גבעות גורל – השלוחות הדרומיות של שפלת יהודה – משתפלות לדרום-מערב ונוחתות בבקעת באר שבע. האזור, חלק מגבעות להב, זכה לשם רשמי משלו. אין לייחס לשם היומרני של הגבעות משמעות יתרה. זוהי הצורה העברית שבחרה ועדת השמות למקום, המתייחסת לשלוחה שנקראה בעבר טוויל אבו ג'רוואל, כנראה על שם משפחה בדווית שהתגוררה במקום.
הגבעות מתנשאות לרום של 300-500 מ'. מדרונותיהן מתונים מאוד, תכונה המאפיינת גבעות הבנויות סלעי קִרטון רכים, שמתמוגגות בקלות במי הגשמים. הגבעות דומות למדי זו לזו, תכונה שכנראה מתסכלת את החיילים הרבים שעורכים כאן אימוני ניווטים.
ארכיאולוגים זיהו בגבעות שרידי יישובים שראשיתם בתקופה הפליאוליתית. בפסגה הגבוהה ביותר (503 מ') נמצאים שרידי מצודת פחר, מצודה מהתקופה הישראלית (מאה 9 לפנה"ס) שתפקדה גם מאוחר יותר, בתקופה ההלניסטית ובתקופה הערבית הקדומה. בתקופה הביזנטית התקיימו באזור חוות רבות, כנראה עונתיות, שהמשיכו לפעול גם בתקופה הערבית הקדומה.
ברשימה זו נתאר כמה מן הצמחים הבולטים שפוגשים בהם ליד מקום החניה.