שלח
או
להתחברות דרך פייסבוק
עוד לא נרשמת ל-e ירוק? להרשמה

e ירוק - מטיילים עם קקל
להרשמה >>
התנתק
התחבר
0
ייבנו ההרים ויקומו המדרגות

ייבנו ההרים ויקומו המדרגות

הטרסות החקלאיות שבות להרי ירושלים

דף הבית > ייבנו ההרים ויקומו המדרגות
+ מידע חשוב על המסלול
שמור למועדפים
דרגו מסלול זה:
4
צפו בטיול באתר המותאם למובייל
משהו טוב מתחיל לקרות בהרי ירושלים. לאחר שעצים רבים בנחל עין כרם עלו באש, התגייסה הקהילה המקומית, ובעזרת צוות מומחים ותקציבים של קק"ל פועלת לשיקום המדרגות החקלאיות שנחשפו במקום. אם המפעל הזה יתרחב, נשיב לחיים את נופי מורשת התרבות החקלאית של הרי ירושלים.
 
בוקר יום שישי, 15 באפריל 2016. כ-25 חבר'ה נאספים בצל הפסל האדום שליד הר הרצל בירושלים. גידי בשן, רכז קהילה ויער של אזור ההר בקק"ל, העניק 10 דקות של חסד למאחרים ואחר כך, ללא גינוני טקס, הוליך את הקבוצה במורד נחל עין כרם. 
+ הצג את כל המידע

נחל עין כרם
נחל עין כרם הוא גיא קטן בחלקו המערבי של יער ירושלים. מטיילים ותיירים בעלי תושייה שכבר ביקרו בהר הרצל או ביד ושם יכולים לצעוד במורד הגיא היישר לעין כרם, מהלך קילומטר וחצי. יש להניח שאם לא ביקרו במקום בשנה האחרונה, הם יופתעו לגלות שהטרסות, המדרגות החקלאיות הנטושות של הכפר עין כרם, קמות מחדש לחיים וביניהן עולים בוסתנים צעירים של עצי תות, זית ותאנה.
בשן מסביר: "בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 נהגה קק"ל לנטוע ביערותיה בעיקר עצי מחט. בהרי ירושלים ובמקומות רבים אחרים היערות ניטעו גם על טרסות, שהלכו ונבלעו בנוף. לפני שנתיים נשרפו חלק מהמדרונות היורדים לנחל עין כרם. בינתיים צברנו ניסיון ואנחנו לא רצים לחדש מיד את הנטיעות, אלא נותנים לטבע לעשות את שלו ולצמחייה הטבעית להתאושש.
"והנה", ממשיך בשן, "כאן קרה דבר נפלא. הקהילות השכנות ליער ביקשו להיות שותפות לפעולות השיקום. הרעיון: להשיב לנופי הרי ירושלים את נופי התרבות של חקלאות המדרגות המסורתית. שמחנו. חנוך צורף – מנהל אזור ההר בקק"ל – ואנוכי צברנו ידע רב בשיקום הטרסות בסטף. למדנו לא מעט מג'מיל אבו נג'מה, עובד ותיק בקק"ל האחראי לשחזור הטרסות בסטף ולעיבודן. כשראינו שהחבר'ה רציניים, הבאנו תקציבים מקק"ל, הכשרנו שלושה מדריכים לבניית טרסות, הבאנו שתילים ואנחנו משקים את העצים בשלוש השנים הראשונות לחייהם, עד שיתבססו ויוכלו להסתדר ללא תוספת מים. אחר כך הטיפול יתמקד בחריש ובעיצוב העצים פעמיים בשנה. תלמידי שני בתי ספר תיכון בירושלים, בויאר והימלפרב, עוסקים בשיקום טרסות בהנחיית המדריכים כחלק מפעילות חינוכית סביבתית.
"ועכשיו לעבודה", מסיים בשן את דבריו. החבורה התחלקה לשלוש קבוצות, ואלה החלו להסתער על שתי טרסות ישנות ופרוצות ולהשלים בהן את החסר. 

200 משתתפים ביום עיון

יום קודם לכן נערך במרכז ציפורי שביער ירושלים יום עיון שעסק בחקלאות המדרגות. יוזמי יום העיון – עיריית ירושלים, החברה להגנת הטבע, המרכז הבין אזורי וכמובן קק"ל, המובילה את שימור הטרסות בהרי ירושלים – הופתעו לגלות שיותר מ-150 איש השתתפו באירוע. ד"ר צבי רון, חוקר הטרסות הוותיק, גילה ש-56% מנוף הרי ירושלים היה מכוסה טרסות. "זהו נוף המורשת של הרי ירושלים כבר אלפי שנים", אמר רון. "זה אמנם איננו הנוף הבראשיתי של הרי ירושלים, שהיו מכוסים חורש לפני התיישבות האדם, אבל זהו נוף של מורשת תרבות. כשמבראים את החורש ורוצים לגדל גידולים חקלאיים, המדרגות הן האמצעי לשימור הקרקע מפני סחיפה, להגדלת השטח של האזור המעובד וליצירת תנאים מיטביים של לחות וחומרים אורגניים בקרקע.
בניית הטרסות בהרי ירושלים במשך הדורות הייתה מפעל אדיר. אדריכל הנוף מייק טרנר המחיש זאת באומדן שערך בטרסות של הכפר בתיר, שזכו בשנת 2014 להכרה של אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. לדבריו, בשטח המדובר, המשתרע על פני כ-11.5 קמ"ר, נבנו טרסות באורך כולל של כ-550 ק"מ ולבנייתן נדרשו 200 מיליון אבנים!
 
בתקופות היסטוריות הגדילו הטרסות את כושר הנשיאה הכלכלי של הרי ירושלים, בעיקר אם גידלו בהן גידולים יקרי ערך כגון כרמי ענבים וזיתים. יש להניח שכאשר האוכלוסייה גדלה, גדל מספר הטרסות ואילו נטישת האזור הביאה לנטישתן ולחורבנן. כאשר הנביא יחזקאל מבקש להמחיש חורבן שיבוא על עם ישראל, הוא אומר "ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות" (יחזקאל לח 20). אין המחשה טובה מזו לתרבות החקלאות שנהגה בימי המקרא בהרי ירושלים. 

טרסה – בת כמה את?

ביום העיון עלתה, בין השאר, שאלת תיארוכן של הטרסות שנראות כיום בישראל. קשה לקבוע גיל של טרסה. האדמה שהטרסה אוצרת בקרבה אינה ערוכה בשכבות כמו בתל ארכיאולוגי. להפך, חלים בה כל הזמן שינויים, הן מיד האדם והן מיד הטבע. קרקע מצטברת ונסחפת חליפות, הקירות נופלים ונבנים מחדש ולכן גם ממצאים ארכיאולוגיים שמתגלים בטרסה אינם יכולים לתרום רבות לקביעת גילה.  
ד"ר יובל גדות מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, דיווח על גיוס אמצעי חדש לתיארוך טרסות שנעשה במקומות שונים באגן הים התיכון. השיטה מכונהOptically Stimulated Luminescence ובקיצור – OSL. בשיטה זו יכולים לקבוע את הפעם האחרונה שבה מינרלים מסוימים בקרקע, במיוחד קוורץ רדיואקטיבי, ראו אור שמש. "שעון השמש" הזה מתחיל לעבוד כאשר גרגר הקרקע נקבר ונעצר כאשר הגרגר נחשף שוב לאור. כל מה שנותר לעשות הוא "לקרוא את השעה".
צוות המחקר בדק מאות דגימות קרקע בטרסות ברחבי הארץ. הצרה היא שניתוח התוצאות, שנעשה ללא דעות מוקדמות, עומד בסתירה עמוקה לידע הארכיאולוגי. הבדיקות לא גילו בהרי ירושלים טרסות מהתקופה הביזנטית, הידועה כתקופת השיא של ההתיישבות הקדומה בארץ ישראל. עיקר הפעילות הייתה, על פי בדיקות ה-OSL, מימי הביניים ובעיקר בתקופה העות'מנית, תקופה שבה לפי הידע הקיים במחקר התקיים בארץ יישוב דל.  
תיארוך הטרסות בשיטת ה-OSL לא קנה לו מעריצים אצל רוב העוסקים במחקר הטרסות ובהם ד"ר רפי לואיס וד"ר שמעון גיבסון. השניים גורסים ששיטת ה-OSL היא כלי מצוין לתיארוך השכבות באתר ארכיאולוגי נקודתי שבו גרגרי הקרקע נשארו קבורים במשך מאות ואלפי שנים, אבל לא בטרסות. לקביעת גיל טרסות הם מציעים את גישת "הארכיאולוגיה המרחבית". בגישה זו עוסקים החוקרים בחקר הנוף על פי כלל הממצאים שבמרחב ולא על סמך אתר ארכיאולוגי בודד. כל הסממנים מעשה ידי אדם הנמצאים בשטח בזמן המחקר נמדדים באופן שווה.
על פי מחקריהם של לואיס וגיבסון, הטרסות הראשונות בהרי ירושלים נבנו, אם כי בצורה מצומצמת, כבר בתקופת הברונזה הקדומה (בסביבות 3200 לפנה"ס). מתקופת הברזל II  (1000 לפנה"ס) עד התקופה העבאסית (מאה 9 לספירה) אפשר להבחין בגלים של בניית טרסות במחזוריות של 250 עד 350 שנים. בתקופה הצלבנית מבחינים בשיטות חקלאיות חדשות המתקיימות לצד בנייה מחודשת ובשיפוץ של מדרגות חקלאיות ישנות, אך אי אפשר להצביע על בנייה אינטנסיבית של טרסות בתקופה זו ובאלו שבאו אחריה. התקופות הממלוכית והעות'מנית מתאפיינות בצמצום הפעילות החקלאית בטרסות ובהתמקדות בשטחים הנוחים לעיבוד.

איך בונים טרסה?
"לבנות טרסה זה קצת כמו להכין ספל קפה", אומר אורן פריטל, מדריך ותיק בבניית טרסות. "לכל אחד יש שיטה משלו. הטרסה פשוט צריכה לעמוד במבחן המעשה. אני משלב מה ששמעתי מאנשים מנוסים עם מה שלמדתי מהניסיון. כשאני בא לטרסה, קודם כול אני מתרחק קצת ומסתכל על מכלול השטח. אני מאתר נקודות חולשה, מקומות שבהם נוצרת "בטן" בקיר הטרסה. זה קורה כשאדמה חודרת לטרסה ומתחילה לערער את האבנים ולדחוף אותן החוצה. במקרה כזה אני חושב שכדאי לפרק את הטרסה ולבנות מחדש".
הנחת אבן על אבן ובניית קיר אינן דבר פשוט כל כך. שיעור קצר למתחילים בבניית טרסה של גידולי בעל: העיקרון הבסיסי בבניית טרסה הוא להניח אבן על אבן בבנייה יבשה ולבנות קיר שמאחוריו תיאסף קרקע. כדי להפחית את הלחץ הישיר של האדמה על הקיר, צריך להפריד ביניהם. עושים זאת על ידי הנחת שכבה של אבנים קטנות בעורף הקיר, בצד הקרוב למדרון. עובי השכבה הזו תלוי בעומס הצפוי לקיר. בגיא רחב, שבו יש זרימה חזקה של מים וסחיפה רבה של קרקע, יש צורך בשכבת אבנים עבה יחסית לטרסה הבנויה במדרון. עובי השכבה תלוי גם בגובה של הטרסה ובגורמים נוספים.
את המדריך השני, יוסי זמיר, צלם ומורה דרך, פגשנו בשיקום שתי פרצות שנִבְעו באחת הטרסות. "עיבדתי חלקה בסטף וכך התחברתי לאדמה", הוא אומר. "ראיתי איך מתחזקים טרסות בסטף ולפני ארבע שנים החלטתי ללמוד את הנושא ועברתי השתלמות טרסות אצל ג'מיל מהסטף". יוסי עוצר לרגע ומדגים לבוני הטרסה איך נועצים אבן "מסמר", אבן ארוכה המונחת לרוחב הטרסה ותורמת לחיזוקה.
המדריך השלישי בחבורה, גל ג'רסי, הוא מדריך טיולים ואוהב טבע. תפסנו אותו מנסה לשלב אבן ענקית בקיר הטרסה. "האבן הזו הייתה פעם חלק מהטרסה הישנה", הוא אומר. "הלחץ של האדמה הוציא אותה החוצה. אני מקווה שנוכל להחזיר אותה למקום". שישה אנשים נדרשו כדי להזיז את האבן למקומה.
עם הבונים היה גם עידו רוזנטל, אדריכל שימור ברשות העתיקות. שיגעון הטרסות התחיל אצלו כשהתבקש לשמר טרסות ליד חצור הגלילית. "לא היה לי מושג איך עושים את זה. לא לומדים בנייה יבשה באוניברסיטה. במסגרת תואר שני החלטתי לעשות סמינריון על טרסות ומאז זה בעצמותיי. ראיינתי ערבים ויהודים וגיליתי שיש המון שיטות בנייה, שלפעמים סותרות זו את זו.
"אני גם רואה טעויות שנעשות כיום בשיקום טרסות. למשל, לא צריך לכסות את ראש הטרסה באדמה אחרי הבנייה. זה אמנם נראה יותר אסתטי, אבל האדמה חודרת ופוגעת בחוזק הקיר. אסור להשאיר רווחים גדולים בין האבנים, לא צריך לשפוך את האבנים הקטנות מאחורי הטרסה בדלי, אלא לבנות בסבלנות. אסור לזרוק לפח מסורת בנייה של אלפי שנים מתוך מחשבה שאנחנו יותר חכמים. אני מקווה שאצליח לפרסם מדריך של בנייה יבשה, שיעזור לבניית טרסות חזקות יותר".

חזון המדרגות היבשות
ניצני מדרגות חקלאיות כבר נראים בעינות תלם ובעין לבן שבפארק מטרופולין ירושלים. נוף התרבות הזה הוא חלק בלתי נפרד ממורשת הארץ. יש לו ערך רגשי ואסתטי, אקולוגי ותרבותי ויש לו גם ערך כלכלי כמוקד משיכה תיירותי ולהמחשת נופי ארץ התנ"ך לעולי הרגל.
תושביה הקדמונים של הארץ, עד אמצע המאה ה-20, בנו את הטרסות מתוך הבנה עמוקה של התנאים שהטבע העמיד לרשותם ומתוך התחשבות בהם. אם נלמד מהטרסות רק את זה – דיינו. 

קרדיטים
כתיבה וצילומים: יעקב שקולניק
פורסם בתאריך: 25.5.2016
הוראות התנהגות ובטיחות למטיילים >>
בטרם יציאה לטיול, מומלץ לעיין בדיווחים ולהתעדכן במידע הנוגע לאתר או למסלול בו אתם מתעתדים לבקר.
למעבר לעמוד ובו כל הדיווחים העדכניים לחצו כאן.


עוד כתבות
עץ אלה אטלנטית בפארק עדולם-צרת
אלה אטלנטית, פארק עדולם
עץ האלון במשמר העמק
האלון מאבו שושה
אנחנו על המפה
תגובה דרך פייסבוק

הוסף תגובה


שלח
שם: שעה: תאריך:
הריני מברך את העוסקים בשיקום הטרסות, אותן אני מחשיב מאד.
באזורים הרריים (לא גבוהים מאד) ניתן לפתח חקלאות בעמקים (אם הם נרחבים),בפסגות (אם הן לא שיאים חדים, אלא נטויות במתינות) ובמידה מוגבלת
במדרונות. בהרי ירושלים - אזור הפסגות הוא טרשי מאד,(שדות טרשים ),העמקים הם עמקי ואדיות צרים (אין בהרי יהודה בקעות כמו בקעת
בית-נטופה), ומה שמציל את הרי יהודה מלהיות אזור שומם למדי עם מרעה חלקי בלבד הן הטרסות, שניתן לפתח במדרונות. לאור הנ"ל , יש לתרבות המדרגות החקלאיות חשיבות מכרעת; בתחילה לפיתוח חקלאות והמשך לפיתוח
הערים כמו ירושלים על התרבות הגדולה, שנוצרה בה.
דווח על תוכן לא ראוי הוספת תגובה לתגובה זאת
שלח
האם לדווח על תוכן זה כלא ראוי?

כן
לא
מועדפים 0
#
חפש