טוב נו, בטח כבר התרגלתם לטרוניות שלי בכל הנוגע לקיץ – חם, לח, מדורדר, מאובק, יאדה יאדה יאדה... אבל אם כל אלו לא הספיקו לכם, הרשו לי להוסיף לרשימה עוד מכה אחת (שבקלות הייתה יכולה להיכנס לעשר מכות מצריים) – מכת ברחשים.
תכלס, לא ברור לי (לדעתי גם להם לא) מה זו בדיוק החיה הזו, זה יתוש? זה זבוב? זה זבובתוש? להיכן לעזאזל היא מסונפת בטבלת האבולוציה? ולאיזה צורך למען השם נבראה בכלל (חוץ מלעצבן אותנו ולהשאיר מריחות בסגנון אבסטרקטי על שמשת הרכב והפגוש הקדמי)... מה שכן ברור מעל לכל ספק סביר הוא שהמעופף הזה חולק כמה תכונות עם קרובי משפחתו שהוזכרו לעיל בעיקר באגף ה"נמאס לי מהם! בא לי להכחיד את כולם!
כל עוד המפגש איתם הסתכם בלהפעיל עליהם מתקפה כימית כשהם מתגודדים סביב המנורה במרפסת דווקא כשאני והחברות יושבות לדרינק, יכולתי לשכוח ולהמשיך הלאה בחיי אלא שהשבוע נפל דבר – הם גבו ממני מחיר דמים תרתי משמע. ומעשה שהיה כך היה...
ביום ראשון הזדמנתי לאזור השרון וחשבתי לעצמי שזו הזדמנות טובה לצאת לרכיבה רגועה עם חברתי "ל", תושבת המקום. "נצא יחד לרכוב בירקון" צהלה זו בשמחה ואני כמובן צהלתי יחד איתה שכן כפי ששקדי המרק הם רק תירוץ, כך גם הרכיבה היא למעשה רק פלטפורמה לשיחות נפש ובעיקר – רכילויות עסיסיות :-)
אז יצאנו לרכוב ודיברנו לרוב ואז בדיוק כשהיא הפתיעה אותי במידע שערורייתי על "ר" ואני פתחתי את פי באותן מחוות של "דייייי!" רצה הגורל וחלפתי בתוך ענן של המעופפים האלו. מה אומר לכם, התחושה החזירה אותי באחת לאותו תרגיל נבזי הקרוי "אוהל גזים" בקורס אב"כ בצבא. באחת טחו עיני מראות ונשימתי נעתקה וככה כמו שאני פשוט צללתי קדימה במפגן ספקטאקולארי שכלל סלטה לפנים, בורג, חצי צוקהרה ונחיתה מושלמת לתוך תלולית חול (כשהראש מוביל). אחרי שקמתי, ניערתי מעלי את החול, שמעתי מ"ל" את הציון על התרגיל ואיפשרתי לה להשיב את נשימתה אחרי התקף הצחוק שפקד אותה לרגל המאורע, התפניתי לבצע בקרת נזקים...
אחד ויזור שבור
אחת ברך שרוטה ומדממת קלות
שתיים עיניים שורפות ודומעות
אחד עפעף בתוכו נמצאות כשלוש גוויות מסוג ברחש
ולוע מלא בגועל נפש הזה