ואם דיברנו על חיים, הרי גם אם אתה אכבר גבר, אולי לא ידעת זאת אבל כשעשו אותך, התחלת בתור אישה... כן, כן, עובדה ידועה היא שכל עובר אנושי מתחיל את חייו כנקבה. רק אחרי שמונה שבועות שלמים שבהם אתם, גברברים מסוקסים, הייתם נשים, התבצע תהליך ההתמיינות ואתם זכיתם לתוספת הזו שתשאיר אתכם מתוסבכים לכל החיים.
ומה זה אומר להיות רוכבת שטח? ובכן, ראשית כול זה להיות במיעוט כל עוד לא בחרת לרכוב רק עם אחיותייך במסגרת קבוצת בנות; זה להגיע בבוקר למגרש החניה ולזכות למבטים ולשמוע התלחשויות, ואם הצטרף איזה חבר חדש לקבוצה אז גם לזכות ממנו לתשומת לב עודפת.
אפרופו תשומת הלב העודפת, יש משהו מתוק מאוד בניסיונות של גברים לגונן עלייך ולדאוג לך... עד שהם לא באמת מכירים אותך הם נוטים לא פעם לחוש כאילו מחובתם לשמור עלייך ולכן הם דואגים לוודא (כל 480 מטר בממוצע) ש"את בסדר" וש"לא קשה לך" וכמובן עוטים את ההבעה הכי רצינית שהם יכולים כשמגיעים לאיזה מעבר טכני ומסבירים לך בטון מג"די שכזה איזה קו עלייך לבחור ואיפה להיזהר, ורק אחרי שהם מוודאים חזור וודא שאת בעניין, הם "נותנים לך אישור" לצאת לדרך. נו... בחייך, זוז כבר ותן לעבור!
ואז מגיע הרגע שחלקם מבינים ש... אפעס... את רוכבת לא פחות טוב מהם ואולי אפילו יותר, ואז מתחילה מסכת המחמאות... באחת הרכיבות ספרתי 34 "תותחית!" 16 "אלופה!" ואפילו "איזה ביצים יש לה..." שמישהו מלמל וחשב שלא שמעתי...
כל מיני שאלות אני נשאלת כשאני פוגשת רוכבים גברים, אבל ללא ספק זו שעושה לי חם בראש ומעלה לי את לחץ הדם היא "מה בעלך חושב על זה?" אם נייתר לרגע את הסלידה האישית שלי מהמונח "בעל" שכאילו נועד להזכיר לי שאני בבעלותו של מישהו, הרי יש משהו פרימיטיבי כל כך בתפיסה שמישהו בעולם הזה יכול בכלל להחליט עליי חוץ ממני...
אני מודה שהייתי מוותרת על כל הפרגון וההערצה כי עצם קיומם מעיד על כך שלכאורה מדובר בדבר יוצא דופן. הייתי רוצה לראות יותר נשים רוכבות ולחוש שזה דבר מובן מאליו ולא איזו אנומליה. הייתי רוצה לדעת שההנחה הנלוזה שאישה שעוסקת בספורט אקסטרימי היא פחות נשית נכחדת מהעולם ושנוכל פשוט לרכוב בכיף בלי לחוש מיוחדות, לא לחיוב ולא לשלילה, ופשוט לבלות בשטח וליהנות ממה שאנחנו עושות.
יום אישה שמח לכל אחיותיי, ולכם, גברים יקרים – זכרו שכשאנחנו מאושרות, גם אתם הרבה יותר מבסוטים... קפיש?