e ירוק - מטיילים עם קקל קרן קיימת לישראל

אורן הצנובר


הוא עץ יער מקובל ביערות קק"ל, נופו המעוגל מעניק צל נדיב והעיקר – זרעיו טעימים להפליא והם מוסיפים טעם לחומוס ולתבשילים מתבשילים שונים.

אורן הצנובר (Pinus pinea) הוא עץ יער די נפוץ ביערות קק"ל בישראל. כדי להבדיל אותו ממיני אורן אחרים הגדלים ביערות הנטועים בישראל, כדאי להתרחק מהעץ מעט ולהתבונן בצורתו הכללית. נוף העץ בעל צורה כדורית יחסית למיני האורן האחרים. העץ מגיע לגודל בינוני, בדרך כלל 10 מ' או מעט יותר, אם כי יש עצים שמגיעים גם לגובה 25 מ'. סימני זיהוי אחרים הם המחטים, המאוגדים זוגות-זוגות ואורכם 10–15 ס"מ.
אורן הצנובר צומח בר בארצות הים התיכון של דרום אירופה, מפורטוגל ועד סוריה, וגם בכמה מקומות לאורך חופי הים השחור. מקור המין אורן הסלע כצמח בר שנוי במחלוקת, כיוון שכבר בימי קדם נודע לזרעיו ערך כלכלי נטעו אותו האטרוסקים במקומות רבים, ומאוחר יותר גם הרומאים והערבים. בתקופה הרומית כינו את העץ Pinus domestica (אורן תרבותי).
בספרד נמצאו אצטרובלים ועצה מפוחמים של העץ באתרים פרהיסטוריים שבהם חיו בני אדם לפני 50,000 שנה. שרידים של עץ התגלו גם בעיר פומפיי, שנהרסה בהתפרצות הר הגעש וזוב בשנת 79 לספירה.
בישראל אין אורן הצנובר צומח בר. האם צמח בר בעבר בארץ? אתם מוזמנים להשתתף בוויכוח הניטש בין הבוטנאים. מכל מקום, נראה כי במאה ה-19 חידשו הטמפלרים את גידולו של העץ בישראל. ברחבי העולם נוטעים את העץ לנוי, לעצירת חולות נודדים, לשימור קרקע ולמיצוי השרף שבגזע.

פרט נאה של אורן הצנובר ליד עין קיניאצילום: יעקב שקולניק

הזרעים
באורן הצנובר הזרע הוא מרכז ההתעניינות. הזרעים שוכנים באצטרובל בינוני בגודלו. אורכו 8–15 ס"מ. בבסיס כל קשקש של האצטרובל נחבאים שני זרעים שגודלם 1.5–2 ס"מ. אלה הם הצנוברים המפורסמים ("פיניונס"). תהליך הבשלתם על העץ נמשך כשלוש שנים. באצטרובל מן השורה תמצאו כ-100 זרעים.
הביקוש לזרעי אורן הצנובר בעולם הולך וגובר. ראשית, הם טעימים. שנית, לזרעים ערכים תזונתיים, משום שהם מכילים שיעור גבוה של חומצה לינולאית, חומצת שומן שגוף האדם אינו יכול לייצר בעצמו אך הוא זקוק לה לכמה תהליכים ביולוגיים. הזרעים עשירים בחלבון (32%), בשמן (45%) ובוויטמינים B1 ו-B2. הצנוברים משמשים מרכיב חשוב בהכנת רוטב הפסטו המפורסם.
איסוף הזרעים ופיצוחם למטרות מסחריות היא מלאכה מפרכת ולכן מחירם גבוה. רוב זרעי אורן הסלע המעטרים את צלחת החומוס שלכם במסעדות ואלה שאתם קונים בשווקים הגיעו אלינו מסין. קק"ל מתירה לאסוף את הזרעים הנחים על הארץ בחורשות אורן הצנובר שביערותיה. האצטרובלים מגיעים לבשלות בחודשים דצמבר-ינואר. במהלך הקיץ, בעודם על העץ, קשקשיהם נפתחים והצנוברים משתחררים ונושרים. אתם מוזמנים לצאת אל היער וללקטם. הזרעים מכוסים קליפה קשה ובשטח נהוג לפצחם במכת אבן.
אפשר לאכול צנוברים טריים, מטוגנים או קלויים. הקלייה פשוטה. מניחים את הצנוברים במחבת וקולים עד שהם משחימים מעט (לא יותר מדי, כדי שלא יישרפו). יש המוסיפים מעט שמן למחבת ורק אז קולים את הזרעים.
ואלה שמות...
אורן הצנובר ידע כמה גלגולי שמות עד שהגיע אל הנחלה והמנוחה. בעבר קראו לו אורן הסלע, תרגום שגוי לשמו האנגלי: Stone pine. מי שהעניק בשעתו את השם לעץ תרגם את המילה האנגלית stone לסלע. העניין הוא שלמילה stone יש משמעות נוספת והיא גלעין – החלק הקשה המקיף את הזרע של פירות עסיסיים כגון אפרסק וזית. כאשר אנשי הלשון גילו את הבעיה, הם שינו את שמו של העץ לאורן הגלעין. התרגום מדויק יותר, אבל שגוי מבחינה בוטנית. אמנם זרעיו האורן מוקפים קליפה קשה, אך אין בינם ובין גלעין ולא כלום. בסופו של דבר נמצא הפתרון. זרע האורן ידוע בשם צנובר, וכיוון שמאצטרובלי האורן גיבורנו מפיקים את הזרעים המשובחים ביותר, נמנו וגמרו חכמי הבוטניקה וקראו לו אורן הצנובר – ובא לאורן גואל.
שלוש חורשות אורן הצנובר
כרמל
חורשה נאה של אורני צנובר וחניון ביער קק"ל, כ-1.2 ק"מ מדרום למעגל התנועה הדרומי בדלית אל כרמל. 
גישה: נוסעים מצומת אליקים צפונה כ-5.5 ק"מ בכביש 672.
חורשת ירכא
ירכא מתפארת בחורשה בת כ-20 עצים יפים, הצומחת מעט מצפון לכפר. על פי מסורת מקומית, העצים נשתלו בסוף המאה ה-18 בידי חסאן סלאח, תושב הכפר. החורשה של היום היא שריד לחורשה גדולה בהרבה שהתקיימה במקום בעבר. 
גישה: מהמועצה המקומית ממשיכים לפי השילוט "חורשת ירכא". לאחר כ-500 מ' הכביש הופך לדרך עפר, שעוברת כ-400 מ' בין כרמי זיתים ומגיעה לחורשה.
יער קדימה
בין עצי היער צומחים גם עצים ותיקים ומרשימים של אורן הצנובר. 
גישה: בצומת בני דרור (כביש 4) פונים מזרחה ונוסעים בכביש 553 כ-2.5 ק"מ. מיד אחרי הפנייה ימינה לתל מונד פונים שמאלה. לאחר כ-1.5 ק"מ מגיעים למעגל התנועה המפריד בין כביש הגישה לעין שריד (ימינה) וקדימה (שמאלה). ממשיכים היישר לפנים עוד 1.4 ק"מ, למקום שבו הכביש מתחיל להתעקל ימינה ופונים בזהירות רבה שמאלה, לכביש הגישה ליער.
קרדיטים
כתיבה וצילומים: יעקב שקולניק
פורסם בתאריך: 6.11.2013