מחסום כפר ורבורג

  • בסיסית
  • כל השנה
  • דרום
  • 1-2 שעות
  • עומס קל
שרידי המחסום, צילום: יעקב שקולניק
  • סוג המסלול

בואו להכיר את סיפורו של מחסום כפר ורבורג, מהעלילות המרתקות של מלחמת העצמאות

נקודות הסתעפות מכבישים ראשיים לדרכי גישה לקיבוצים ולמושבים אינן מושכות בדרך כלל מבקרים. על פי רוב תמצאו כאן תמרור עצור, תחנת אוטובוס, תעלת ניקוז בצד הכביש ולפעמים גם כמה שיחי נוי. זהו.
הכניסה למושב כפר ורבורג שבפאתי קריית מלאכי עונה היטב לתיאור הזה. ספק אם מערום גושי הבטון ושלד הברזל החלוד הנעוץ בהם, הנמצאים לצד הצומת, משנים בהרבה את התמונה. ובכל זאת, באחד מימי שישי של אוגוסט 2017 התכנסה ליד גרוטאת הבטון – שריד ל"מחסום כפר ורבורג" – חבורה לא קטנה של אנשים. הם באו לחלוק כבוד לשלט המספר את סיפורו של המחסום במלחמת העצמאות. את השלט הציבה טלילה ליבשיץ, רכזת קהילה ויער של קק"ל בצפון הנגב, והאנשים שהשתתפו בטקס היו בני המשפחות של שרגא אלון ז"ל ושל עודד נגבי – חבלני גדוד 53 של גבעתי במלחמת העצמאות – אנשי כפר ורבורג ובהם ותיקים שזוכרים היטב את הימים ההם.

הוראות הגעה

מכביש קסטינה–אשקלון (כביש 3) פונים למושב כפר ורבורג. השלט ושרידי המחסום נמצאים בצדו המערבי של הצומת.

התעלה בצד הכביש

עוד לפני הטקס הספיק עודד נגבי לספר משהו על התעלה שבצד כביש מג'דל–מסמיה, כך נקרא הכביש בימי מלחמת העצמאות (כיום כביש 3, בין אשקלון לקריית מלאכי). "מישהו עלה על מוקש שלנו בנגבה", סיפר, "ורכבתי לשם על אופנוע עם עוד חייל כדי לראות מה קורה. כשהגעתי לכפר ורבורג ראיתי שני מטוסי ספיטפייר מצריים תוקפים מטוס פייפר של האו"ם ופוגעים בו. התעלה הייתה אז הרבה יותר רדודה, אבל העניקה מחסה לחייל שהיה איתי.

"רכבתי עם האופנוע לכיוון המטוס, שנפל בערך שני ק"מ מאיתנו, בתקווה לעזור לטייס. עוד אחד מאנשי כפר ורבורג עשה גם הוא את הדרך לשם. המטוסים המצריים ירו עלינו בדרך. נפגעתי ברגל מריקושט אבל הצלחתי להגיע למטוס. יצא ממנו טייס קנדי פצוע ושאל אותי אם הוא שבוי. 'מה פתאום', עניתי, 'אתה על אדמת ישראל'. הרכבתי אותו על האופנוע לבאר טוביה והוא ניצל".

לקראת הפולש המצרי

בחזרה למחסום כפר ורבורג. במאי 1948 חנה גדוד 53 של גבעתי בבאר טוביה. ב-12 במאי, שלושה ימים לפני פלישת הצבא המצרי, נקראו עודד נגבי, שרגא אלון ומפקד הפלוגה המסייעת יגאל קרצובניק לקצין המבצעים של הגדוד. הקמב"ץ הסביר שהצבא המצרי עומד לפלוש, ומשיגיע ללא הפרעה למג'דל (אשקלון), יוכל לנוע בכביש החוף לכיוון תל אביב או בכביש למסמיה. "עליכם לצאת לשטח ולבחור את המקום המתאים ביותר להקמת מחסום. עוד היום יגיע כוח אזרחי שיבנה חפירות ויציקות בטון במקום שתורו לו על כך".

החבלנים יצאו לשטח והגיעו למסקנה שהמקום הנוח ביותר להקמת מחסום נמצא בין כפר ורבורג לגשר על נחל גוברין, שנקרא אז גשר ג'לדיה, על שמו של הכפר שממזרח לגשר. זה היה אזור מלא פרדסים, שכונה בפי הלוחמים "פרדסי הנוצרייה", משום שהשטח היה שייך למשפחה נוצרית.
מכיוון שאי אפשר למקש את הכביש, התכנית הייתה להניח מטענים בעמודי התמך של הגשר (הידוע כגשר פָּרִיזֶר, על שם המהנדס שתכנן אותו) ולהשתמש בחביות פוּגָזִים – חביות בנפח 220 ליטר, מלאות בסולר משומש, נפט, סמרטוטים, ליטר בנזין וחומר דביק המכונה קליפוניום. התערובת הזו יוצרת אפקט של פצצת נָפַּלְם. החביות היו אמורות להיות מוצבות כמטר מהכביש, מעט גבוהות ממנו, ומאחורי כל חבית היה אמור להיות מונח חומר נפץ הודף, שדוחף אותה למרכז הכביש. כשחבית כזו פוגעת ברכב היא שורפת אותו.

בניית המחסום

"אין טעם בחבית אחת או שתיים", מספר עודד נגבי, "ולכן ביקשנו מהגדוד 40 חביות, כדי שנוכל להציב אותן לאורך כ-200 מ'. בגדוד התפלצו. מאיפה ישיגו 40 חביות? מהגדוד קיבלנו 11 חביות, ומצאתי עוד חמש חביות במאפייה הנטושה של באר טוביה. באחת החצרות שבבאר טוביה ראיתי חבית נוספת. עשיתי מעשה שלא ייעשה וסחבתי אותה מחקלאי שעובד קשה לפרנסתו.

אנשי סולל בונה יצקו ארבעה קירות בטון, שאמורים היו להיות מוצבים כל אחד עד מחצית רוחב הכביש ולגרום לרכב שעובר בכביש להאט את נסיעתו. "מלבד זאת", סיפר עודד נגבי, "ביקשתי מאנשי סולל בונה לספק לנו 'שיני דרקון' – חרוטי בטון בגובה 1.6 מ'. רצינו להציב אותם בצדי הכביש, כדי שרכב מצרי לא יוכל להתחכם ולעקוף את קירות הבטון. הם לא הבינו על מה אני מדבר, אבל היה שם מהנדס הולנדי שראה דברים כאלה באירופה, והוא אכן דאג ש'שיני הדרקון' יגיעו אלינו".

על החפירות בכביש לקראת הצבת הקירות סיפר יעקב נבות, מוותיקי כפר ורבורג: "חפרנו בעבודת ידיים בכביש כדי לצקת בחפירות את גושי הבטון. ראינו שלא נוכל לעמוד במשימה לבדנו. גייסנו מתנדבים מנס ציונה ומרחובות. חפרנו לילה-לילה במשך 10 ימים, כשאנשי כפר ורבורג מביאים אוכל ומשקה. בני נוער בנו את העמדות והכינו בקבוקי מולוטוב. מאוחר יותר הביאו לעמדות להביור ופִּיאַט (מטול חי"ר נגד טנקים) – שאריות שנותרו ממלחמת העולם השנייה.

מחסום כפר ורבורג היה המכשול הגדול והמורכב ביותר שהציב כוח ישראלי במלחמת העצמאות. המחסום, שהתפרש לאורך 1,200 מ', כלל חמישה סוגי מכשולים: הטמנת מוקשים נגד רכב בצדי הכביש; הטמנת מטענים לפיצוץ הגשר על נחל גוברין; בניית קירות בטון בכביש שנועדו להאט את נסיעתם של כלי רכב; הצבת "שיני דרקון" מבטון משני צדי הכביש ו-17 חביות נפץ ("פוגזים"), שחוברו בפתילים כדי שאפשר יהיה לפוצץ אותם בבת אחת.

למרבה המזל, המחסום לא נדרש להוכיח את יעילותו. המצרים נבלמו בצומת ג'וליס (הודיה), כשבעה ק"מ ממחסום כפר ורבורג. עודד נגבי נשלח לנגבה, המחסום נזנח, ויש להניח שמישהו כבר פירק את חומרי הנפץ ומצא שימוש לחביות הפוגזים. רק חלק מאחד הקירות והשלט החדש שהציבה קק"ל ניצבים בכניסה לכפר ורבורג כדי לספר את סיפורו של מחסום כפר ורבורג.

קרדיטים

כתיבה וצילומים: יעקב שקולניק
פורסם בתאריך: 27.9.2017

הוראות התנהגות ובטיחות למטיילים

בטרם יציאה לטיול, מומלץ לעיין בדיווחים ולהתעדכן במידע הנוגע לאתר או למסלול בו אתם מתעתדים לבקר.

הוספת תגובה

כדי להוסיף תגובה יש להתחבר למערכת

0 תגובות