וכאן יש הפתעה. כי רוכבי האופניים נומינלית, נחשבים קהל קטן יחסית. ויחד עם זאת, ההשקעה של קק"ל בהם – גדולה ביחס לקהלים אחרים שמונים הרבה יותר אנשים. הרבה אנשים לא מודעים למורכבות ולעלויות של תכנון, בנייה ותחזוקה של מסלול אופניים ולא מעט רוכבים מתייחסים לכל סינגל שמושק כמשהו מובן מאליו וחשוב לי שיבינו שזה ממש לא כך".
 
אז למה באמת זה כך?
"יש לדוקטרינה הזו כמה סיבות, והמרכזית שבהן מבחינתי, היא שכשמדובר בקהילה שרואה את עצמה כשותפה מלאה לעשייה – שווה להשקיע בה. בניגוד לאנשים שבאים לעשות פיקניק, או מגיעים לביקור מזדמן, קהילת הרוכבים שלנו כאן בדרום הם כבר סוג של משפחה. לפני עשור לערך קבוצה קטנה מאד של רוכבים מהאזור פנתה אל קק"ל וביקשה שנסייע להם בהכשרת שבילי רכיבה. הקשר שנרקם לאורך התהליך הזה, הוליד שיתוף פעולה אמיץ ועמוק שממשיך ומתעצם גם היום, כזה שפועל לטובת שני הצדדים. קק"ל מצידה קשובה לרצונות ולמאוויים של הרוכבים, מפתחת עבורם מסלולים, מתחזקת אותם, מסייעת בקיום אירועים ומקדמת את הענף והרוכבים תורמים את חלקם בכך שהם מהווים שגרירים בשטח ומסייעים לנו בשמירה על היער. קבוצת רוכבי הדרום, היא הרבה יותר מסתם קבוצת רכיבה. כל הרוכבים מוגדרים כנאמני שביל ויער והמעורבות שלהם במה שקורה בשטח גדולה הרבה יותר מרק לבוא ולרכוב. מדובר על עשייה קהילתית אמיתית שמתחילה בדברים טריוויאליים כמו להיות העיניים והאוזניים שלנו בשטח, לדווח על כל מפגע וליקוי ולסייע בהסברה, עבור בקידום אירועים קהילתיים למען אוכלוסיות מוחלשות ובעלות צרכים מיוחדים, וכלה במעורבות מלאה בפיתוח פרויקטים עתידיים. נאמני השביל והיער שלנו הולכים איתנו (או שמא נאמר רוכבים איתנו ) יד ביד וככל שהקשר מעמיק ומתעצם, כך נפתחות עוד ועוד אפשרויות ועולים עוד ועוד רעיונות שמקדמים גם את קק"ל וגם את קהילת הרוכבים".
 
תני דוגמה..
"אחד הפרויקטים שאני הכי גאה בהם הוא פרויקט ההנגשה. יחד עם רוכבי הדרום ערכנו כבר מספר אירועים שמיועדים לרוכבים עם מוגבלויות והם היו פשוט הצלחה אדירה. התפיסה של קק"ל ושלי, היא שהיער צריך להיות נגיש לכולם וכל אחד יוכל לבלות בו. הלכה למעשה מדובר בנושא לא פשוט והאופניים הם דוגמה מצוינת להסביר מדוע. תכנון שביל רכיבה לאופניים ייעודיים לאנשים עם מוגבלות (אופני יד או טנדם) מורכב הרבה יותר מסינגל סטנדרטי. יש צורך לחשוב על התשתית (אופני יד למשל מצריכים תשתית כבושה ולא יכולים לנוע על שביל עפר), על רוחב השביל, על קוטר הסיבובים והשיפועים (אופני טנדם בגלל אורכם, דורשים קוטר סיבוב גדול יותר) ועל עוד הרבה משתנים שדורשים חשיבה ותכנון מדוקדקים. אבל העזרה שאנחנו מקבלים מקבוצת הרכיבה ושיתוף הפעולה שלהם בקיום אירועים וקידום הנושא, מסייעים לנו מאד ואני מקווה שבקרוב מאד נשיק את המסלול המונגש הראשון באזור".





את מתארת קשר יום יומי ממש…
"סוג של , בזכות הרצון של הרוכבים לעזור ולהיות מעורבים, החיבור שלי אליהם היה מהיר והבנתי שיש לי פרטנרים אמיתיים. זה לא אומר שאין פה ושם טרוניות, אני מקבלת טלפונים עם תלונות על שלטים שנפלו, דרכים שנסחפו (אחרי הסופה הגדולה למשל), בורות ושאר מפגעים, אבל הרוכבים יודעים שאני אעשה את כל מה שצריך כדי לטפל בליקויים הכי מהר שאפשר. הדבר החשוב והמהותי הוא שיש ערוץ תקשורת דו-כיווני ישיר, פתוח וזמין שמאפשר לרוכבים ולנו לשתף זה את זה בכל מה שקורה".
ציפור לחשה לי שהחבר'ה אפילו ארגנו לך אופניים ומנסים לסחוב אותך לרכיבות
"כן, זה נכון" היא צוחקת, "אני אמנם חובבת טבע וטיילנית, אבל הניסיון שלי בדיווש מסתכם באימוני ספינינג. אין לי ניסיון ברכיבת שטח והחבר'ה מהקבוצה החליטו שזה לא לעניין, ארגנו לי אופניים בהשאלה ואני מתחילה לעשות את צעדי הראשונים בעידודם ועזרתם. מי יודע, אולי עוד אתפס לעניין ואהפוך לרוכבת שטח בעצמי".
 
העובדה שאת לא רוכבת בעצמך לא מפריעה לך בתקשורת עם הרוכבים, בכל זאת, לרוכבי אופניים יש את ה"דיבור" והז'רגון הייחודי להם
"פה ושם הם זורקים מושגים שאני לא מכירה, אבל במהלך השנים שאנחנו בקשר כבר למדתי את רובם ולמרות שאני לא רוכבת שטח (בינתיים…), אני חושבת שאני מכירה טוב את הדיבור שלהם ובעיקר – את הצרכים שלהם".
 
בואי נדבר על אחת הבעיות עמן מתמודדת קק"ל בקשר לרוכבי אופניים – המסלולים הפיראטיים
"יש לנו כאלו גם בדרום וכמו בכל מקום אחר בארץ גם כאן אנחנו מקיימים את המדיניות של קק"ל ועושים מה שצריך כדי שיחדלו מלהתקיים. אני אולי אפתיע את הקוראים, אבל אני יכולה להבין רוכבים שרוצים חופש מוחלט ובונים לעצמם מסלולים שיענו על הרצונות שלהם. רק שכשמסתכלים על הנושא מבחינה מערכתית, אי אפשר לאפשר דבר כזה. כשמדובר ביער ציבורי שמשמש מגוון גדול של אוכלוסיות, חובה שיהיה סדר. אנרכיה תוביל לפגיעה אנושה בערכי טבע וחמור מכך – תוביל לפגיעה בחיי אדם ורכוש. הרי אף אחד לא היה חולם להכשיר לעצמו מסלול נסיעה עם מקפצות בכביש ירושלים תל אביב, אז למה לעשות את זה ביער? זה בדיוק אותו דבר. מדובר בשטח ציבורי והעובדה שקק"ל אינה מגדרת את היערות, מעמידה שומר בכניסה או גובה תשלום, לא הופך את השטח להפקר. כשבונים שביל אופניים לוקחים בחשבון הרבה מאד נושאים. כדי לקבל אישור להניף מעדר, יש מסכת שלמה של בדיקות שצריך לבצע – סקרים ארכאולוגיים, סקרי צמחייה ובעלי חיים, בדיקת משטר הסחף והנגר במדרונות, כיוון השמש, שיפועים, קוטרי סיבובים ועוד המון נושאים שיש אנשי מקצוע ספציפיים שמומחים בהם ורק אחרי שהם נותנים את חוות דעתם, אפשר להתחיל לעבוד. בניית מסלולים ואלמנטים שלא עומדים בתקנים ובדרישות, גורמים נזק וסיכון וחבל שיש רוכבים שלא מבינים את זה. שלא תתבלבלו, אני יודעת שיש גם בקרב רוכבי הדרום כאלו שהיו רוצים מסלולים יותר מאתגרים, אנחנו מדברים על זה לא מעט, אבל, והאבל גדול! בגלל שמדובר בקבוצה שמעורבת בעשייה, הם מבינים את המורכבות ולא מתפתים ללכת ולבנות לעצמם מסלול. זה סוג שיתוף הפעולה הבוגר והאחראי שלדעתי צריך להתקיים בכל מקום בארץ! אני יכולה לומר לכם שבדיוני השולחן העגול לנושא תכנית האב לאופניים, יושבים אנשים שהם רוכבים בעצמם ויש מגמה לפתח עוד סוגי מסלולים שיתנו מענה לכל סוגי הרוכבים. לא מדובר בתהליך קצר ומיידי, אבל המגמה קיימת והמפתח לקידום פרויקטים כאלו, טמון לא מעט בידי הרוכבים עצמם. אם הם יהיו שותפים, יגלו אחריות ויהפכו להיות חלק, סביר להניח שמסלולים מאתגרים יותר, יבנו מהר יותר".


 
אז בואי באמת לסיום נדבר על החזון שלך
"ראשית כל הייתי רוצה לראות עוד ועוד שיתופי פעולה בין קק"ל לקבוצות רכיבה כמו שקורה אצלנו בדרום. אני בטוחה שחיזוק הקשר בין רכזי הקהילה והיער, היערנים ומנהלי האזורים עם הרוכבים המקומיים, עושה טוב לכולם. אני פונה אל הקולגות שלי במרחבים האחרים ואל הרוכבים בכל הארץ ליזום את הקשר הזה ולהתחיל לטפח אותו. מעבר לכך, אחד הנושאים שאני מתאמצת מאד לקדם הוא נושא ההנגשה. כפי שכבר אמרתי, חשוב לי מאד לדאוג שכל אחד יוכל לבלות ביער וליהנות ממנו. עוד נושא שקק"ל מתאמצת לקדם וחשוב בעיני מאד הוא חיבורי מסלולים. בתכנית האב לשבילי אופניים שמו דגש על יצירת רצף וחיבור בין מסלולים כך שלמעשה מאוסף של מסלולים נפרדים, תיווצר רשת גדולה ומסועפת שתאפשר מעבר בין שטחי ואתרי רכיבה בלי צורך להיעזר באמצעי תחבורה שאינו אופניים. גם ההגעה לאתרי הרכיבה מעסיקה אותי. כבר היום יש לנו מסלול אחד בדרום (סובב אופקים) שמאפשר הגעה מכל מקום בארץ עם רכבת ישראל עד למבואת הסינגל. תוספת של מסלולים נוספים שיתוכננו כך שניתן יהיה להגיע אליהם בקלות עם תחבורה ציבורית, חשובה בעיני מאד. ודבר אחרון הוא האחדה (סטנדרטיזציה), חשוב מאד שמסלולי האופניים ישולטו ויסומנו באמצעות שפה ויזואלית זהה כך שכל רוכב שיגיע למסלול רכיבה, ידע מיד שהגיע למסלול של קק"ל, ידע איזה מידע מופיע על שלט המבואה, יוכל לסרוק ברקוד ולקבל לנייד שלו את קובץ הניווט של המסלול, ידע מי הוא רכז הקהילה והיער ואיך ליצור עמו קשר כדי ליידע על מפגעים או להציע הצעות וירגיש שותף מלא ולא אורח לרגע".



"וכך זה נראה מהצד השני…" –  רוכבי הדרום
לא יכולנו כמובן לסיים את הריאיון הזה בלי לשמוע כיצד נראים הדברים מהצד של הרוכבים, אז פנינו אל טירן, חבר בקבוצת רוכבי הדרום, כדי לשמוע ממנו כנציג הקבוצה, על גלית ועל הקשר עם קק"ל.
"רוכבי הדרום היא קבוצה שמונה כ-200 רוכבים ופעילה כבר מעל 10 שנים" מספר לנו טירן, "הקשר עם קק"ל התחיל כשפנינו אליהם בבקשה לעזור לנו לפתח שבילי רכיבה באזור ולשמחתנו מצאנו אנשים קשובים, פתוחים ומאד קואופרטיביים ובראשם דני בן דוד – מנהל האזור וגלית כמובן. כשהם הבינו שאנחנו באמת רוצים להיות שותפים מלאים ולא מדובר במשהו חד-כיווני, הם נרתמו מיד ועזרו לפתח מסלולים ולהרים אירועים מדהימים. אנחנו מצדנו הפכנו למתנדבים וקיבלנו על עצמנו את התואר נאמני שבילים ויער. את המשמעות של התואר הזה אפשר לסכם במילה אחת – מעורבות. אנחנו מעורבים בכל דבר שקשור לאופניים בשטחי קק"ל. אנחנו מפשילים שרוולים ואוחזים בטוריה כשמתבצעות עבודות להכשרת מסלול רכיבה חדש, אנחנו ערים למה שקורה בשטח כשאנחנו רוכבים, מדווחים על מפגעים, על אשפה שנערמת ומהווים שגרירים של קק"ל בשטח. אנחנו מדברים עם מטיילים, עוזרים בהסברה ובאופן כללי עוזרים לשמור על היער וכל מה שיש בו. קק"ל הכינו עבורנו חולצות רכיבה מיוחדות ואנחנו מקפידים ללבוש אותן כך שכל מי שרואה אותנו יודע שמדובר במתנדבי קק"ל. אנחנו יוזמים לא מעט אירועים שחלקם הפכו כבר למסורת כמו 'פותחים שנה עם רוכבי הדרום', רכיבות הזדהות ותמיכה בתקופות בהן יש מתיחות לאורך הגבול עם הרצועה, אירוע דרום אדום, רכיבות ייעודיות לאנשים עם מוגבלויות ועוד ועוד.


 
הקשר עם אנשי קק"ל בכלל ועם גלית בפרט פשוט מדהים. אנחנו יודעים שתמיד יש לנו אוזן קשבת ונכונות לעזור ולהירתם לטובת קהילת הרוכבים ומצד שני אנחנו כאמור דואגים להיות חלק ולא פחות חשוב –  להוקיר תודה. חשוב לנו מאד להראות לאנשים בקק"ל שאנחנו מעריכים את כל מה שהם עושים. דוגמה לכך היא רכיבה שארגנו בתקופת טרור הבלונים. ראינו את העבודה הקשה שאנשי קק"ל וכוחות הכיבוי עושים במלחמה בשרפות והחלטנו שחייבים לארגן רכיבת הזדהות והוקרת תודה. פרסמנו פוסט והגיעו מעל 200 רוכבים מכל רחבי הארץ שהראו ברגליים (או בגלגלים), כמה אנחנו מעריכים את המאמצים שהם משקיעים.
לכל אחד מאיתנו יש בטלפון את המספרים של גלית ושל דני ואנחנו יכולים להתקשר אליהם ולקבל מענה. הערוץ הפתוח הזה הוא דבר מדהים. גלית מבחינתנו היא היהלום שבכתר, היא תמיד קשובה, תמיד פתוחה ובולדוזרית אמיתית. תן לה פרויקט והיא תזיז הרים (תרתי משמע) כדי שהוא יתממש. גם בתקופות הכי קשות (ויש לא מעט כאלו לדאבוננו בנגב המערבי…) היא תמיד תהיה שם בשבילנו ועל כך אנחנו מוקירים לה תודה גדולה. עכשיו אנחנו עושים מאמצים לגרום לה להידלק על התחביב בעצמה ומקווים שזה יצליח, ואם לסיים במסר לכל הקוראים – היינו מאד רוצים לראות את סוג הקשר המיוחד הזה גם במקומות אחרים בארץ, אנחנו בטוחים שזה יקדם את ענף רכיבת השטח בצורה משמעותית".

כללי רכיבה בטוחה בשטח של קק"ל >>
לפני צאתכם למסלול הטיול מומלץ להתעדכן ב"קו ליער", מוקד המידע של קק"ל,
בשינויים הרלוונטיים למסלול 1-800-350-550