תפריט
התחבר
התנתק
להורדת האפליקציה:

סיפור מסריח

הדפס
הוסף למועדפים
דפני החליטה לא לשתוק יותר נוכח תופעת ה"שירותים מאחורי השיחים"

איך אומרים באנגלית (בתרגום חופשי): "כשאתה צריך ללכת, אתה צריך ללכת..." ושום דבר, גם לא העובדה שאת באמצע רכיבה ורחוקה עשרות קילומטרים מחדר השירותים האהוב בבית שלך, לא יוכל לעצור את זה. כן, מה לעשות, קורה לכולנו, וגם לי בשבת האחרונה...
אחרי שהבנתי שאין מצב שאני מתאפקת יותר, ביקשתי בדחילו סליחה מהחבר'ה, ירדתי מהאופניים ולקחתי אזימוט לכיוון מצבור השיחים הקרוב.
ולמה אני מספרת לכם על עניין שאצל רוב האנשים מעורר תחושת אי נוחות שלא לומר מבוכה? ובכן, אחרי ששקלתי היטב אם להרוס לעצמי את התדמית המושלמת עליה אני עמלה כה קשה (כי בנות הרי לא... נו... אתם יודעים...), הגעתי למסקנה שהעניין שלשמו התכנסנו, חשוב יותר מהרפיוטשן שלי. אז בואו נחזור לשיחים...
כל מי שאי פעם נדרש להתפנות בטבע, ודאי נתקל לפחות פעם אחת באותו מצבור שיחים אומלל שהפך נבעך, לשירותים ציבוריים. המסתור הארעי הזה הוא אחד המראות העגומים ביותר שאפשר לפגוש ביער. שאריות של נייר טואלט (וסוגים אחרים של נייר) מושלכים על הקרקע ותלויים על הענפים, לכלוך בכל פינה, ועוד לא התחלתי לדבר על הצחנה...
נחסוך מכם את התיאורים הגרפיים, אבל באמת שמדובר במקום שאתה ממש, אבל ממש, לא רוצה לשהות בו. ובכל זאת, בואו נדבר רגע על איך אפשר להתפנות בטבע ועדיין לא לגרום ליער להראות כמו, ובכן... שירותים ציבוריים...

פעם, לפני הרבה שנים, כשהייתי עוד בצופים, היה לי מדריך שתמיד כשרצנו בצחקוקים אל מאחורי השיחים, צעק לנו "תזכרו, אחרי שאתן מסיימות נהגו כמנהג החתול ולא כמנהג הכלב!" והמשפט הזה מקפל בתוכו את כל התורה כולה. אז למי שלא גידל אף פעם כלב ו/או חתול אסביר בקצרה:
כלבים, אחרי שהם עושים את מה שעושים, בוטשים קצת באדמה עם הרגליים האחוריות. מדובר במחווה שאף פעם לא הבנתי. הם הרי תכלס לא מכסים כלום ואם לא די בכך, אחרי שהם מסיימים עם המופע האור-קולי המטופש הזה, הם גם מביטים עליך במבט ההו-כה-כלבי שכולו "נכון שאתה מרוצה ממני? עכשיו זרוק ת'כדור!".
חתולים לעומתם, חופרים גומה קטנה, עושים בה את מה שעושים ואחר כך מקדישים המון המון זמן לכיסוי מוקפד של האתר.
למי שמתעניין למה זה כך, אסביר בקצרה שמשפחת הכלביים הם ביסודם אוכלי נבלות בעוד חתולים, הם ציידים, וציידים כידוע, אורבים לטרף שלהם ואוי לו לצייד שהטרף שלו יריח אותו בשטח... זו הסיבה שחתולים מקפידים כל כך להעלים כל זכר לקיומם.
אז איך אנחנו יכולים להיות חתולים? ובכן, ראשית כל באמת לחפור גומה קטנה ואחרי שסיימנו, לכסות אותה! עד כאן באמת לא משימה קשה מדי, אך בניגוד לחתולים, אנחנו גם מצטיידים בנייר טואלט ואמצעים אחרים...
אותנו לימדו פעם פשוט לשרוף את נייר הטואלט, אך פעולה זו מסוכנת ליער מאחר והיא יכולה להצית שריפה, לכן במטוטא, קחו אתכם תמיד שקית ניילון בתיק, את הניירות שימו בתוכה וכשתגיעו לפח אשפה, השליכו אותה שם.  אין לכם שקית? (נו נו נו!), לכל הפחות קברו את הניירות בגומה היפה שהכנתם. ולא, בשום פנים ואופן אל תזרקו בשטח מגבונים! שכן מגבונים, בניגוד לנייר ולחומר האורגני שהשארתם ביער, אינם מתפרקים ויום אחד הם עוד יענישו אתכם ויתעופפו לכם לתוך הפנים תוך כדי רכיבה. בעעעעע....   


הוסף תגובה


שלח
האם לדווח על תוכן זה כלא ראוי?

כן
לא
חובה להזין כתובת מייל
שלח

או
להתחברות דרך פייסבוק
עוד לא נרשמת ל-e ירוק? להרשמה