מצפור המאגרים שוכן בצד דרך הבשור. הדרך הקצרה למקום מסתעפת מכביש גבולות-צאלים (כביש 222), כ-2.5 ק"מ מצפון לצומת צאלים (בין סימני ק"מ 186–187). נוסעים כ-1.5 ק"מ, כאשר גדת מאגר הבשור הדרומי מלווה את הדרך מימין. לאחר כ-1.5 ק"מ פונים ימינה, נוסעים עוד כחצי ק"מ ומגיעים לדרך הבשור. היישר לפנים – גשר הצינורות. כ-300 מ' דרומה (ימינה) – רחבת החניה של מצפור המאגרים. האתרים משולטים.

שביל סלול עולה במדרון של סוללה מלאכותית, שראשה נמצא פחות או יותר בקו אחד עם הקצה העליון של דופן מאגר הבשור הדרומי. זהו מאגר ענק, שנפחו 4 מיליון מ"ק. מנקודת התצפית אפשר להשקיף על המערך הכולל של מאגרי הבשור. למטה, בצד הערוץ הגדול של נחל הבשור, נמצא המאגר המכונה מאגר רחובות תחתון. זהו מאגר צד שקולט את מי השיטפונות הזורמים בנחל בשור וממנו מזרימים את המים באמצעות משאבות וצינורות אל מאגר הבשור הדרומי ואל מאגר רחובות עליון, הנמצא מצפון לערוץ נחל הבשור ונראה היטב מהמצפור.

מי השיטפונות הם בונוס. מקור המים העיקרי שלהם הם מי קולחים מטוהרים מגוש דן (שפד"ן). זהו מקור מים בטוח, שמניב מים בכל יום מימות השנה. הבשור, לעומת זאת, אינו יכול להבטיח דבר, אם כי בממוצע רב-שנתי מתרחשים בנחל כ-2.5 אירועי שיטפונות בשנה, המזרימים כ-8 מיליון מ"ק.

קק"ל, בסיוע ידידיה באוסטרליה, בארצות הברית, באנגליה, באיטליה, בבלגיה ובגרמניה, בנתה את המאגרים בשנות ה-90 של המאה ה-20.

מקורות, חברת המים הלאומית, מתפעלת אותם. מי המאגרים, לאחר שעברו תהליכי סינון וחיטוי, מתאימים להשקיית כל הגידולים החקלאיים – ללא הגבלה.

המאגרים שינו כליל את תמונת החקלאות בנגב המערבי. במשך מאות שנים גידלו במישורי החול והלס העוטפים את נחל הבשור רק חקלאות בעל דלה. מאגרי הבשור שינו את התמונה והם מאפשרים את קיומה של חקלאות שלחין. בזכות המאגרים מגדלים בחבל הבשור אלפי דונם הדרים ומטעים, תפוחי אדמה, גזר ומגוון רחב של ירקות ליצוא.

מסיבות ביטחוניות הכניסה ליד אנז"ק אסורה

למרגלות המצפור, סמוך לערוץ הנחל, נמצא שלט המתאר את תפקידו של נחל הבשור במלחמת העולם הראשונה. לאחר שני כישלונות בכיבוש עזה (מארס ואפריל 1917) ייצב הצבא הבריטי קו חזית שהתבסס על נחל הבשור. במשך כחצי שנה הכינו הבריטים בחשאי תכנית התקפה על באר שבע. המשימה הוטלה על כוחות אנז"ק (הפרשים הקלים האוסטרלים והניו זילנדים). ואמנם, במשך 4 לילות ביצעו הפרשים איגוף גדול ובבוקר של 31 באוקטובר 1917 התייצבו למערכה ממזרח לבאר שבע, דבר שהפתיע את כוח הטורקים. באר שבע נכבשה בסערה בערבו של אותו יום.

מצפור המאגרים הוא תחנה בנתיב אנז"ק – מסלול טיול לאורך כ-100 ק"מ, שמתחיל ביד אנז"ק שביער בארי ומסתיים בבאר שבע. הנתיב מנציח את "האיגוף הגדול" של פרשי אנז"ק. בתחנות חשובות – יד אנז"ק, תל גמה, נחל אסף, תל שרוחן ומצפור מאגרי הבשור – כבר מוצבים שלטים. שלטים נוספים יוצבו בקרוב בתל באר שבע ובבאר שבע עצמה; ומרכזים גדולים יותר שיתארו את קרבות מלחמת העולם הראשונה יוקמו בבתרונות בארי, בגן לאומי הבשור (פארק אשכול) ובפארק גולדה.

כ-300 מ' מצפון למצפור נמצא גשר הצינורות, שנבנה על צינור החוצה את נחל הבשור. בזמן שיטפון הגשר מעניק נקודת תצפית מעולה על הנחל הגועש. זה המקום להגיד כמה מילים על נחל הבשור, שהוא השני בגודלו בנחלי הנגב (אחרי נחל פארן) והגדול ביותר בישראל מבין הנחלים הנשפכים לים התיכון. אגן הניקוז האדיר שלו משתרע על כ-3,600 קמ"ר.

יובלי הנחל, ובהם נחל חברון ונחל באר שבע, מנקזים את הרי הנגב ואת המרחב הגשום של הרי חברון. הערוץ הראשי מתחיל את דרכו בהר הנגב, לא הרחק משדה בוקר. בהמשך, במורד הבשור, מצטרף לחגיגה נחל גרר, המנקז את הרי להב.

מי שייסע צפונה בדרך הבשור, יגיע לאחר כ-4 ק"מ למקום שבו נמצאים שרידי בקתות בוץ בין שדרות עצי אשל. כאן שכן היישוב הבדואי הגדול רואייבה, שהוקם בראשית המאה ה-20 במסגרת ניסיונות הממשלה העות'מנית לייצב את האזור. כדי לעודד את הבדואים להתיישב ניכרו באזור רואייבה 12 בארות. עצי האשל הענקיים שייכים גם הם לתקופה זו. הבאר שהיתה במרכז הכפר שוקמה בתקופת המנדט הבריטי, וכיום היא נושאת שם עברי – באר רבובה. ראשוני המתיישבים של מצפה גבולות, שעלו על הקרקע בשנת 1943, רכשו כאן את מי השתייה שלהם.

כ-5.5 ק"מ מצפון לבאר רבובה מתנשא תל פַרְעָה (שָרוּחֶן) כ-50 מ' מעל קרקעית הנחל. מראש התל נשקפת תצפית נאה על הסביבה. זיהוי האתר שנוי במחלוקת. בעבר זיהו את המקום עם שרוחן, עיר בנחלת שבט שמעון, אך כיום מערערים על קביעה זו. בתל נמצאו שרידי התיישבות כמעט רצופה למן התקופה הכנענית התיכונה II (1750–1550 לפסה"נ) ועד לתקופה הרומית.

ראשוני המתיישבים בתל ביצרו אותו היטב. הם העמיקו את שני הערוצים שמצפון לתל ומדרומו. בין שני הערוצים, מצדו המערבי של התל, נחפר חפיר עמוק. באדמה שהוצאה מהחפיר השתמשו ליצירת חלקלקה – סוללה משופעת שהגביהה את התל ויצרה מדרון תלול. כדי לשמור על שלמות הסוללה ציפו אותה אנשי התל בלבני בוץ.

שרידי החפיר וחומות הלבנים ניכרות בתל עד ימינו. תל שרוחן מילא תפקיד במלחמת העולם הראשונה. כאן שכן מוצב טורקי, שננטש ללא קרב והבריטים השתלטו עליו לתקופת ההכנה לכיבוש באר שבע. בשלהי מלחמת העצמאות שימש התל כמוצב מצרי. בראש התל הציבה קק"ל שלט כתחנה בנתיב אנז"ק.

הקצה הצפוני של דרך הבשור, כ-4 ק"מ מצפון לתל שרוחן, מגיע לכביש 241, סמוך לגן לאומי הבשור (פארק אשכול). כאן נובע עין הבשור, מעיין מים שופע כל השנה. מסביב למעיין הזה הקימו קק"ל ורשות הטבע והגנים את גן לאומי הבשור (פארק אשכול), אתר הנופש הגדול ביותר בנגב המערבי.

הקצה הדרומי של הדרך מסתיים בכביש 222, מעט מצפון לצומת צאלים. לפני הצומת מוזמנים המסיירים בדרך לחוות את גשר החבלים התלוי מעל אפיק הנחל וחוצה אותו מצד לצד. הגשר, שאורכו כ-80 מ', נטוי מעל לקטע ערוץ בעל מים רבים ועמוקים, המרווים סבך קנה וסוף. כדאי לחצות את הגשר, חוויה נפאלית בזעיר אנפין, לגדה הנגדית של הנחל. חובבי ארכאולוגיה מושבעים יוכלו לצעוד כ-500 מ' צפונה אל שרידי חווה חקלאית עתיקה מהתקופה הרומית-ביזנטית ולנסות לזהות את שרידיה. אם תמשיכו בנסיעה קצרה, בבאר צאלים תוכלו לעלות למגדל תצפית ולבלות בחניון הקטן השוכן לידו.

פארק אשכול הוא אתר אידאלי למי שמבקש לבלות בנחת בחיק הטבע. כדי להגיע לשם יש לשוב מזרחה בכביש 2410 לצומת מעון ולהמשיך עוד כארבעה ק"מ בכביש 241 לשער הפארק. בפארק תמצאו מדשאות ועצים נותני צל, מתקני שירותים, מסלולי רכיבה לאופניים, שולחנות פיקניק וכל מה שצריך לבילוי נעים של כמה שעות.

קק"ל בנתה את הפארק מסביב למעיינות הבשור. הנביעות יוצרות מעיין שופע ומימיו נאספים לברכת שכשוך גדולה. המים שומרים במשך כל השנה על טמפרטורה יציבה וחמימה למדי, כ-20 מעלות צלזיוס. המים מליחים ואינם ראויים לשתייה ואדם צמא ישתה אותם רק בשעת דחק. לעומת זאת, המים מנוצלים להשקיית כל הצמחייה בפארק.

במרחק כ-700 מ' מהמעיינות, במעלה הנחל, ניצב קרון רכב על קטע קצר של מסילת ברזל. במלחמת העולם הראשונה בחרו הבריטים להעביר דווקא כאן את מסילת הברזל, שבאמצעותה העבירו אספקה ותחמושת לכוחותיהם שנלחמו בצבא העות'מאני על כיבוש ארץ ישראל. הקרון, המסילה וחלק מגשר הרכבת שחצה בעבר את נחל הבשור שוחזרו על פי צילומים מימי מלחמת העולם הראשונה.

שימו לב, הפארק נמצא באזור עוטף עזה. יש להישמע להוראות כוחות הביטחון.

אורך המסלול
18 ק"מ.

מידע חיוני
בפברואר - פריחת כלניות.

מפת טיולים וסימון שבילים
הנגב המערבי (גיליון מס' 13).