כל רוכב אופניים באשר הוא נמצא תמיד בחיפוש מתמיד אחרי "האחד", את אותו זוג אופניים מושלם שיהיה גם וגם וגם (וגם). גם אני לא טמנתי את ידי בצלחת והחלפתי כמה וכמה זוגות במחשבה שהנה, מצאתי את זה שידע לעשות הכל. אבל אחרי שיחה פסבדו-פילוסופית עם איזו אושיית רכיבה בצילה של אלה ביום קיץ הביל, חלחלה לתודעתי ההבנה שתכלס, כמו בחיים האמתיים, אין זוג אופניים שבאמת יודע לעשות הכל טוב ותמיד, אבל תמיד תהיה שם איזו פשרה...
אני אחת כזו שאוהבת רכיבות ארוכות אבל גם מסלולים טכניים ועם יד על הלב, זוג האופניים הנוכחי שלי תמיד נתן לי הרגשה שהוא לא לגמרי פה ולא לגמרי שם....
זה המשקל, מהלך המתלה, הגיאומטריה... אין מה לעשות, כמו שאמר שלום עליכם – "מי שמחפש אישה חכמה, יפה ועשירה, מחפש למעשה שלוש נשים..."
אז החלטתי לעשות מעשה והשבוע צעדתי מעדנות לתוך חנות האופניים שלי ורכשתי לעצמי זוג חדש. נוסף. כזה שייתן לי מענה הולם לרכיבות הארוכות. את רכיבת הבכורה עליו ערכתי בסוף השבוע והו-כמה שהיא הייתה מהנה :-) פתאום לא צריך להקיא ריאה בעליות, הדיווש קל יותר, העברת הכוח מושלמת (אין בולם אחורי שמבזבז לי בנבזות את האנרגיה) ובמשקל כולל שנמוך בכמעט 4 ק"ג מהזוג השני שלי, זה מרגיש לי כאילו אני מרחפת...
עכשיו, כשנפרץ הסכר, אני כבר מהרהרת האם כדאי להחליף את הזוג השני, לדגם בעל מאפיינים אגרסיביים מובהקים ובכך להשלים את המהלך כך שבאורווה שלי יהיו שני סוסים, אחד לכל צורך.
אבל מה שמלחיץ אותי באמת הוא מה יקרה אם חלילה יגיע היום בו אמצא את עצמי עם מרפסת מלאה בזוגות אופניים שכל אחד מהמם ומרגש בדרכו ולא אוכל באמת לבחור...
ואתם, כמה זוגות אתם מחזיקים באורווה?