+ הצג את כל המידע
מרעה נגד אש
בישראל שורר יובש מוחלט במשך כשמונה חודשים בשנה, ומזג האוויר בקיץ חם מאוד. העשבייה שמתפתחת בחורף מתייבשת באביב והופכת למצבור דלק שכל ניצוץ עלול לגרום בו לשריפה גדולה והרסנית. אחד הכלים היעילים ביותר להפחתת כמות העשב היבש הוא רעייה. זהו פתרון שבו כל הצדדים מרוויחים – העדרים נהנים ממזון זמין וזול, והיערות נהנים מהפחתת העשבייה והחומר הדליק ביער. מובן שכדי לשמור על בריאות היער והחורש, יש לדאוג שבאזורים אלה לא תתבצע רעיית יתר.
רעייה משמשת גם כלי לטיפוח מקומות נופש בחורשים טבעיים. בקר וכבשים מנצלים בעיקר צומח עשבוני, אך חלק גדול מכיסוי תת-היער מורכב מצומח מעוצה, הנאכל בעיקר על ידי עזים (בעבר עשו זאת יונקים צמחוניים גדולים כגון יחמור ואייל הכרמל, אך אלה ניצודו ונעלמו מנופינו ורק לאחרונה הושבו במספרים נמוכים). ללא רעיית עזים, הצומח המעוצה מתפתח באין מפריע. בחורש האלון המצוי, החורש הנפוץ בחבלים הים תיכוניים של הארץ, משמעות הדבר היא יצירת סבך בלתי עביר וגידול במסה של החומר הדליק.
רעייה מבוקרת עשויה לשנות את המצב. בפארק גורן, אזור שבו שולט בעיקר אלון מצוי, יצרה קק"ל יער נופש פתוח על ידי גיזום העצים ביד אדם ורעייה של עזים. העזים מכרסמות בקיץ את עלי האלון המצוי, מונעות התחדשות גדמים ותורמות לפתיחת היער ולהתאמתו לנופש.
בקרת רעייה
לרעיית עדרים בשטחי בר יש גם חסרונות. השמדה של חורשים טבעיים ודלדול שדות מרעה כתוצאה מרעיית יתר הם אסון שפוקד מרחבים רבים בארצות הים התיכון. הסכנה הזו ידועה מאז ימי קדם. אפלטון ואריסטו התייחסו לעדרי בהמה דקה כדבר שמחריב את הארץ. במשנה נזכר איסור על גידול בהמה דקה, אם כי הנימוק העיקרי לכך הוא פגיעה בשדות מעובדים. היו אף כאלה שראו בגידול עזים וכבשים עניין בלתי מוסרי. רועים נחשבו לאנשים שאינם מתחשבים בזולת ועל כן נפסלו לעדות.
סוהיל זיידן, מנהל תחום מטעים, חורש טבעי ומרעה בקק"ל, הוא איש הביניים והמגשר בין המרעה לבין שמירה על היער והחורש. חלק מתפקידו בתחום זה הוא ליצור את התנאים לדו-קיום של מרעה ויער, כך ששני הצדדים יצאו נשכרים משיתוף הפעולה. ביקרנו בהדרכתו בשלושה שטחי מרעה בגליל כדי להבין איך העסק פועל.
ביר אל-מכסור
הכפר הבדווי ביר אל-מכסור שוכן מצפון-מערב למחלף הסוללים. מדרון של שטח פתוח יורד מהכפר לבקעת בית נטופה. בחלק מהמדרון, גבעה עגולה קטנה שקוטרה כ-400 מ', צומח יער פארק של אלוני תבור המעיד על הפוטנציאל של השטח.
"האזור הזה נחשב כשמורת יער כבר מימי המנדט", אומר סוהיל זיידן. "במקומות בעלי פוטנציאל להצמיח יער, הקצו הבריטים שטחים לשמורות יער גם במקומות חסרי עצים. תכנית המתאר הארצית לעצים (תמ"א 22) אימצה את שמורות היער הבריטיות ובכללן גם את השטח שליד ביר אל-מכסור.
"במשך שנים לא יכולנו לנטוע במקום עצים. לו עשינו כך, היינו נכנסים לעימות עם רועי הכפר, משום שכשנוטעים יער צעיר צריך לגדר את השטח במשך כמה שנים ולתת לשתילים הצעירים הזדמנות לצמוח. אבל לפני כעשר שנים הרחיבה חברת נתיבי ישראל (מע"צ) את צומת סוללים הסמוך והפכה אותו למחלף ענק. לשם כך היה עליה לעקור מאות עצי אלון התבור. ניצלנו את ההזדמנות, ובשיתוף עם רשות הטבע והגנים העתקנו 1,440 עצים בוגרים ונטענו אותם בשטח".
העצים נקלטו ללא כל תקלות. לעבודת ההעתקה קדם סקר שאיתר כיסי קרקע המתאימים לקליטת העצים. המהלך הזה לא רק שעבר בשלום אלא התקבל בברכה על ידי הרועים. כולם מרוויחים – עצי בר בוגרים ניצלו, שטח פתוח הופך לחורש, והרועים והצאן נהנים מצל עצים.
חוות חלב עם הרוח ליד יודפת
חוות חלב עם הרוח, החווה של דליה ואמנון, היא כל מה שצמד המילים "חווה גלילית" מסמל. מרעה טבעי, פינות אוכל מוצלות מול נופי בקעת בית נטופה, טרסות אבן יפהפיות בבנייה יבשה וכמובן – מבחר גבינות טעימות להפליא וארוחות מתוצרת המקום. המַחְלוֹב (מתקן החליבה) עשוי עץ מקושט בצבעים ובגדילי צמר, והחליבה נעשית בידיים.
הירקות צומחים בין הטרסות. גם הריהוט והחפצים הפזורים ביניהם מזכירים ימים של פעם ומוסיפים לחוויית הביקור. עששיות, פתיליות, תנור העצים הישן, דלתות מגולפות וכלי הנחושת – הכול יפה ונעים לעיניים. "התמקצענו בבנייה יבשה", אומרת דליה, "וכל האבנים שאנחנו משתמשים בהן הן אבנים מהשטח. אם בכל מקום מסביב היו בונים בשיטה הזו, בקעת בית נטופה הייתה מציגה נוף יפהפה.
"היתרון של המרעה הטבעי הוא ניצול חומרים שנמצאים בצמחים ומועילים לבריאות האדם", היא ממשיכה. "באמצעות החלב והגבינות של העזים יכולים בני האדם ליהנות מהחומרים האלה גם מבלי להגיע לצמחים עצמם. אנחנו מקפידים על חליבה בידיים. זה מחזק את הקשר האישי עם העזים ומונע דלקות המאפיינות חליבה במכונות".
שטחי המרעה של החווה משתרעים על פני כ-2,000 דונם. העדר של החווה מונה 220 עזים, עדר כבשים וכמה פרות מזן מקומי (בלדי), פרות קטנות יחסית שלא נועדו לספק חלב. "יש כאן חלוקה אקולוגית ברורה", אומר אמנון. "העזים אוכלות את העשבייה הגבוהה והכבשים מלחכות את העשבים הנמוכים והצמודים לקרקע. הפרות הן אלה שפורצות שבילים חדשים ופותחות שטחי מרעה חדשים לכבשים ולעזים".
החווה מבודדת מכל יישוב, דבר שמבטיח מזון רב יותר לעדרים. "העדרים שינו לטובה את הרכב הצמחייה בשטח", עונה אמנון לשאלותינו. "כשבאנו לכאן בשנות ה-80 מצאנו שטח שסבל מרעיית יתר, משריפות ומכריתות. הכול היה מלא סירה קוצנית, צמח שהעדרים כמעט אינם פוגעים בו. העזים אוהבות ללחך את הגבעולים הצעירים של הסירה ומונעות את התפשטותה. בכלל, לעזים יש חוש לשמירה על הטבע. עז נוהגת ללכת כל היום ולא לאכול במקום אחד, היא לא אוכלת דגניים לפני ההבשלה כך שהזרעים של הצמחים נשמרים לדור הבא".
חלוקת החלב בין העדר ובעליו נעשית בצורה "צודקת". הכבשים אינן נחלבות כלל, אלא אם הן ממליטות מוקדם בעונה. הרווח לחווה הוא ממכירת הטלאים שהכבשים ממליטות. העזים הן מהזן המקומי, הניכר באוזניו הארוכות. הן מעניקות חלב במשך כל השנה כמעט. בעונת ההמלטה הן נשלחות בבוקר למרעה ונחלבות כשהן חוזרות. שעתיים-שלוש אחרי החליבה יש להן די חלב גם לגדיים.
גם לשטח המרעה הזה העתיקה קק"ל עצים. "תוספת העצים זה דבר מדהים בשבילנו", אומר אמנון. "קודם כול זה טוב לנשמה לראות כאן עצים וחוץ מזה העצים משפרים את איכות המרעה. העזים מטורפות על הבלוטים ונהנות גם מהעלים שנושרים מהעצים. בקיץ חם כאן מאוד. העצים מורידים את הטמפרטורה של האוויר, והעדרים נהנים מהצל. מעניין שהעזים אוהבות עצים מסוימים, בדרך כלל עצי חרוב בעלי נוף רחב, שתחתם קבוצה שלמה יכולה לנוח יחד".
ענף האירוח של החווה חשוב מאוד לקיומה, אך עם זאת מקפידים בחלב עם הרוח שלא להפוך את הביקור להמוני. זוגות, משפחות וקבוצות קטנות מתקבלים כאן בברכה וזוכים לסיור בחווה ולארוחה שכולה תוצרת מקומית מול הנוף המרהיב של בקעת בית נטופה.
האירוח בתיאום מראש בלבד. טל' 050-5327387.
לאתר האינטרנט של חוות חלב עם הרוח לחצו כאן.
שָרָף והזאב
אנחנו למרגלות המדרון הצפוני והתלול של רכס תורען, הנושק לבקעת בית נטופה. הרכס הוא אזור המרעה של עדר הבקר של שָרָף פַלָאח. "אחד הנושאים שאנחנו מתמודדים איתו", אומר סוהיל, הוא לשמור על המכלאות של העדרים מחוץ לשטחי היער. אנחנו שומרים על הרכס והיער נקיים ממכלאות ומאפשרים רק לרעות בו".
שרף מגדל עדר של 200 פרות. סמוך למכלאה הוא בנה אוהל יפה ורחב ידיים, שבו הוא מארח את ידידיו הרבים. אנחנו יוצאים לסיור קטן באזור המכלאה ומבקרים בבית האבן הישן, ששימש לפני עשרות שנים מחסה לעדר (בית המגורים כבר אינו קיים). בצלע ההר נראה פתחה של באר עתיקה, ולא הרחק ממנה נמצאות שתי מערות גדולות שבהן מתכנסות הפרות גם בימינו. מתוך אחת המערות נראה פתחה של מחילת מסתור, מהזן המזכיר את מחילות המסתור של מרד בר כוכבא.
שרף מתגלה כרועה בעל תפיסת עולם לא שגרתית: "אני לא מוציא את האדמה מהמערה, כי יש כאן עתיקות. בלילה אני שומע כאן יללות של זאבים. הם כבר טרפו לי כמה עגלים. אני אגיד לך משהו שאולי לא תאמין לו: אם טורפים לי ארבעה עגלים בשנה, אני בסדר עם זה. מה, לזאב לא מגיע לחיות? אני מקבל את שלי, והוא מקבל את מה שמגיע לו, והכול בסדר".
לשרף אני מאמין.
קרדיטים
כתיבה וצילומים: יעקב שקולניק
פורסם בתאריך: 4.5.2016