תפריט
התחבר
התנתק
להורדת האפליקציה:
english

ימי התום

הדפס
הוסף למועדפים
דפני נזכרת בגעגועים בימים בהם אופניים ואהבות ראשונות הלכו יד ביד...

בסוף השבוע החורפי האחרון, בעוד בחוץ ניתך גשם זלעפות, החלטתי לעשות קצת סדר בבית והורדתי מהבוידעם כמה ארגזים ששוכבים שם כבר שנים והגיע הזמן לתהות על תכולתם. אחרי שהשתעלתי כדבעי בזכות עננת האבק שהתאבכה באוויר כשפתחתי אותם, גיליתי שם אוצר בלום של נוסטלגיה מרוכזת ומצאתי עצמי ישובה כמעט כל השבת על השטיח מול התנור, מעלעלת בתמונות המצהיבות ובגזרי העיתונים המהוהים ששמרתי בעודי נערה צעירה. ואז, תוך שאני הופכת את הדפים באיזה אלבום מרוט ומחייכת לעצמי נתקלתי בתמונה ישנה שלי עם החבר'ה על אופניים, ובאחת, כאילו הושלכתי למכונת זמן ונזכרתי בניר. 



ניר (שם המשפחה שמור במערכת) הגיע לבית הספר שלנו ממש לפני שעברנו לחטיבת הביניים. אני ממש זוכרת את היום בו צעד לתוך הכיתה... רק שבועות מספר לפני שיצאנו לחופשת הקיץ. הוא היה גבוה, שזוף ו... הוא לא עניין אותי כהוא זה. שניה אחרי שהתיישב שתי שורות ממני הורדתי את העיניים חזרה אל השולחן והמשכתי לזמזם איזה שיר של הבי-ג'יז ולצייר אובייקטים אבסטרקטיים על שולי מחברת החשבון.

ניר הסתובב איתנו כאחד מהחבר'ה ולמען האמת לא בלט בשום צורה. זה לא שלא היה נחמד, אלא ש... איך אומרים, קוטלג כפרווה.. אבל הכל השתנה בבת אחת ביום בו קבענו להיפגש עם האופניים במרכז המסחרי. נהגנו לעשות את זה מעת לעת. כל אחד היה מגיע עם האופניים שלו ואחרי סיבוב קצר בשכונה היינו חוצים את פסי הרכבת וממשיכים בשביל העפר עד המעיין שם היינו יושבים ומפטפטים עד שעות בין הערביים. גם ניר הצטרף אלינו באותו יום והוא הגיע רכוב על לא פחות מראלי צ'ופר.

פא%^$ינג ראלי צ'ופר!!!

למען כל הצעירים שלא התבגרו בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת אספר שמי שהיו לו ראלי צ'ופר היה הופך בן רגע לסוג של אליל. ולניר היו ראלי צ'ופר. ואם לא די בכך, הברנש שלט בהם בצורה מרשימה, הוא הפליא לעולל כל מיני תעלולים מתעלולים שונים ותוך רגע הילדון האפרורי משהו הפך למסמר אחר הצהריים וכולנו נעמדנו סביבו במעגל ופלטנו קריאות תדהמה בכל פעם שהניף את הגלגל הקדמי באוויר או הסתובב במקום תוך חריקת צמיגים.

ניר ואני בילינו את הקיץ ההוא יחד. אפשר לומר שהוא היה החבר הרציני הראשון שלי. זו הייתה אהבת נעורים קצרה אך מתוקה שנגמרה כשההורים שלו יצאו לשליחות בחו"ל.

לא אלאה אתכם. אחרי שהעליתי מן האוב כמה טלפונים ישנים מצאתי אותו. את ניר... הוא חי לו אי שם באירופה, משפחה... ילדים... שוחחנו קצת בטלפון והעלינו זיכרונות מתוקים ואז שאלתי אותו את השאלה הבלתי נמנעת - יש לך חשבון פייסבוק?

כמה דקות אחר כך כבר היינו שוב חברים.

ולשאלתכם, התשובה היא שכן.

הוא רוכב.

ולא רק שהוא רוכב, עדיין יש לו את האופניים הכי שווים בשכונה... :-)



הוסף תגובה


שלח
שם: שעה: תאריך:
מאד יפה להזכר בטיול ומסעות האופניים בגיל הנעורים.מתוודה שאני רוכב בעיקר באופני שטח מזה 5-6 עשורים עד היום הזה אך מאד מתקשה ממרומי גילי לצרף חברים


דווח על תוכן לא ראוי הוספת תגובה לתגובה זאת
האם לדווח על תוכן זה כלא ראוי?

כן
לא
חובה להזין כתובת מייל
שלח

או
להתחברות דרך פייסבוק
עוד לא נרשמת ל-e ירוק? להרשמה