מי שיצעד כמה מאות מטרים מרחבת החניה של שמורת הר מירון לכיוון חורבת ב"ק (שביל מסומן כחול), לא יוכל להתעלם משלושה עצי אגוז מלך. בזכות העצים הקשישים והחביבים האלה אפשר לזהות מרחוק את מקום החורבה. העץ המזרחי ביותר מבין השלושה מתפאר בשני בדים גדולים ובגזע עבה הנטוי מעט דרומה שהיקפו 2.90 מ'. תוך כדי שיטוט בחורבה אפשר לגלות עצי אגוז מלך נוספים. על פי עדותו של סוהיל זיידן – מנהל מדור מטעים, חורש טבעי ומרעה בקק"ל – מקצת העצים בחורבת ב"ק מצמיחים אגוזים בעלי קליפה רכה במיוחד.
יש להניח שהעצים האלה ניטעו בשנות ה-30 של המאה ה-19, כגילם של שרידי החווה החלוצית שבנה כאן רבי ישראל ב"ק, איש רב פעלים שעלה מברדיצ'ב בשנת 1832. בזכות קשריו הטובים עם הפאשה של עכו זכה לקבל מידיו אדמות מהכפר הנטוש ג'רמק. בשנת 1836, לאחר רעש האדמה הגדול שפגע קשות בצפת, התיישב ישראל ב"ק עם אנשים מצפת בג'רמק, בנה בתים בכפר, עיבד את הקרקע וראה ברכה בעמלו. משה מונטיפיורי ביקר במקום והתלהב עד עמקי נשמתו, אך החווה לא החזיקה מעמד זמן רב. בשנת 1840, בעקבות המרד של אברהים פאשא המצרי בממשל העות'מני, נאלץ ישראל ב"ק לנטוש את החווה ולעבור, אויה, לירושלים הנבנית.
עצי אגוז המלך בחורבת ב"ק הם עדים עיקשים לניצן הראשון של ציונות חקלאית. כמו מי שנטע אותם, גם הם בגדר אגוז קשה שמחזיק מעמד בשטח אף שאיש אינו מטפל בהם.