כך או כך באותו הרגע בדיוק גמלה בליבי ההחלטה שאת האופניים החדשים אין מצב שאני משאירה בשום מחסן והם עולים מעתה איתי הביתה. אמרתי ועשיתי. אלא מה, שרק כשעמדתי איתם סוף סוף בסלון הבנתי שיש פה בעיה, איפה אציב אותם? בשלב הזה החל מחול שדים שכלל תמרונים ברחבי הדירה המלווים בלא מעט קללות בסופם הצלחתי להעמיד אותם באיזו זווית מוזרה בקצה המסדרון בואכה הממ"ד, כל כך מוזרה שדי באפצ'י אחד של החתול כדי להוציא אותם משיווי משקל כך שיקרסו ויעקרו בדרך גם את מנורת הקיר היקרה שעוברת אצלנו במשפחה כבר איזה 5 דורות.
אבל זה לא העניין, הבעיה הגדולה באמת הייתה הכתמים...
למרות שעברתי טסט ראשון ומורה הנהיגה שלי החמיא לי תמיד על הרוורסים המדויקים שלי, אני פשוט לא מצליחה לקחת את הסיבוב במסדרון בכל פעם שאני מוציאה את האופניים ותמיד משאירה כתמים שחורים על הקיר. אולי זה קשור לזה שאני מטושטשת בשעות בוקר המוקדמות ואולי לאיזו ירידה ביכולת התפיסה המרחבית שלי, אבל בשנים שחלפו התמלאו קירות המסדרון במגוון מריחות אבסטרקטיות בצבעי שחור וחום בהתאם לעונה וכמות הבוץ בחוץ. בהתחלה עוד הייתי נחרדת, נוטלת מטלית ומנסה בכל כוחי לנקות אבל בחלוף הזמן פשוט התרגלתי, שלא לומר התאהבתי בכתמים האלו עד כדי כך שכשהגיע זמן צביעת הבית, ביקשתי מהסייד (ההמום) שאת הקירות במסדרון יניח לנפשם.
סוגיית אחסון האופניים אינה נחלתי הפרטית. החברות הרוכבות שלי מתמודדות עם אותה בעיה וכל אחת מצאה איזה פתרון יצירתי אחר היכן לאחסן את האופניים. יש כאלו שמניחות אותם במרפסת, אחרות בממ"ד ויש את יעלי שהלכה עד הסוף והם תלויים אחר כבוד ממתקן מיוחד המקובע לתקרה, באמצע הסלון... ורק רמי, הבנזוג של נועה, ממשיך לקטר כל פעם שאנחנו נפגשים על זה שנמאס לו לראות עקבות של צמיגים על הקירות של הבית...
ואתם, איפה אתם מאחסנים את האופניים שלכם? ואם הם בבית, מה היחס שלכם לכתמי הצמיגים על הקירות?