תפריט
התחבר
התנתק
להורדת האפליקציה:
english

פק"ל קק"ל - אחד על אחד עם זהר צפון

הדפס
הוסף למועדפים
מראיין: אילון שגיא | צילומים: אילן שחם

מי אתה זהר צפון, איך הגעת לקק"ל ואיך משם הגעת לאופניים?

בוא נתחיל דווקא מהאופניים אחר כך נדבר על קק"ל. אני בן 50, אני מתגורר במושב ביצרון באזור גדרה ויבנה.
נשוי באופן לא פורמלי (נישואים שלא מוכרים על ידי מדינת ישראל אבל מוכרים ע"י הרוח למעלה...) עם שלושה ילדים כשהגדולה בת 17 והקטן בן 11. בהשכלתי יש לי שני תארים באדריכלות נוף.
רוב חיי הם סביב השטח, בצבא שירתתי ביחידה שהתעסקה בתנועה בשטח עם סוגים שונים של כלים ממונעים, תקופה ארוכה רכבתי רכיבות עומק על טרקטורונים וג'יפים, טיולים של ארבעה-חמישה ימים במדבר, רכיבה ספורטיבית וכו'. אנחנו גם יוצאים לפחות פעם בשנה לחופשת טרקים- כל הסיפור של להיות בשטח ולהתלכלך ולהישרט, זה הקטע שלי. למעשה אני מחובר גם לגלגלים וגם לרגליים, כך שהאופניים היו המשך טבעי. מבחינתי הם היו התגלגלות טבעית וירידה ברמת המינוע מנגמשים, לג'יפים, לטרקטורונים ומיד לאופניים.
התחלתי לעבוד בקק"ל 1997 בתור אדריכל מרחב והודיעו לי שאחרי שאקבל קביעות אקבל גם אוטו, "בינתיים תקנה אוטו משלך תשתמש בו שנה אחר כך תמכור אותו ותקבל אוטו מהעבודה".
אחרי שנה הודיעו לי שאני לא מועמד לקבל רכב, למרות שהתפקיד שלי הוא תפקיד שטח. אמרתי להם אוקי אין בעיה, אמרתם לי לקנות אוטו לשנה אחת בלבד, אז מכרתי את האוטו והודעתי: "רבותי מרגע זה אני לא יוצא מהמשרד אם אתם לא דואגים לי להסעות"
עדיין הייתי צריך אופניים בשביל להגיע לסופר, לבית ספר ולחוגים בבאר שבע. אמרתי לעצמי אין בעיה נקנה איזה אופניים ב 300-200 שקלים ונתגלגל איתם. באותה תקופה היה לי חבר טוב מאוד שהיה פריק של גאדג'טים. הוא קנה אז קנונדייל Super V 500, הדגם הראשון שהגיע לארץ עם לפטי, תכלס הוא מאוד התלהב כגאדג'ט. הוא אמר לי תשמע: "אל תקנה סתם אופניים, תקנה אופניים טובים. אתה הרי אדריכל נוף, תקנה אופניים, תתמחה בתכנון שבילי אופניים ואז תוכל להתפטר מקק"ל ולפתוח משרד לתכנון שבילי אופניים והבונוס זה שנרכב ביחד בשבתות". ואללה השתכנעתי... הלכתי איתו לקנות את האופניים הראשונים שלי,Giant Boulder  אופני כרומולי קשיחים ששוברים את השיניים, ובאמת התחלתי לרכב בשבתות ותוך כדי התחלתי לחשוב גם על הנושא של שבילי אופניים בקק"ל.



ב 98-99 אף אחד עוד לא ידע מה זה סינגלים. הייתה איזה תחושה של יחידת עילית כזאת, עם כ 20 חברה משוגעים שרוכבים על אופניים בכל מיני מקומות, ואמרתי לעצמי בוא אני אתחיל לתכנן שבילי אופניים ביערות כשלא היה לי מושג בכלל על מה מדובר.
בזמנו במגזין אופניים (זצ"ל) היה בחור בשם צביקה אשכנזי שכתב את הטיול החודש, יצרתי איתו קשר כדי להבין בכלל מה זה לטייל עם אופניים. אחרי שנפגשתי איתו לשיחה, הוא הציע שאצטרף אליהם לטיול ביער יתיר. יצאנו אני עם האופניים הריג'יד שלי, קסדה מעוכה ומכנסיים ארוכים, והחברה של צביקה שנראו לי מקצועיים ברמה לא נורמאלית עם אופניים קצת יותר טובים וקסדות שלא נשברות.
הרכיבה היתה בעיקר על דרכי ג'יפים ושבילי אש, ודרך זה אפיינו את המסלולים שצריכים להתחיל בחלק מישורי ואז קצת עולים ואז קצת יורדים.
 את המסלולים הראשונים התחלנו לסמן ביער להב וביער שחריה, מסלולים הזויים על שבילי אש ירידות על דרכי מצה מהודק עם התחפרויות וכו', דברים שהיום לא היה סיכוי שהייתי קרוב ללאשר אותם- פחד אלוהים...
 
סיפורים שמאוד מזכירים את ראשית סצנת אופני ההרים, הקלאנקרס במארין קאונטי בקליפורניה...

נכון, ולכן אני אומר שכדי להבין לאן אנחנו צרכים ללכת אנחנו לא צרכים לשבור את הראש. תכלס מה שעשינו אז זה לא היתה כזאת המצאה גדולה, הרי היינו בדיליי של עשר שנים אחרי ארצות הברית, אבל מכאן זה התחיל.
בהמשך התחלתי לעשות טיולים יותר ארוכים, עשיתי טיול מים אל ים, מים תיכון לים כינרת, ממוצקין לחוף גינוסר. רכבנו לילה שלם ויום שלם, שאחרי זה כל הסתימות שלי עפו והחלטתי להחליף את Giant Boulder באופניים מתקדמים יותר עם בולם קדמי. עברתי לGiant ATX  אופניים עם בולם שהתכווץ והשתחרר ואז זה היה חידוש. אבל מסתבר שקניתי את מה שהיה במלאי, אני 1.67 ומכרו לי אופניים במידה L. לקח לי שנתיים להבין שאני רוכב על אופניים שגדולים עלי בשתי מידות... אח"כ עוד החלפתי אופניים אבל אני תמיד על זנב קשיח, מעולם לא היה לי שיכוך מאחורה- אני אוהב את זה קשיח מאחורה ורצוי גם קצת מקדימה. בשש שנים האחרונות אני רוכב על קונה הונזו מופלאים. אבל תכלס ב 20 שנה החלפתי בסה"כ חמישה זוגות אופניים זה הכל.



לפני שאנחנו ממשיכים לנושאים הבאים, הייתי רוצה שתזקק לי בכמה מילים, מהי הרכיבה בשבילך?

מאוד פשוט: "אם היום יושב בכיסא מולי מלאך ונותן לי שתי אפשרויות: אחת, אני מוריד לך את יד ימין ואתה ממשיך לרכב כמו שתמיד רכבת מבלי שזה יפריע לך. השנייה, כך את שתי הידיים אבל אתה לא תרכב יותר על אופניים. במקרה זה  אני בוחר באפשרות לאבד יד ולהמשיך לרכב".
זה לא שאני רוכב המון, אני לא מגיע לזה, אבל זה משהו ב Essenes של החיים שלי שהוא לא יכול לצאת ממני. אני מתאמן בטייצ'י כבר עשרים שנה. הייתה תקופה שלא יכולתי להתאמן ועשיתי הפסקה של ארבע שנים ואתה מרגיש שכל יום חסר לך אוויר לנשימה ככה זה גם עם רכיבה על אופניים. זה משהו שטבוע בי כלכך שאני לא יכול לראות איך אני מסתדר בלעדיו. זאת לא הרכיבה עצמה אלא זאת החוויה כולה. אני למשל לא יוצא לרכיבה מהבית, הרי אני מוקף שדות. אבל בשבילי הרכיבה היא להיות אחד עם הטבע. זה אומר שאתה רוכב בסינגל והעצים סביבך, או במדבר עם כל המרחבים, אתה נכנס למוד תודעתי כזה שאתה האופניים והשטח זה ישות אחת.


 
הגישה הזאת והתובנות הללו מלווים אותך כשאתה מתכנן שבילים?

לא בדיוק. אחד הדברים המשמעותיים שמתכנן צריך להבין זה שהוא לא עובד בשביל עצמו. כלומר כשאתה מתכנן משהו אתה כל הזמן צריך לשים לנגד עינך את המשתמש. יש משפט שאומר "חכם השביל מההולך בו". כמתכנן אני רואה הרבה דוגמאות של מתכנים שחטאו לזה, בעיקר בצילומים מלמעלה של פארקים. המתכנן תכנן את השביל שפונה ימינה והמשתמש רוצה ללכת ישר- תכנון טוב הוא תכנון שפוגע וקולע לצרכים של המשתמש ולא לשאיפות של המתכנן. אני לא מקבל כסף ציבורי בכדי לעשות מה שבא לי, ואוי ואבוי אם זה היה ככה. לכן השאיפה היא להבין לאן השוק הולך ולאן המגמות מושכות ולהתאים את התכנון לרוח הנכונה.
 
את תפקידך בקק"ל התחלת כאדריכל מרחב ולא כמתכנן שבילי אופניים, היום נראה שזה עיקר עיסוקך בארגון, האם זה המצב?
 
כן ולא. באופן טבעי מי שמתעסק ברכיבה ואופניים נחשף רק לצד הזה בתפקיד שלי. אנחנו הרי חיים בקבוצות סגורות וזה מאוד מאפיין אותן, כמו שרוכבי אנדורו או רוכבי דאונהיל בטוחים שזה הדבר שכולם עושים כי זה הדיבור והלך הרוח סביב, אבל אתה לא רואה שאתה בסה"כ טיפה בים. בתפקידי אני מתעסק בדברים מאוד משמעותיים, בלי להתבלבל אני יכול להגיד שהם הרבה יותר משמעותיים מרכיבה אופניים. אני/ אנחנו ביחידה מתעסקים במגוון היבטים אקולוגיים בתכנון, אנחנו מתעסקים הרבה בלהכניס ולעגן שטחי יער כך שהם יישארו יער לדורי דורות בכל מיני תוכניות מתאר כוללניות של יישובים, שזה מבחינתי היעד העליון של מה שהיחידה שלי עושה. ככה שאופניים זה מאוד חשוב אבל זה לא הרבה יותר או פחות מדברים אחרים.



נומינלית מספר הרוכבים בארץ, הוא כלום לעומת הקייטנים או ההולכים ברגל. לעומת זאת ההשקעה ותשומת הלב של קק"ל ברוכבי אופניים ניראת כה גבוהה ביחס לא ישר לאוכלוסיית הרוכבים. למה קק"ל צריכה את כאב הראש הזה כשהוא משרת כל כך מעט אנשים?

ראשית זה גם משהו היסטורי אבל גם משהו מתפתח. כשכל הנושא של הרכיבה בקק"ל התחיל היינו שלושה אנשים שיסדו למעשה את העשייה בתחום: אני, גידי בשן וגיל עצמון, אחד מהמרכז, אחד מהצפון ואחד מהדרום. מכיוון שקבוצת הרוכבים בשנות ה-90 תחילת שנות ה-2000 הייתה קבוצה מאוד מצומצמת של אנשים בעלי השכלה גבוהה, בעלי תקציבים למותרות כמו רכיבת אופניים, ובאופן כללי זאת הייתה קבוצת איכות. אנחנו זיהינו את הקבוצה הזאת כקבוצה ששווה להשקיע בה.
עכשיו אומר דבר שאולי חלק מהרוכבים לא יאהבו לשמוע: כעובד קק"ל, אופניים מבחינתי הם לא היעד אופניים זאת אמצעי. היעד הוא לנהל, לטפל ולשמור על מערכות שטחים פתוחים בין אם הם נטועים ובין אם לא, שהם ניתנו לקק"ל למשמורת. זה היעד מבחינתי, זו המטרה העליונה וכל השאר זה אמצעים להשגת המטרה. אופניים הם כלי אסטרטגי להשגת המטרה הזאת.

אוקיי נשמע הגיוני, אבל דפקטו זה ההפך. אתה הרי פורץ שבילים, מנגיש שטחים, ומביא אנשים למקומות שאין סיכוי שהיו מגיעים אליהם אילולא יצרת להם את השביל.

אני אסביר איך זה עובד. ראשית, רוכבי אופניים היא קבוצה מאוד מקושרת חברתית. קל מאוד להעביר דרכה מידע, קל מאוד לרתום אותה למשימות ומבחינתי זאת קבוצה שאני יודע שכשאני אצטרך אותה למאבקים כמשפיעים על גופים ציבוריים הם יהיו שם בשבילי. חוץ מזה, אופניים הוא אחד הכלים הכי יעילים לשמירה על שטח מבחינת cost affective.
אני אתן דוגמה: ביער להב פתחנו 30 קילומטר של שבילי אופניים שפתח מרחב שקודם היו בו רק אנשים שעישנו סמים, השתכרו ושרפו מכוניות. כשרוכבים עוברים בשטח כל הזמן יש לי עיניים וזה דוחק החוצה אלמנטים אחרים ומכסה לי את כל השטח ועם השפעה מאוד מאוד קטנה על השטח בסה"כ 60-80 סנטימטר. אנחנו מדברים על תנועה לא ממונעת, תנועה ספורדית, רוכב פה רוכב שם כמעט בכל שעות היממה. כלומר זה כלי שמשרת אותי להרבה מטרות ובין היתר גם מגבירה את תחושת הביטחון של שאר המשתמשים.
מעבר לזה כשרוכב רוכב ביער הא מכיר בחשיבות של היער. לצערי הרב במצב הנוכחי אנשים לא מוקירים בחשיבות של דברים שהם לא מחוברים אליהם רגשית, אם אתה לא יוצר חוויה ריגשית אתה לא מחבר את הבן אדם. בסוף אנשים שומרים על מה שחשוב להם, וחשוב להם לשמור על הזיכרונות שלהם ועל הדברים שהם התחברו אליהם. להבדיל מרשימה מדעית של מינים שמישהו אמר להם שיש ביער, להביא אנשים להכרה מוחשית בחשיבות של היער זו הדרך שלי לחינוך סביבתי.

בוא נדבר קצת על התמורות שהענף הזה עבר במהלך השנים. ראשית מה שהיה נחלתם של מספר משוגעים לדבר הפך להיות מסה רצינית של משתמשים, מנעד האנשים השתנה והתרחב וכן וסגנונות הרכיבה השתנו והתרחבו, ובכללם השיגעון התורן שהוא כמובן האופניים החשמליים.

קודם כל אל תקרא לזה שיגעון, כי זה לא שיגעון תורן זה העתיד של תעשיית האופניים לצערי הרב.
כמי שרוכב על אופני זנב קשיח מכרומולי אני רואה את זה בעצב רב, אבל אתה לא יכול להילחם בזה כי בסוף מדובר בתעשייה וכמו כל תעשייה היא רוצה למכור לך יותר, היא רוצה למקסם רווחים, והיא רוצה לצמוח.



האם אתה רואה את הנושא של הכניסה של אופניים חשמליים לענף במספרים גדולים כארגומנט שישפיע גם על מבנה הסינגלים, על אורכם, אופיים? האם זה משהו שקק"ל לוקחים/ יקחו בחשבון בתכנון שבילים עתידי?

למען האמת כל הנושא הזה הוא עדיין בחיתולים, לא רק בארץ גם בעולם. גם באירופה ששם כולם מתעסקים בזה קצת יותר מאיתנו וגם בארצות הברית השונות היא מאוד גדולה. בארצות הברית למשל אתה לא יכול להיכנס לסינגל ביער עם אופניים חשמליים, באירופה בחלק מהמקומות אתה יכול בחלק לא. בארץ לשביל ישראל לאופניים את לא יכול וגם בשמורות טבע את לא יכול. אצלנו כרגע מתלבטים או מתחבטים מה עושים עם זה.אני יודע למרות שלמרות הכל בפועל אנשים רוכבים. ככלל בפועל אנשים בישראל עושים הרבה דברים. בפועל 90% מהאופניים החשמליים בעיר הם לא חוקיים ואני מניח שזה יגיע מתישהו ליער, אני לא עיוור למציאות. ישראל וחוקים הם שני דברים שלא מדברים ביחד. העתיד של האופניים החשמליים בישראל הוא כנראה אופניים חשמליים ללא דיווש בכלל. ומי שיגיד לי שאני טועה אנחנו ניפגש בעוד עשר שנים ונראה אם טעיתי או לא. כי שבן אדם מחפש נוחות ומינימום מאמץ מה יותר מינימום מאמץ מלא לדווש בכלל.
יש לזה השלכות זה ברור, אבל אין הרבה מחקרים בחו"ל. אני קראתי מחקר ש IMBA עשו בו הם בחנו את ההבדלים בהשפעה של הולכי רגל, אופניים רגילים, אופניים חשמליים ואופנוע על סינגלים, ובחנו מגוון סינגלים בתנאי קרקע שונים ותנאי שטח שונים. מה שהם בדקו הוא את הדפורמציות בקרקע, עד כמה הקרקע זזה. השורה התחתונה שלהם הייתה שהולך רגל, אופניים רגילים ואופנים חשמליים זה קבוצה אחת ואופנועים היא קבוצה אחרת לגמרי. ההבדל בין אופניים רגילים לחשמליים היה מאוד מאוד קטן, אבל כשצוללים לנתונים של המחקר מגלים שיש שני מקומות שבהם יש הבדל משמעותי בין אופניים רגילים לחשמליים וזה בסוויצ'בקים וטיפוסים וזה משהו שאנחנו יודעים ומודעים לו ככלל. האם זה מסובך? לא. האם אפשר לתכנן את זה נכון? כן.
לגבי האורכים  של הסינגל, אז זה לא רק האורכים. רוב השוק של האופניים החשמליים זה לא קהילת הרוכבים היום, אלה אנשים שישבו על הספה בבית ולא רכבו מעולם. זאת אומרת ראשית כמות הרוכבים תגדל בצורה דרסטית  ושנית משך הרכיבה יגדל. אם היום רוכבים בקבוצות מעורבות אז האופניים החשמליים מוגבלים לחוליה החלשה ביותר שזה נגיד הרוכב על ז"ק הריג'יד, אבל ככל שיהיו יותר קבוצות של אופניים חשמליים אז במקום לרכב בממוצע 20 ק"מ ברכיבה הם יעשו 40-45 ק"מ. אנחנו בהחלט מוכנים לזה ובתוכנית האב הארצית שלנו לשבילי אופניים יש בנק שבילים של 6,600 ק"מ כולל כל פירטי הביצוע.

ארגומנט נוסף הוא מהירות הרכיבה ואופי/ סגנון הרכיבה בין רוכבים אנלוגיים לרוכבים חשמליים. האם תהיה לו השפעה על תכנון השביל?

לא. הייתי לפני שנה בכנס בדנמרק וכל בוקר הייתה רכיבת בוקר על אותם שבילים. לקחתי יום אחד אופניים חשמליים ויום אחד אופני זנב קשיח קלילים, ושמתי לב שבירידות באופניים החשמליים אני לא יותר מהיר מאשר באופניים רגילים. נכון יש מגבלת מהירות , אבל זה לא רק מגבלת מהירות אלא גם המשקל, התחושה היא כאילו אתה נוסע ברכבת. בעליות הייתי הרבה יותר מהיר, מה שאומר שאין בעיה בירידות, ובעליות אתה הרי לא תיכנס במודע באופניים שלפניך ותתנגש בהם. כל העניין הוא פשוט לוודא שיש מרחקי ראייה מתאימים וזה הכל. אני לא חושב שעירוב משתמשים של אופניים לא חשמליים וכן חשמליים יצור לנו מגבלות בטיחות. העניין הוא אחר, זה בעיקר עניין פילוסופי תודעתי, סגרגציה במקום אינטגרציה.

בוא נדבר על אופנועים

חייבים?

כן חייבים כי זה נושא שמורכב גם עבור קהילת האופנים וגם עבור קהילת האופנועים ובכלל כל משתמשי הדרך.

אני אגיד לך שלושה משפטים ולא יותר מזה כי אני מנוע מלהגיד יותר מזה. ראשית, יש בעיה ואנחנו מודעים לה וזה לא רק כלפי רוכבי אופניים זה גם כלפי אנשים בחניונים והולכי הרגל.
במסגרת צוות מיוחד של קק"ל שבמקרה אני גם יושב בו אנו מתעסקים בכל הנושא של פעילויות ספורט אתגרי ביערות. הצוות אמור לגבש ולמפות את סוגי הספורט האתגריים ולהעביר את זה לאישור של גורמי מטה אצלנו. המסמך הזה נמצא בטיוטה לקראת סיכום ובישיבה האחרונה של הצוות הוחלט שנושא האופנועים הוא כל כך מורכב שהוא יצא החוצה מהצוות והוא מטופל על ידי גוף נפרד. רק אומר שזה בטיפול זה ידוע אבל כרגע אין לנו פתרון לזה.

שאלה קצת אחרת ברשותך: אם אתה מקבל הצעת עבודה ועוזב מחר את קק"ל, מה קורה עם תחום האופניים בקק"ל כשהסמן הימני של התחום יעזוב?

יש סדרה שאני מאוד אוהב שנקראת המשרד. הייתה שם סצנה שהכוכב מוזמן להרצות בפני סטודנטים לתואר ראשון במנהל עסקים. הוא מתחיל את המצגת שלו והם מתחילים לתקוף אותו עם שאלות על אופן הניהול שלו ועל החברה והוא משתגע מזה ומתחיל להשתולל ונהיה אדום, ואז אחד מהסטודנטים אומר לו: Don't take it personal it's only business
אז הוא עונה לו ואומר Business is always personal... אז להגיד לך שהדברים הם לא פרסונלים זה לעבוד בעיניים על כולנו, כי בסוף מי שעושה דברים זה אנשים וכשאתה מדבר על אנשים זה פרסונלי. צריך לזכור שאני לא הפרסונה היחידה שעוסקת בנושא בקק"ל ויש צוות שלם שמקדם את התחום, חלק מהמשימה שלנו, לא רק באופניים, זה להניח תשתית כזו שאם היא נכונה היא תמשיך להתקדם בצורה זו או אחרת בכל סיטואציה פרסונלית שתהיה. אישרנו את תוכנית האב הארצית לשבילי אופניים בישראל בדרכי הייעור. התוכנית הזאת הומצאה על ידי הנהלת קק"ל, אם הנהלת קק"ל החליטה שקידום שבילי אופניים על בסיס התוכנית הזאת הוא יעד אסטרטגי של קק"ל, ואם הנהלת קק"ל הנחתה אותנו להכניס לתוכנית העבודה השנתית שלנו כל שלב תכנון וביצוע של שבילי אופניים אז כבר נמצא במסלול ברור של התקדמות. אז גם אם מחר אני אעזוב זה כבר מוטמע בשרשרת התכנון והביצוע האירגוני וזה יתקדם ככה או אחרת. היום במיוחד אני יכול לעזוב רגוע אחרי שאישרנו את התוכנית של האלמנטים הטכניים ואנחנו יכולים היום כבר לבנות מקפצות כאלה ואחרות ויכולים לבנות גאפים ודרופים אז בוא נגיד שהחוליה האחרונה שעוד היה צריך לטפל בה טיפלנו בה והכל בסדר.



מסרים שתרצה להעביר הלאה לרוכבים?

תראה יש כמה דברים שאני מצפה מהרוכבים. אחת הבעיות שלנו של קק"ל זה שאין חוק יער, כמו שיש חוק שמורות טבע וגנים לאומיים. כיוון שאין חוק יער אין לי יכולת אכיפה ואין לי יכולת לתת קנסות, כל מה שיש לי זה לנסות לתכננן את הדברים באופן שהם יתאימו למשתמשים כך שהם ירצו להיות בהם, ולבנות על זה ולצפות שמישהו מגיע אלי ליער ירגיש שהוא אורח מאוד רצוי אבל שהוא יזכור שיש מי שמנהל את השטח. ואם הוא מבקש משהו אז צריך לענות לבקשתו וזה אומר, שאם אני שם הודעה באתר של קק"ל על יער סגור אז שלא יקפצו כל מיני חכמים ויגידו לי שהם רכבו אתמול והכל היה בסדר. כי יכול להיות שלהם היה בסדר אבל בחוסר האחריות שלהם הם שולחים רוכבים שלא יודעים כלום בחיים שלהם ליער ומחר ייפול על רוכב עץ שהקבלן גזם אבל הוא לא נפל עד הסוף, מי ייקח על זה אחריות? אני מצפה שיקשיבו ברצינות להודעות שלי, לאזהרות שלי, ואני מצפה שיבינו שבעל הבית אומר השביל סגור הם לא יבואו לרכב בו. אני מצפה מרוכבים שירגישו חלק מהיער, שלא ישאירו עטיפות של ג'לים שיזכרו שאנחנו רוכבים ביער אנחנו אורחים במערכת אקולוגית. גם אני שאני מתכנן שביל ביער אני מתכנן אותו בבית גידול של אורגניזמים אחרים שהם לא אני. חובה עלי גם כמתכנן לזכור שהיער ומי שחי בו יש לו זכות ראשונית לפני ואת זה אני מצפה מהרוכבים שיבינו, שיעריכו ושיכבדו את זה, כי בלי זה לא יהיה להם איפה לרכוב.



הוסף תגובה


שלח
האם לדווח על תוכן זה כלא ראוי?

כן
לא
צילם: אילן שחם
חובה להזין כתובת מייל
שלח

או
להתחברות דרך פייסבוק
עוד לא נרשמת ל-e ירוק? להרשמה