תפריט
התחבר
התנתק
להורדת האפליקציה:

כתם בעברי

הדפס
הוסף למועדפים
איך האופניים גמלו אותי מתסביך חנהל'ה ושמלת השבת

כבר מילדות, כשהגננת הקריאה את הסיפור על שמלת השבת של חנהל'ה הייתי מוטרדת מאד. אבל לא מהשבת שתכף נכנסת והאמת (אוי לאותה בושה), גם פחות מסבלו של האביון עם שק הפחמים. הכתמים הנוראיים על השמלה הצחורה שלה הכניסו אותי לסטרס וכמה רווח לי כשהלבנה שלחה את קרניה וניקתה אותם. אוף, זה היה קרוב...
ככל שהתבגרתי, שמתי לב שיש לי קטע עם כתמים. די היה בטיפה קטנה של קפה שניתזה על החולצה או המכנסיים כדי לחרב לי את היום. "עזבי אותך, זה כלום, לא רואים את זה בכלל" היו החברות שלי מרגיעות לי את הקריז, אבל מבחינתי, על אף שמדובר בנקודה מקרוסקופית, חשתי כאילו אני מתהלכת בעולם הזה עם שמלת השבת שלי שנראית כמו כלב דלמטי. בררר....
אבל כל זה השתנה יום בהיר אחד וכפי שחדי האבחנה בניכם ודאי כבר ניחשו, זה קשור לאופניים.

השינוי (המבורך יש לומר...) התחיל דווקא באירוע די טראומטי. ירדתי למחסן של הבניין כדי לחפש דבר מה ואז שמתי לב שמשהו חסר לי בעין... ממממ... מה חסר פה לעזאזל...? אה! או! אוי ויי! האופניים! איפה האופניים שלי!!!
זעקות השבר שלי הקפיצו את כל הדיירים ואחרי מהומה לא קטנה הסתבר שחוץ מהאופניים האהובים שלי העמיסו הגנבים הארורים גם לא מעט חפצים שיחסרו מאד לבעליהם כמו עגלת ילדים משולשת המושבים של הגולדשטנים. מי לעזאזל גונב עגלה של שלישיה?

כך או כך באותו הרגע בדיוק גמלה בליבי ההחלטה שאת האופניים החדשים אין מצב שאני משאירה בשום מחסן והם עולים מעתה איתי הביתה. אמרתי ועשיתי. אלא מה, שרק כשעמדתי איתם סוף סוף בסלון הבנתי שיש פה בעיה, איפה אציב אותם? בשלב הזה החל מחול שדים שכלל תמרונים ברחבי הדירה המלווים בלא מעט קללות בסופם הצלחתי להעמיד אותם באיזו זווית מוזרה בקצה המסדרון בואכה הממ"ד, כל כך מוזרה שדי באפצ'י אחד של החתול כדי להוציא אותם משיווי משקל כך שיקרסו ויעקרו בדרך גם את מנורת הקיר היקרה שעוברת אצלנו במשפחה כבר איזה 5 דורות.

אבל זה לא העניין, הבעיה הגדולה באמת הייתה הכתמים...
למרות שעברתי טסט ראשון ומורה הנהיגה שלי החמיא לי תמיד על הרוורסים המדויקים שלי, אני פשוט לא מצליחה לקחת את הסיבוב במסדרון בכל פעם שאני מוציאה את האופניים ותמיד משאירה כתמים שחורים על הקיר. אולי זה קשור לזה שאני מטושטשת בשעות בוקר המוקדמות ואולי לאיזו ירידה ביכולת התפיסה המרחבית שלי, אבל בשנים שחלפו התמלאו קירות המסדרון במגוון מריחות אבסטרקטיות בצבעי שחור וחום בהתאם לעונה וכמות הבוץ בחוץ. בהתחלה עוד הייתי נחרדת, נוטלת מטלית ומנסה בכל כוחי לנקות אבל בחלוף הזמן פשוט התרגלתי, שלא לומר התאהבתי בכתמים האלו עד כדי כך שכשהגיע זמן צביעת הבית, ביקשתי מהסייד (ההמום) שאת הקירות במסדרון יניח לנפשם.

סוגיית אחסון האופניים אינה נחלתי הפרטית. החברות הרוכבות שלי מתמודדות עם אותה בעיה וכל אחת מצאה איזה פתרון יצירתי אחר היכן לאחסן את האופניים. יש כאלו שמניחות אותם במרפסת, אחרות בממ"ד ויש את יעלי שהלכה עד הסוף והם תלויים אחר כבוד ממתקן מיוחד המקובע לתקרה, באמצע הסלון... ורק רמי, הבנזוג של נועה, ממשיך לקטר כל פעם שאנחנו נפגשים על זה שנמאס לו לראות עקבות של צמיגים על הקירות של הבית...

ואתם, איפה אתם מאחסנים את האופניים שלכם? ואם הם בבית, מה היחס שלכם לכתמי הצמיגים על הקירות?


הוסף תגובה


שלח
האם לדווח על תוכן זה כלא ראוי?

כן
לא
חובה להזין כתובת מייל
שלח

או
להתחברות דרך פייסבוק
עוד לא נרשמת ל-e ירוק? להרשמה