בשנת 2016 התחוללה בחלק הזה של יער ירושלים שריפה גדולה, וזו כילתה את עצי היער בכמה מהמדרונות היורדים לנחל עין כרם. הקהילות השכנות ליער ביקשו להיות שותפות לפעולות השיקום ולהשיב לנופי הרי ירושלים את נופי התרבות של חקלאות המדרגות המסורתית. כחלק מפעולות השיקום שוקמו טרסות עתיקות וניטעו עצי בוסתן. בניית טרסה היא עניין שצריך ללמוד אותו, וקק"ל הכשירה מדריכים המסייעים לאנשי הקהילות במלאכת השיקום.
בניית טרסות היא החזרת עטרת נופי הרי ירושלים ליושנה. נראה כי הטרסות הראשונות בהרי ירושלים נבנו, אם כי בצורה מצומצמת, כבר בתקופת הברונזה הקדומה (בסביבות 3200 לפנה"ס) וביתר שאת מתקופת הברזל II (1000 לפנה"ס) עד התקופה העבאסית (מאה 9 לספירה). בתקופה הצלבנית מבחינים בשיטות חקלאיות חדשות המתקיימות לצד בנייה מחודשת ובשיפוץ של מדרגות חקלאיות ישנות, אך אי אפשר להצביע על בנייה אינטנסיבית של טרסות. התקופות הממלוכית והעות'מנית מתאפיינות בצמצום הפעילות החקלאית בטרסות ובהתמקדות בשטחים הנוחים לעיבוד.
החלקות הנטועות כיום כוללות עצי תאנה, זית ותות. עצי התאנה כבר נותנים את יבולם, ומי שימהר ויגיע למקום עד סוף ספטמבר יוכל ליהנות מהפירות (אם לא יקדימו אותו מטיילים אחרים).