שביל החורש הוא שביל קצר ונוח מאוד להליכה. אורך מסלול ההליכה כ-500 מ' ואין בו הפרשי גבהים ניכרים. מהשלט צועדים על פי הסימון כ-30 מ' ומגיעים לצומת שבילים. כאן נפנה שמאלה בעקבות חצי ההכוונה הכתומים לשביל החורש (הסעיף הימני מוביל ל"מרפסת" של אתר צוק מנרה). אנחנו עוברים בחורש ים תיכוני מפותח. האלון המצוי שולט בכיפה ומלווים אותו אלה ארצישראלית ושיחים גדולים בעלי עלים שרביטיים, הפורחים במאי בפרחים פרפרניים גדולים וצהובים. מהשרביטים נהגו בעבר לקלוע מחצלות, אך אנחנו כמובן לא נפגע בצמח. עוד בולטת כאן קיסוסית החורש, מטפס קוצני בעל עלים דמויי לב.
אנו מגיעים לגרם מדרגות עץ. לידו צומחים עצי אלון התולע. זהו עץ שכדאי לשים אליו לב. הוא הרבה פחות נפוץ מהאלון המצוי ואנו מוצאים אותו רק במקומות הרמים בישראל כגון פסגת הר מירון, המקומות הגבוהים בגולן ובחגורת היער ההררי בחרמון.
למי שמתלבט בזיהוי אלון התולע, ניתן בו כמה סימנים המבדילים אותו מאלון מצוי: אלון התולע הוא עץ נשיר חורף, בעוד אלון מצוי ירוק-עד. עלי אלון התולע גדולים ורכים יותר, ונטולי שוליים קוצניים. בצד התחתון של העלה, בעיקר בעלה הצעיר, יש כסות דקה של שערות. הבלוט ארוך ודק יחסית, וקשקשי הספלול קצרים ומהודקים. העץ מקיים גזע אחד, בניגוד לאלון מצוי, שצורתו בדרך כלל כשל שיח, בעל ענפים אחדים.
עם רשימת ההבדלים האלה, כנראה תצליחו להסתדר. נאמר רק שהשם "אלון התולע" נגזר מכנימות שמטילות את ביציהן בעלי העץ וגורמות להתפתחות עפצים (גידולים דמויי כדורים קטנים). בעת העתיקה השתמשו בעפצי אלון התבור להפקת חומרי בירוס (עיבוד עורות). תמיסת עפצים כזו נקראה בלשון חז"ל "מי מילין".במורד המדרגות, לאחר שעברנו בסך הכל עד כה כ-130 מ', שוב צומת (ימינה – "למרפסת"). אנו פונים שמאלה ועוברים בתוך חורשת אורנים נאה, יורדים בגרם מדרגות עץ ומגיעים לעוד צומת. כאן, במפגש עם שביל סיפורי העבר, ניצב ספסל בצל אלון מצוי. השביל מטפס בגרם מדרגות ושב לנקודת ההתחלה.