תפריט
התחבר
התנתק
להורדת האפליקציה:
english

כך נדבקתי בחידק הרכיבה...

הדפס
הוסף למועדפים
ומאז חיי כנשאית מחלת הרכיבה אינם כפי שהיו בעבר...

החודש מלא עשור לכניסתי אל התחביב הדו גלגלי והחלטתי לחזור ולהתרפק על אותו אירוע מכונן שגרם לי להתאהב ברכיבה. הרי הוא לפניכם...

לפני כך וכך שנים ישבתי במשרדה של חברה שהייתה כל כך עסוקה בהזמנת שלדה חדשה מחו"ל עד שממש לא שמה לב אלי. באותו מעמד זכתה ממני אותה "חברה" לשלל גינויים וגידופים הכוללים הערות בוטות לגבי מקצועה של אמה והמלצות חמות לגבי טיפול תרופתי שנראה לי ממש קריטי במצבה.
רצה הגורל וכמה שבועות מאוחר יותר החברות הקבועות שלי לקפה (שיזכו להרבה בנים זכרים) סיננו משהו הנוגע להיקפים שלי (קשה כבר להקיף אותך בחיבוק ו.. נראה לנו שמחלקה של גולני תקלל אם היא תצטרך להקיף אותך... משהו בסגנון הזה) ומאחר ואין מצב שאסכים לסבול עלבונות מהסוג הזה שנית, החלטתי לפצוח בשגרת פעילות גופנית.
חככתי בדעתי שוב ושוב באיזה ענף להתמקצע, האם בריצה - לא טוב לברכיים, חדר כושר - נו, כבר פרנסתי כמה מכונים שראו אותי פעמיים (במעמד התשלום ועוד פעם אחת..) גלישה - אני ירושלמית...
לכן, בצר לי פניתי בדחילו אל השכנה שלי שבחצרה עומד זה זמן זוג אופני מדבקה ומחליד לו לאיטו וביקשתי סיבוב כדי לברר מה יש באופניים האלו והרכיבה עליהם שמוציא אנשים מדעתם. לבשתי מכנסיים קצרים, חולצת T, אחזתי בכידון ויצאתי למרחבים.

אחרי 5 דקות בערך גיליתי כמה דברים:
1. העור שבכפות ידי לא יחזיק עוד זמן רב נוכח ה"גריפים" שהיו קשים ומלאי חידודים חידודים והדרך היחידה לאחוז בהם לאורך זמן היא עם כפפות אזבסט...
2 . הכיסא עליו ישבתי עזר לי לגלות מגוון רחב של שרירים, גידים ושאר איברים שלא ידעתי שקיימים באחורי... ומאוחר יותר, אחרי קפיצה קטנה ובהשתחרר הבורג המחזיק אותו הוא קיבל לפתע זווית מגוחכת בזכותה חטפתי זפטה איומה בישבן.
3. לא נוח באופן כללי, (לא נוח זה תיאור כוללני ביותר למערך שלם של מכאובים, גירודים ושפשופים(
ועוד לא התחלתי לתאר מה קרה אחרי 5 דקות...

הקיצר חזרתי הביתה במצב צבירה לא ברור ומה שכן היה לי ברור זה שעל האופניים האלו אני עולה רק אם אני מחליטה להתאמן לנפילה בשבי הסורי.
השלב הבא היה לשאול מהשכנה המרוחקת יותר, זו שבקצה הרחוב, את אופני הזנב הקשיח שלה שבניגוד לראשונה, מחזיקה את האופניים בתוך הבית. העובדה שהיא די החמיצה פנים כשביקשתי ממנה סיבוב התרשמות עליהם וגם טרחה לעשות לי תדריך שלא היה מבייש את סיירת מטכ"ל לפני יציאה לטהרן, גרמו לי להתוודע לראשונה לקשר העמוק שיש לבעלי אופניים עם גולם הברזל הזה מה ששעשע אותי בזמנו מאד.

ההבדל בין הרכיבה על אופני המדבקה הפשוטים לבין זו שעל הזוג של החמוצה מקצה הרחוב היה ת ה ו מ י !!! פתאום נוח לשבת, נוח לדווש, והרכיבה הפכה לתענוג!

מובן שאחרי כחודש חיפשתי אופניים לעצמי!
בדחילו ורחימו פניתי לחברתי, כן ההיא מתחילת הסיפור, שהרימה גבה (יש לה גבות מחוברות) והסכימה ללוות אותי בדרכי לרכישת אופניים. שיתפתי את המשפחה בהחלטה ואחרי משא ומתן אף החלטנו על תקציב (יש לציין שבמעמד זה הוחתמתי על חוזה דרקוני המחייב אותי לרכוב יום בשבוע לכל הפחות אחרת ייתרם גופי למדע בעודי בחיים). כשבישרתי בצהלה לחברה על ההישג ונקבתי בסכום היא רק עקמה את האף וסיננה בנרגנות שביחס לסכום שגייסתי, אפשר לקנות אולי רק את הבולם הקדמי שמותקן על האופניים שלה ויישאר עודף לחטיף אנרגיה או בעברית - שמשהו "טוב" לא אוכל לקנות... לא נתתי כמובן לשוויצרית להתנשא עלי והתחלתי לחפור במודעות היד השנייה עד שפגשתי את הזוג הראשון האמיתי שלי... ממש מציאה, מרופא (באמת!)

אבל מכאן רק התחילו ההוצאות....
צדק מי שאמר שכשנכנסים לענף הזה יש לקחת בחשבון תקציב נוסף עבור ציוד, השווה לפחות לסכום בו רכשת את האופניים. ומכאן התחלתי להתגלץ' במדרון החלקלק של רכישות, שדרוגים וסתם חשקים אינפנטיליים מעולם חוסר היכולת לדחות סיפוקים...  קולקציות על גבי קולקציות של בגדי רכיבה, תיקי מים למכביר, קסדות בשלל גוונים, כפפות כמובן, מגינים, נעליים, ועוד לא התחלנו לדבר על הבולמים, הגלגלים וכל השאר...

כיום חברותי מחמיאות לי דרך קבע על האופן בו צמצמתי את ההיקפים.
לא, לא בגלל הרכיבה, פשוט מפני שאני יושבת ימים ולילות מול המחשב, כחושה וחיוורת מחוסר שינה ומזון בחיפוש אחר עוד פדל, שרשרת, קראנק, בווווולם, גריייפיייים, מה? כן ד"ר לוי לקחתי את התרופות, כן... נשבעת לך הנה תראה מאחורי הלשון! לא... אל תקרא להם... לאאאאאאאאא! הנה באו האנשים עם החלוקים הלבנים והמזרק!!!

ודבר אחרון, שלא תעזו לבקש ממני סיבוב כי אין מצב שתקבלו!



הוסף תגובה


שלח
האם לדווח על תוכן זה כלא ראוי?

כן
לא
חובה להזין כתובת מייל
שלח

או
להתחברות דרך פייסבוק
עוד לא נרשמת ל-e ירוק? להרשמה