קרקסים מעל בקעת תירען
הסיור מתחיל עוד בדרך אל דרך הנוף. נעצור את הרכב בפנייה מכביש 77 לכיוון בית רימון ונסקור את חומת רכס תירען שמולנו. נסרוק את מדרון הרכס במבט ימינה ונגלה תופעה גיאולוגיות מעניינת של שכבות אבן מעגליות (קרקסים). איך זה קורה? ובכן, במהלך היווצרות הרכס נוצרה במקום כיפה. כאשר הכיפה נשחקה ותוכנה נסחף, התגלו השכבות המעגליות הבונות אותה. אילולא נסחף גוף הכיפה, לא היינו מגלים את מעגלי האבן. תושבי תירען מכנים את התופעה בשם "אבו מדוואר" (מקום הדורים, מקום המעגלים).
נשות תירען (זהו השם הרשמי של המקום) זכו לשבחים במדרש על שלא הסכימו לתת מתכשיטיהן למעשה העגל ( שיר השירים רבה ו, ד). מסורת נוצרית רואה בעמק את המקום שבו תלמידיו של ישו קטפו שיבולים בשבת משום שרעבו, והוא הצדיק אותם (מתי יב, א-ח). לעומת זאת מסורת עברית רואה בעמק, או בחלקו המערבי, את בקעת בית רימון, הנזכרת אף היא במקורות כמקום שבו טבחו הרומאים ביהודים בעת מרד בר כוכבא. כאן גם התכנסו שבעת תלמידי רבי עקיבא אחרי המרד כדי לדון בעיבור השנה ובהתארגנות מחודשת של חיי העם. ייתכן שהיישובים הבדווים רומנה ורומת אל-הייב, השוכנת למרגלות רכס תירען, שומרים על צליל השם הקדום של הבקעה.
הדרך הסלולה מגיעה לאחר כ-6.5 ק"מ לשער היישוב בית רימון. כאן, משמאל לשער, נמצא מצפור לאודרמילק, המציין את תחילת דרך הנוף.
מצפור לאודרמילק
התצפית מרהיבה, בעיקר לכיוון צפון ומערב. למרגלותינו משתרעת בקעת בית נטופה, הבקעה הגדולה בגליל התחתון. אורכה כ-16 ק"מ. מעבר לה מתנשא רכס הרי יוטבת עם הר עצמון בראשו ומעבר להם הרי הגליל העליון. חורף גשום גורם להצפת חלקה המזרחי של הבקעה, הנראית מהמצפור כאגם גדול. הניקוז הגרוע והאדמה הכבדה הם הגורמים העיקריים להצפה. מכל מקום, לאחר שהמים נעלמים, הבקעה מעובדת כולה והיא מפורסמת במיוחד באבטיחים המתוקים שצומחים בה – אבטיחי בטוף (בטוף הוא שמה של הבקעה בערבית).
בלב הבקעה עובר המוביל הארצי בתעלה פתוחה, וזה מסביר מדוע המצפור נקרא על שמו של וולטר קליי לאודרמילק ( 1974-1888) שהיה גיאולוג וחוקר קרקע אמריקאי. לאודרמילק הגיע לישראל בשנת 1938, התרשם עמוקות ממפעל ההתיישבות היהודי והפך להיות אוהד התנועה הציונית. לאודרמילק ייחס לבקעת בית נטופה מקום מיוחד בתכנון המים של ארץ ישראל. הוא ייעד את הבקעה למאגר מים ראשי שיקלוט את מי הירדן בדרכם לנגב. התוכנית שלו כמעט התגשמה. במערב הבקעה נבנה מאגר בית נטופה של המוביל הארצי (מאגרי אשכול), וממנו זורמים המים לדרומה של ישראל.
קק"ל סללה במצפור שביל מעגלי קצרצר באורך של כ-150 מ', נגיש לאנשים עם מוגבלויות. לאורך הדרך מוצבים ספסלים למנוחה, אחד מהם נהנה מצל חרוב ומנוף מרהיב. בכניסה לשביל, בצל חרוב אחר, מוצב שילוט ובו חיצים המאתרים נקודות עניין בנוף.
מצפה נטופה
קק"ל סללה את רוב המשך הדרך מזרחה, העוברת בראש רכס תירען ומספקת תצפיות מרהיבות (סימון שבילים כחול). פה ושם יש רחבות בצד הדרך המאפשרות חניית רכב והתרגעות בחיק הטבע. לאחר כ-900 מ' מגיעים לצומת דרכים. אל תתבלבלו. פנו שמאלה בעקבות הסימון הכחול.
לפנינו 4.1 ק"מ של נסיעה בלב חורש טבעי ויערות נטועים של קק"ל עד לצומת הדרכים הבא. סעו בסעיף הימני (סימון שבילים ירוק) ותגיעו למגדל התצפית של קק"ל, המשמש בקיץ את צופי האש. קק"ל מפעילה ברחבי הארץ מערך תצפית המתריע על פריצה של שריפה, וזה אחד מהם. משיקולי בטיחות המגדל סגור למטיילים. סמוך למגדל נמצאת אנדרטה המנציחה את זכרם של 17 מטיילים שנספו בשנת 1999 כאשר האוטובוס שבו נסעו החליק מהכביש ליד צומת נטופה. קק"ל מתכננת להציב במקום שולחנות פיקניק.
מהמצפה יוצאים צפונה שני שבילים להולכי רגל, אחד מסומן בצבע שחור ושני באדום. אם יש לכם נהג מתנדב, תוכלו לצעוד ברגל כ-400 מ' בשביל "השחור", היורד לדרך הנוף, ולפגוש אותו שם (הנהג ימשיך בדרך "הירוקה" ויגיע לשם). אפשר, כמובן, לצעוד בשביל גם בחזרה. בחורף ובאביב תגלו כאן פריחה של כלניות ורקפות. בקיץ ילווה אתכם נוציץ עטוף, צמח עדין הפורח בפריחה סגולה ויפה.
הדרך הירוקה אינה סלולה אך כבושה היטב ועבירה לכל רכב. היא מאגפת מדרום את מצפה תירען ומעניקה מבט מרהיב דרומה, לעבר הרי נצרת. נסיעה קצרה תוביל אותנו בחזרה לדרך הנוף "הכחולה". נפנה ימינה וניסע כ-650 מ' לצומת הבא. מי שיפנה שמאלה בדרך העפר יגיע לאחר כחצי קילומטר להר מקויה.
הר מקויה
ההר מוקדש לתנועת המקוּיה – תנועה דתית יפנית שייסד אברהם איקורו טשימה בשנת 1948 ואחד מעקרונותיה הוא תמיכה בעם ישראל. טשימה נולד בשנת 1910 בדרום יפן למשפחה שינטואיסטית (הדת האתנית של יפן). בגיל 12 התנצר ובגיל 37 חווה התגלות וכעבור שנה (1948) ייסד זרם עצמאי בנצרות. טשימה למד עברית באולפן שפעל בקיבוץ חפציבה. הקיבוץ הפך מרכז לבני התנועה, ובאולפן שלו לומדים עברית רבים מבני המקויה. במלאת יובל שנים לייסוד המקויה יצרו אנשי התנועה בקיבוץ גן יפני. טשימה מת בשנת 1973, ובשלהי שנות ה-70 נטעה קק"ל יער לכבודו בהר מקויה. אנדרטה המזכירה את שמו נמצאת במרחק כמה פסיעות ממזרח לפסגת ההר.
הדרך חזרה
חוזרים לדרך הנוף וממשיכים במורד הדרך. נופי מזרח הגליל התחתון נפרשים מולנו כמו על כף היד. כ-2.7 ק"מ מהר מקויה אנו פוגשים את כביש הגישה המוביל ליישוב מצפה נטופה. כאן פונים ימינה ומגיעים חיש קל למעגל התנועה שלפני כביש 65. היעזרו בווייז כדי להגיע ליעדכם, שכן שפע הכבישים במחלף עשוי לבלבל.