דוד בן ישי עלה ארצה מתימן בשנת 1949 במסגרת המבצע המפורסם שנודע בשם "מרבד הקסמים". שמו הרשמי של המבצע, אגב, היה "על כנפי נשרים" – המבצע שהעלה את יהודי תימן ועדן לארץ ישראל.
"עלינו מתימן למושב אחיהוד שבגליל המערבי", מספר דוד, "ונכנסתי לכיתה א'. התחלנו עם פרה אחת, אחר כך נוספה עוד פרה ולבסוף הייתה לנו רפת גדולה. בחלקה הגדולה, 26 דונם, גידלנו כותנה. חרשנו את השדות בעזרת פרדות שקיבלנו מדרום אמריקה. אלה היו פרדות פראיות והיינו צריכים ממש לאלף אותן כדי שנוכל להשתלט עליהן. עם הפרדות האלה חרשנו את השדות עד שנות ה-60, ואת הקטיף עשינו בידיים".
כשסיים את לימודיו בבית הספר היסודי עבר דוד לתיכון החקלאי בחדרה, שפעל במשק הפועלות. משקי פועלות קמו בישראל במחצית הראשונה של המאה ה-20 כדי להכשיר נשים צעירות לעבודה חקלאית ולניהול משק חקלאי עצמאי. מאוחר יותר הפך המקום לבית ספר חקלאי.
לאחר השירות הצבאי עבד דוד במשך שנתיים כרתך במספנות ישראל. חלפו עוד שלוש שנים וקרן קימת לישראל הגיעה אליו. הימים ימי שנות ה-60, ובקק"ל חיפשו בנרות מפעילי טרקטורים לעבודות פריצת דרכים ביערות ובגבול הגלבוע. דוד נענה להצעה ועבר לעבוד בקק"ל. כדי לקבל את העבודה היה צריך להתגורר בקרבת קריית חיים, קרוב למשרדי קק"ל, ולכן עבר לקריית אתא.
"עבדתי כמפעיל טרקטור עשר שנים", מספר דוד. "פרצנו דרכים באזור שפרעם, ביערות רמת מנשה ובדרכי הגבול בגלבוע. עבדנו 10 שעות ביום, השתכרנו מעט מאוד, אבל הייתי צעיר ונהניתי מהעבודה ומהיצירה. עד היום אני זוכר את העבודה הזו כחוויה. ההסעות גם לא היו משהו. בסוף העבודה בגלבוע היינו צריכים ללכת איזה חמישה ק"מ עד נורית, ורק משם יכולנו לתפוס אוטובוס לקריית חיים".