אז מה זה בכלל ג'ירו איטליה?
"הסובב של איטליה" (בתרגום חופשי לעברית) הוא תחרות שלבים שבה מתחרים רוכבים על אופני כביש. התחרות מורכבת מניקוד ומדידת זמנים אישית (אף שהתחרות היא קבוצתית) לאורך 21 ימי התחרות. הרוכב בעל הזמן הכולל הנמוך ביותר יוכרז כמנצח הכללי. למהירי המחשבה שביניכם, התשובה היא כן, הרוכבים לא חייבים לנצח אפילו שלב אחד בשביל לנצח בתחרות כולה, הם רק צריכים זמן מצטבר נמוך ביותר, והניצחון שלהם.
את תחרות הג'ירו המציא העיתון האיטלקי "La Gazzetta Dello Sport" בתקופה שבה עיתונים הפיקו אירועי ספורט לצורך קידום מכירות ויחסי ציבור. בשנת 1909 יצאה התחרות הראשונה לדרך עם 127 מתחרים. מאותה שנה התקיים האירוע ברצף פרט לשנות מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה. התחרות מתקיימת לאורך 24 ימים: 21 ימי תחרות ו-3 ימי מנוחה, שהראשון שבהם משמש את המארגנים והקבוצות לעבור מהמדינה המארחת לאיטליה.
תחרות הג'ירו נחשבת לתחרות השנייה בחשיבותה אחרי הטור דה פראנס ולפני הוואלטה של ספרד. נראה שבשנים האחרונות נושף הג'ירו חזק בעורפו של הטור דה פראנס ועולה ביוקרתו ובפופולריות שלו על הוואלטה של ספרד.
מהי משמעות צבעי החולצות?
בסוף השלב הראשון של התחרות מנקדים את תוצאות הרוכבים ומתחיל שלב החולצות. הרוכב בעל הניקוד הגבוה בכל קטגוריה מקבל "חולצת מוביל" בצבע מסוים על פי החלוקה הזאת:
חולצה ורודה: כפי שציינו, את הג'ירו יזם עיתון הספורט האיטלקי ""La Gazzetta Dello Sport. עמודיו היו בצבע ורוד ולכן בחרו המארגנים לסמן את מוביל הקטגוריה הראשית בחולצה ורודה שמסמלת את ייחודיות העיתון. המוביל הכללי הוא הרוכב שהשיג את הזמן המהיר ביותר בשלב הזה. החולצה הוורודה היא משאת נפשו של כל רוכב ורוכב.
חולצה אדומה: לא רק הזמן קובע בתחרויות הגראנד-טור, יש גם רוכבי ספרינטים שצריך לדאוג להם. לאורך כל שלב יש קטעי ספרינטים שיוצרים מעין תחרות בתוך תחרות, ויש מנצחים ומפסידים בלי קשר לקו הסיום של התחרות כולה. יכולות הספרינטרים מקבלות ביטוי בנקודות הללו ובנוסף לכך הם נלחמים על הניצחון בשלבים שטוחים שמקנים להם ניקוד מצטבר ומזכים אותם בחולצה האדומה של מוביל ניקוד הספרינטים. ספרינטרים הם רוכבים שיודעים לייצר תאוצה ומהירות מדהימים אבל הם לרוב לא מצטיינים בעליות ולכן רוב הפעילות שלהם היא בנקודות ספרינט בקטעים שטוחים או בשלבים שטוחים ושאיפתם הבלעדית היא חולצה אדומה.
חולצה כחולה: בדיוק כמו שלספרינטרים יש חולצה אדומה, לרוכבים שמטפסים עליות כמו קטנוע יש הניקוד שלהם. לניקוד של המטפסים קוראים KOM, וכל מי שמשתמש באפליקציית הכושר STRAVA יודע שזהו קיצור של King Of The Mountain. החולצה הכחולה היא יוקרתית מאוד, וכל המטפסים נלחמים על השגת הניקוד הדרוש כדי לזכות בה. במהלך ההיסטוריה של התחרות היו כמה רוכבים שהחזיקו בעת ובעונה אחת גם בזמן הנמוך ביותר (חולצה ורודה) וגם בניקוד ההרים (חולצה כחולה).
חולצה לבנה: כל רוכב עד גיל 25 נחשב לרוכב צעיר. החולצה הלבנה מסמנת את הרוכב הצעיר בעל הזמן הנמוך ביותר בדירוג הסופי. בשנת 2014 זכה הרוכב הקולומביאני ניירו קווינטאנה גם בחולצה הלבנה וגם בחולצה הוורודה והיה המנצח הכללי בשתי הקטגוריות.
סוגי השלבים השונים:
במהלך התחרות יש הזדמנות לכל סוגי הרוכבים להציג את יכולותיהם בדיסציפלינות השונות, ואנחנו כמובן לא נותיר אתכם במתח ונספר עליהן בקצרה:
נגד השעון אישי: נג"ש הוא שלב שבו כל רוכב מוזנק בצורה אישית לרכיבה במקטע מסוים שאותו ינסה לעבור בזמן הקצר ביותר. שלבים אלו משובצים בתחילת התחרות ובסיומה בשל היכולת שלהם לשנות את מאזן הזמנים בזכות כישורים אישיים של רוכבים מסוימים. בשלבי "נגד השעון" נפגוש ציוד מיוחד כגון אופני נג"ש, קסדות בעלות מבנה אווירודינמי וביגוד, שמטרתם היא הפחתת הגרר וקיצור הזמן הנדרש לרכיבה בקטע.
נגד השעון קבוצתי: בג'ירו ובכל תחרויות הגראנד-טור מזנקות קבוצות ולא רוכבים בודדים. שלב הנג"ש הקבוצתי הוא ההזדמנות של הקבוצה להראות את היכולות שלה לרכוב בזמן המהיר ביותר מנקודה לנקודה. כל קבוצה אורגנית מזנקת בנפרד, וביחד הרוכבים מנסים לגמוע את המסלול בזמן המהיר ביותר.
מישורים: זמן הספרינטרים (או GARBAGE TIME לדעתי האישית). שלבים ארוכים מאוד (לפחות 180 ק"מ) ומישוריים המיועדים לספרינטרים שאוספים ניקוד של מאוץ ביניים וניצחונות שלבים שמקנים להם את החולצה האדומה. בשלבים המישוריים המועמדים לניצחון לא עושים מהלכים טקטיים ולרוב מסיימים יחד עם השליש הקדמי של הדבוקה. הדרמות היחידות בשלב המישורים הן נפילות של רוכבים שמועמדים להובלה ולכן הם צריכים לרכוב בשלבים המהירים הללו במשנה זהירות.
גבעות (Rolling Hills): שלבי הגבעות הם כבר חלק מעניין ומאתגר בתחרות. כאן כבר יש חפיפה בין היכולות של הספרינטרים לרוכבים שמטפסים ולכן בשלב זה התחרות נעשית מעניינת ולפעמים חורצת גורלות. הגבעות משלבות קטעי מישור עם עליות קצרות שמאפשרות למטפסים ולרוכבי האול-אראונד לבוא לידי ביטוי. מצד אחד אנחנו פוגשים ספרינטרים שמצליחים לשמור על הקצב בעליות הקצרות ומצד אחר יש מטפסים ששומרים על הקצב המהיר במישור.
עליות: השלבים ההרריים הם לרוב אלו שקובעים בגראנד-טורים. כאן נפתחים פערים גדולים של זמן, ואנחנו הצופים רואים מי הם הרוכבים שמתמודדים על החולצה הוורודה (ההובלה הראשית) ומי אלו שיכולים לקחת אותה. שלבי העליות הם הדובדבן שבקצפת, רגעי הקסם וגם היוקרה של הספורט, ולכן כל מטפס רוצה לנצח בשלב העליות. שלבי העליות מחולקים לפי רמות קושי שמקנות ניקוד שונה.Cima Coppi נחשבת לקשה ביותר, ומיד אחריה רמה 4 שנחשבת לקשה פחות. ניצחון בעלייה שנגמרת בעלייה ומוגדרת Cima Coppi מקנה 40 נקודות לעומת 3 נקודות של ניצחון בעלייה בשלב 4.
קצת מושגים שיעזרו לכם להבין טוב יותר את התחרות:
פלוטון: דבוקה, עיקר הרוכבים, הקבוצה שבה נמצאים רוב הרוכבים.
שלב: הג'ירו מורכב מ-21 שלבים. כל שלב הוא תחרות יומית בפני עצמה וכל התחרויות יחד מרכיבות את הניקוד הסופי.
בקבוק דביק (Sticky Bottle): שיטה למנוחה קלה... התעלול מבוצע כשרוכב לוקח בקבוק מים מרכב הליווי ובמקום לחטוף אותו ולהמשיך, ידו של נהג הרכב ש"דבוקה" לבקבוק למעשה דוחפת את הרוכב קדימה כברת דרך קצרה. המעשה אמנם לא חוקי אבל הוא נסלח בגבולות הסביר. הדוגמה הטובה ביותר לניצול ציני של הטריק הזה היא של הרוכב וינצ'נזו ניבלי שבשנת 2015 הורחק מהוואלטה של ספרד אחרי שניסה להתקדם עם רכב הקבוצה בעודו מחזיק בקבוק מים.
בריחה: הדבוקה (פלוטון) היא ריכוז הרוכבים, וכל פעולה של התרחקות מהדבוקה תיחשב לבריחה. רוכבים יוצאים לבריחות מכמה סיבות. הראשונה היא ניסיון להגיע אל קו הסיום ראשונים ללא סכנה של ספרינט המוני ואגרסיבי. סיבה נוספת היא לחשוף את נותני החסות במדיות השונות כאשר הצלמים עוקבים אחריהם. יש בריחות שהן אקט טקטי: רוכב מקבוצה מסוימת יוצא לבריחה, הקבוצות היריבות שבפלוטון מנסות לסגור את הפער ובזמן הזה חברי הקבוצה של הרוכב שברח נהנים מרכיבה בפלוטון במיקום פחות קדמי ובכך מוציאים פחות אנרגיה.
מוביל: הרוכב בעל החולצה הוורודה שקובע את כל הזמנים של כל שלב.
גישור: אם רוכב מבצע בריחה ויוצר פער מהפלוטון, רוכבים מקבוצות אחרות לא רוצים שהוא יצבור פער נוסף ולכן גם הם יוצאים מהפלוטון ומתקרבים אל הבורח במטרה לתפוס אותו או להצטרף אליו ולהגיע ראשונים אל קו הסיום.
זה הכול להפעם. נתראה בחלק הבא של "ספיישל הג'ירו של קק"ל". אתם מוזמנים להשאיר שאלות בתגובות, ואנחנו נשמח לענות על כולן.
חג ג'ירו שמח!