תהא רכיבתו עדן

דפני מהרהרת בעקבות מקרה נוסף של רוכב שחייו נקטפו במהלך רכיבה



אנשים רבים אנחנו פוגשים במהלך החיים, מעגלים מעגלים של היכרויות וחברויות כאלו ואחרות מלווים את חיינו. יש בהם כאלו המבליחים לרגע בעוצמה ואז נעלמים (בהותירם צלקות) ואחרים נמצאים שם ברקע כל הזמן והופכים לחלק בלתי נפרד מקו האופק של קיומנו. עם כל אחד מאלו נרקמת מערכת יחסים אחרת בעלת גבולות ברורים המתבססים על מידת החפיפה בין מעגלי חיינו. את החברים לרכיבה אני מגדירה כ"אנשים הכי רחוקים שהכי קרובים אלי". כל מי שיש לו חברים קבועים לרכיבה ודאי יבין על מה אני שחה. בחלק לא מבוטל מן המקרים אנחנו נפגשים רק בזכות התחביב המשותף, אך חרף העובדה שעם רבים מאלו שאתם אתה רוכב הקשר מסתכם במפגשי סופשבוע בלבד, עדיין נרקמת ביניכם חברות עמוקה שמתקיימת רק באותן שעות שבהן אתם מתנשפים יחד בעליות ושואגים בחדווה בירידות.
גם נתן, הרוכב שנפטר בשבוע שעבר ברכיבה בסינגל הגלבוע בשל אירוע לבבי, היה ודאי כזה. גם אם לא בילה עם חבריו לרכיבה מעבר לשעות הרכיבה, סביר להניח שכשהיו נפגשים במגרש החניה יכול היה המתבונן מהצד לחשוב שכולם חברים ותיקים מימי בית הספר. יש משהו ברכיבה המשותפת שיוצר חיבור מידי. המכנה המשותף הדו גלגלי מפיל מיד חומות ומאפשר לשני אנשים זרים לחלוטין לפתח שיחה עמוקה שמתחילה לרוב בשאלה על סוג הצמיגים ומיד גולשת לדיון פילוסופי מעמיק על מהות החיים עצמם.

ניכר כי נתן אהב לרכוב. כמו כולנו. הוא ודאי אהב לדבר על אופניים ומה שמסביבם והוקיר את החיבור לטבע ולבני האדם החולקים אתו את האהבה הזו. הוא היה לבטח איש שיחה מרתק ואיש רעים להתרועע. חבל שהוא כבר איננו.

כשהתפשטה הידיעה על מותו במהלך רכיבה בסינגל הגלבוע שמעתי פה ושם אנשים שאומרים ש"אם כבר למות, אז שזה יהיה תוך כדי עיסוק במשהו שאתה אוהב". אני אישית פחות מתחברת לאמירה הפשטנית הזו. אני סבורה שאנשים צריכים לעשות את מה שהם אוהבים לעתים קרובות ככל האפשר, אך אין סיבה שזה יהרוג אותם. וחבל שדווקא הרכיבה היא שקטעה את פתיל חייו. כמי שהחזיק בכרטיס אדי (כמו כל שאר בני משפחתו) נתרמו איבריו לארבעה אנשים. מעשה אצילי זה, כך מעידים קרוביו וחבריו, הוא המשך טבעי לתכונה זו שהייתה חלק בלתי נפרד מאישיותו גם בחייו.

כל מי שהיה עד לאירוע ועשה ככל יכולתו כדי לסייע לנתן עד שהגיעו צוותי רפואת החירום ודאי ימשיך לנתח שוב ושוב מה אולי היה אפשר לעשות כדי למנוע את המקרה. זו אמנם חכמה שבדיעבד, ואף אחד לא באמת יכול לומר בוודאות שפעולה כזו או אחרת הייתה מצילה אותו, אך בכל זאת הייתי רוצה לפנות אל כל הרוכבים באשר הם ולומר – חברים, בראש ובראשונה היו קשובים לגופכם. אומרים שבכל פעם שאתה עולה על אופניים אתה חוזר להיות ילד, וזה נכון. אלא מה, הגוף לא תמיד מסוגל לאותם דברים שהראש רוצה... אל תדחפו את עצמכם לקצה. אל.
ועוד משהו. תמיד כדאי שלפחות אחד מחברי הקבוצה יהיה אדם שעבר קורס עזרה ראשונה ויודע מה לעשות במקרה חירום.

לקריאת הידיעה באתר Ynet לחצו כאן
התמונה צולמה בידי עופר קידר, חבר לקבוצת הרכיבה, זמן קצר לפני שנתן לקה בליבו.


כללי רכיבה בטוחה בשטח של קק"ל >>
לפני צאתכם למסלול הטיול מומלץ להתעדכן ב"קו ליער", מוקד המידע של קק"ל,
בשינויים הרלוונטיים למסלול 1-800-350-550