"לפני כשלוש שנים טילפן אלי מישהו מהגליל העליון וסיפר לי על מזיק שפוגע בצמחי צבר", מספר פרופ' צבי מנדל, חוקר במחלקה לאנטומולוגיה שבמינהל המחקר החקלאי (מכון וולקני). נסעתי למטולה, שם הופיע המזיק לראשונה, ואכן ראיתי כנימת מגן שממיתה צמחי צבר רבים".
בירורים נוספים הראו שהכנימה (Dactylopius opuntiae) גורמת נזקים איומים בלבנון. שם מכנים אותה "מחלת הכותנה", על שם הצבע הלבן של גופה, שמקורו בשעווה שהכנימה מפרישה. הלבנונים, אגב, טוענים שמקור המזיק הוא בישראל (צפון פלשתינה כלשונם). תחילה הם זיהו אותה בטעות כמין הכנימה שבו השתמשו להפקת צבע. דבר זה מרמז על אפשרות שמישהו שהתכוון לייצר צבע ארגמן הכניס את המזיק ללבנון בטעות.
עד מהרה התברר שהכנימה האלימה מתפשטת דרומה ומחסלת משוכות צבר בזו אחר זו. בעת כתיבת שורות אלה הגיעה הכנימה במסעה עד אזור צפת, דרום הגולן וחלקים מהכנרת. מנדל העניק לכנימה את השם "אצברית ממאירה".
הכנימה מכסה את כל חלקי הצמח. היא מפרישה חומרים שמסייעים לה להיזון מהנוזלים שבצמח, והחומרים האלה ממיתים את רקמותיו. הצברים הנכנעים לכנימה משנים את צבעם לצהוב ולבסוף מתייבשים ומתים.
במולדתה שבמרכז אמריקה יש לכנימה אויבים טבעיים הממתנים את צפיפותה ועל כן האצברית חיה שם בדו-קיום עם הצבר ואינה גורמת לנזקים מיוחדים. בכמה מקומות, ובהם דרום אפריקה, אוסטרליה והודו, הביאו את הכנימה כדי להשמיד אוכלוסיות של מיני צבר פולשים.