הסוד של היער שלי

מבוא

דפני במסע אל הימים בהם היערות היו סתם גבעות חשופות...
ליד הבית שלי יש יער, והיער הזה הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. באלבום התמונות המתפורר אצל ההורים שלי (ייבדלו לחיים ארוכים) בוויטרינה שבסלון יש תמונה אחת שצבעיה דהויים ושוליה מקומטים, ונראית בה ילדה קטנה ליד עץ גדול. אני לא באמת זוכרת את האירוע, אבל ההורים שלי נשבעים שזו אני באחד הטיולים הראשונים שלי ביער. היער הזה היה שם איתי בכל תחנות חיי החשובות. הוא נשקף אלי מהחלון בכל בוקר כשהתעוררתי והחליף צבעים לעת ערב כשכתבתי ביומן הסודי שלי על הילד החדש שבא לכיתה שלנו, זה שמצא חן בעיני. הוא היה שם כשהילד לחש "רוצה חברות?" ומאוחר יותר שמע את בכייה של ילדה קטנה ששברו לה את הלב בפעם הראשונה...
בשיעורי הטבע בבית הספר, במחנות של תנועת הנוער, בטיולי שבת משפחתיים וגם כיום, כשהאופניים שלי מתגלגלים על הסינגל, אז כמו עכשיו הוא מהווה עבורי עיר מקלט, מקום לברוח אליו מהשגרה, אי של שקט, יופי ורוגע.

לפני כמה ימים הניחה הבת שלי בהפגנתיות על השולחן דף מטלה שקיבלה מבית הספר והודיעה לי חגיגית שהיא חייבת שאעזור לה. לקראת ט"ו בשבט ביקשו מהם בכיתה לכתוב עבודה על נטיעות. פניתי ללא דיחוי אל האורקל הגדול במקום מושבו שבמשרדי גוגל וביקשתי שירעיף עלי מחוכמתו חסרת הגבולות ויספר לי כל מה שהוא יודע על נטיעות. אחד הדברים הראשונים שצפו ועלו הוא המפה הזו:
ישראל סיני - ארכיון הצילומים קק"ל.
מפת תכנית מתאר ארצית ליער ולייעור (תמ
מפת תכנית מתאר ארצית ליער ולייעור (תמ"א 22)
במבט מהיר התחוורו לי שני דברים שעד אותו רגע לא באמת היו ברורים לי, אם להיות כנה. הראשון: הרוב המכריע של היערות בישראל הם בכלל נטע אדם, והשני: היער שלי גם הוא כזה.

אוקיי, עכשיו זה כבר אישי! פתאום חלחלה לתודעתי ההכרה שהיער הזה, היער שלי, זה שחשבתי שאני מכירה טוב כל כך, אולי הסתיר ממני כל השנים האלה סוד...
לאחר בדיקה מעמיקה יותר נתקלתי בתצלום הזה:
 
 
אני חייבת להודות שהעובדה שהיערות האלה שבהם אנחנו כל כך אוהבים לבלות עם אופניים ובלי, פשוט לא היו פה בעבר, לפעמים קצת נשכחת מלב ולא פעם נתקלתי ברוכבים שמתייחסים אל היערות כמובן מאליו. אז חברים, קק"ל היא זו שנטעה את כל היערות הללו והיא זו שבנתה בהם חניונים, פינות חמד וכמובן גם המון שבילי אופניים... קק"ל היא זו הדואגת לשלומם של היערות ומטפלת בהם כדי שימשיכו להתקיים. את כל הטוב הזה אנו חבים לאנשים רבים שעמלו ועמלים יום יום כדי שהמפעל הציוני הזה (כן, ציוני! ציונות היא לא מילה גסה!) שאין שני לו בעולם יהפוך מחלום למציאות וימשיך להתפתח ולהתרחב.

אני פונה אליכם בקריאה נרגשת - היו גם אתם שגרירים של רצון טוב, עזרו לשמור על היערות ונהגו בהם כאילו היו ביתכם שלכם, שהרי אם לא נדאג לשמור עליהם, הם פשוט עלולים להעלם...
 
אחרית דבר.
הבת שלי מתעתדת להגיש למורה שלה בט"ו בשבט הקרוב עבודה בהיקף של דוקטורט, ואמא שלה, אמא שלה למדה עוד משהו על היער שלה והיא שמחה מאוד על כך.

גם אתם רוצים להעשיר קצת את הידע שלכם על היערות בישראל? התחילו כאן.

עוד על רכיבת אופניים