אורך מסלול ההליכה: כ-2.5 ק"מ. המסלול מעגלי, כולל מעלה קצר ותלול, ומתאים למיטיבי לכת.
הוראות הגעה: ממחלף אליקים נוסעים צפונה לכיוון דלית אל-כרמל (כביש 672). לאחר כ-600 מ' פונים ימינה לחניון שער הכרמל.

הטיול מתחיל בחניון שער הכרמל (ראו הוראות הגעה). זהו חניון אסטרטגי, שממנו אפשר לצאת לטיולים בכרמל, ברמת מנשה ובעמק יזרעאל. בחניון שבצל עצי המחט הציבה קק"ל שולחנות רבים והתקינה שירותים וברזי מים לשתייה. יופיו של החניון טמון בפיזור הרב של השולחנות בין טרשים טבעיים המצמיחים בחורף ובאביב פריחה יפהפייה. בחניון יש גם שביל נגיש ושולחנות המיועדים לאנשים עם מוגבלות.

מהקצה המזרחי של חניון שער הכרמל יוצאת דרך מצעים עבירה לכל רכב מסומנת ירוק העוברת בין עצי היער. רוב העצים הנטועים הם אורן ירושלים וברוש מצוי, אך אפשר למצוא ביער גם אורן קנרי ואורן הצנובר.

אחרי כ-600 מ', ליד משוכות צבר וכרם עצי זית ולפני עמוד מתח גבוה, פונים ימינה ולאחר כ-130 מ' פונים שמאלה ומגיעים לרחבה גדולה ובה שלט עץ גדול של קק"ל. אפשר לחנות כאן, אך ההמלצה שלנו היא להמשיך בנסיעה עוד כ-100 מ' ולחנות בחניון חורבת חרמש, גם הוא חניון לא קטן.

בחניון, שזכה לאחרונה לשדרוג, העניקה קק"ל תשומת לב להכשרת שולחנות ושבילים לאנשים עם מוגבלויות. פינת ישיבה יפה במיוחד נמצאת בצל אלון התבור – שולחן פיקניק קבוצתי עגול, שסביבו יכולים להסב לפחות 15 איש.

גולת הכותרת של החניון היא פינת האצטרובל – אתר טבע יפה בפני עצמו. שלושה שולחנות פיקניק נחים כאן בצל שלושה עצי ענק של אורן הצנובר – מין ממשפחת האורניים המניב את הפיניונס המפורסמים, זרעי האורן המוסיפים טעם לחומוס ולמינים רבים של תבשילים.

הגיע הזמן לצאת לדרך. כדי להגיע לנקודת המוצא של השביל יש לשוב כמה צעדים חזרה (מערבה) בדרך שממנה באנו ולגלות את שלט ההכוונה "לשביל המערות". השביל מסומן כולו בסימון שבילים אדום ומחוזק מפעם לפעם בשלטי עץ של קק"ל.

אחרי כ-100 מ' מגיעים לרחבה גדולה חצובה בסלע. במצוק הגובל ברחבה חצובות חמש מערות שפתחיהן מעוטרים בחציבה מקושתת. המערות עשויות אולמות קטנים ובהם דרגשים להנחת הגופות. בסלעים שמסביב צומחים, בהתאם לעונה, נרקיסים, כלניות ורקפות – גינון טבעי למקום.

המערות החצובות הן מערות הקבורה המפורסמות של חורבת חרמש (ח'ירבת אל-חראמיש). נראה כי המקום היה אחוזת קבר של משפחה אמידה שחיה באזור בשלהי התקופה הרומית או בתקופה הביזנטית. הכרמל, אזור עני במעיינות, היה לא מיושב במשך תקופות ארוכות בהיסטוריה, אך בתקופה הביזנטית התקיימו בו יישובים חקלאיים רבים.

מנהגי הקבורה בארץ ישראל השתנו בתקופה ההלניסטית (אמצע המאה ה-3 לפנה"ס). עד אז, בתקופה הישראלית, נחצבו מערות משפחתיות רבועות ובהן משכבים – מקומות להנחת הגופות. לאחר כשנה לוקטו עצמות הנקברים ונאספו בחלל אחד. בהשפעת התרבות ההלניסטית החלו לקבור בקברי כוכים ובהם כוך לכל נפטר, ונהגו להניח בכוכים האלה חפצים וכלים שנטמאו.

בד בבד נמצאו מערות עם קברי ארקוסוליה – גומחת קבורה הנתונה במסגרת מקושתת בתוך מערה ובה חצובה שוקת להנחת הגופה ומעליה לוח אבן. לאחר שנה היו מעבירים את העצמות לקבורה משנית, אם במאספה מרכזית ואם בארונות קבורה קטנים (גלוסקמאות).

ממערות הקבורה מתעקל השביל בין שולחנות פיקניק עשויים אבן, נכנס לחלקת ברושים ואחר כך לחלקת עצי אורן. לאחר שמטפסים מעט מגיעים לדרך רחבה מסומנת ירוק (המשך הדרך שהגענו בה לנקודת המוצא לטיול) ומיד אחריה לצומת. משמאל – חניון אגד, חניון נוסף של קק"ל בצל עצי אורן. חצי שמאל – דרך עפר מסומנת שחור עולה במדרון. אנו נמשיך בשביל המסומן אדום, שנמשך היישר לפנים בין עצי היער, לעבר עמוד קו המתח הגבוה. השביל מגיע לדרך עפר, עולה בתלילות ביער מעורב בעצי חורש, עושה איגוף ימני קצר באזור יפה של טרשי סלע מתצורת בענה ומגיע לכמה מדרגות עץ ולשני ספסלים הצופים על הנוף. זהו מצפור קרן הכרמל.

המצפור הוא מקום משרה שלווה. לרגלינו נראית יקנעם ומעבר לה יער הזורע ברמת מנשה. באופק – הר אמיר שבצפון השומרון. עוד נראים מכאן עמק יזרעאל, גבעות אלונים-שפרעם, הרי נצרת עם הר תבור והר דבורה. בצפון סוגרים את תמונת הנוף קרן הכרמל (מוחרקה) וכמה מבתי דלית אל-כרמל.

שלט הכוונה של קק"ל מפנה מהמצפור אל המשך שביל המערות. השביל יורד ביער שאדמתו מכוסה טרשים ואחרי כ-200 מ' מגיע למכלול נוסף של מערות קבורה, שרק חלק מפתחיהן גלוי. אין להיכנס למערות! רשות העתיקות טרם חפרה באתר וייתכן שתעשה זאת בעתיד.

זה המקום להתעכב על שיטת הקבורה המשנית ועל הצורך בה. בשיטה זו אפשר היה לנצל את כוכי הקבורה פעמים נוספות. לאחר שמגופת המת נותרו רק עצמות, היו מעבירים אותן ל"חדר העצמות" של המשפחה כולה בתקופת בית ראשון ולגלוסקמאות בתקופת בית שני ובימי המשנה והתלמוד. כאשר הפסיקו לקבור את המתים בשני שלבים פחת השימוש בליקוט עצמות, אך למנהג זה יש תוקף הלכתי.

החל ממכלול המערות השני השביל נמצא במגמת ירידה. הוא יורד לדרך עפר, שם נפנה ימינה ונצעד בדרך כמה צעדים עד לעמוד עץ ובו שלט קק"ל המכוון שמאלה. לפני שנעשה זאת, כדאי שנעיף מבט ימינה אל "חצר מערות" ובה פתחים מעוצבים היטב של מערות קבורה.

נמשיך במורד הדרך. השביל עובר בין טרסות, גלי אבנים ועצי בוסתן שהיו שייכים לתושבי הכפר אום אל-זינאת, כפר דרוזי שנוסד במאה ה-17, או אולי מאוחר יותר. תושביו נטשוהו ועל מקומו קם במאה ה-19 כפר ערבי מוסלמי, אך הוא ננטש במלחמת העצמאות. פירוש השם אום א-זינאת הוא אם היפהפיות, או מקום היפהפיות, כנראה משום שבנותיו נודעו כיפות תואר.

שפע הפריחה של הכרמל מלווה את השביל. בסתיו – סתווניות, כרכומים ונרקיסים. בראשית החורף – רקפות וכלניות ואחר כך פריחה ססגונית של מינים רבים. מכיוון שהשטח משמש גם מרעה לבקר, בולטים בנוכחותם צמחים שהפרות נמנעות מלאוכלם ובהם עירית גדולה, כלך מצוי וצמחים קוצניים.

השביל מגיע לכרם ובו עצי זית קשישים בעלי גזעים עבים ומרשימים. יש גם ספסל שצופה עליהם ואפשר להתרגע בו מעט לפני שצועדים כמה צעדים אחרונים במורד המדרון כדי לסיים את הטיול בחניון חורבת חרמש, המקום שממנו יצאנו לדרך.

כתב וצילם: יעקב שקולניק
עלה בתאריך 20.3.2019
עודכן בתאריך 25.2.2020