ניסע דרומה בדרך המסומנת אדום, ולאחר כ-150 מ' ילווה אותנו יער איקליפטוס דליל. המבנים שנמצאים אחריו שייכים לחוות הבודדים הר שמש. חלקת אורנים אחת גולשת מהגבעות ומתקרבת לדרך העפר. מעבר לה, למרגלות הגבעות, נראית חלקה שקק"ל נטעה בה בעיקר עצי אלה אטלנטית ושיטה.
במרחק של כ-1.5 ק"מ מהכניסה נפנה שמאלה בעקבות השילוט המכוון לחורבת אבו חוף – הגבעה החשופה המתנשאת מולנו. לא נרחיק לנסוע אלא 600 מ' ונגלה מימין לדרך מעקה מעגלי ירוק המקיף באר עתיקה ולידו שלט הסבר של קק"ל. זהו באר תלה. נראה כי היא נחפרה כבר בתקופה הביזנטית, כאשר בחורבת אבו חוף התקיים יישוב הומה אדם. הבאר שירתה בנאמנות את רועי הצאן הבדווים עד שנות ה-70 של המאה ה-20.
הבאר מנציחה בשמה יישוב קדום שהתקיים בעבר באזור. אוסביוס, בישוף קיסריה במאה ה-4 לספירה, כותב בספרו "אונומסטיקון" (ספר גיאוגרפיה המכיל רשימה של שמות יישובים ומקומות) על יישוב שבעבר נקרא תלכה: "בנחלת שמעון, עכשיו נקרא תלה. כפר גדול של יהודים בדרום, 16 מיל מבית גוברין". ייתכן שאותה תלה שכנה בתל חליף שממערב לקיבוץ להב.

באר אבו חוף נמצאת כ-100 מ' ממזרח לבאר תלה וגם היא מוקפת מעקה מעגלי ירוק ולידה שלט הסבר. נראה כי הבאר הזו, שנמצאת בערוץ קטן המרוחק כ-50 מ' מהדרך, נחפרה כבר בתקופה הכלקוליתית (4500 לפנה"ס) ועל כן היא אחת הבארות הקדומות בישראל שהשתמרה ביבשה (ליד עתלית, מתחת לפני הים, התגלתה באר עתיקה עוד יותר).
הבאר, שקוטרה הפנימי כ-1.5 מ', נחפרה בשכבת הסחף החצצי שבערוץ והגיעה לאופק מי התהום בעומק של כ-2.5 מ'. נראה כי בשלב כלשהו הציפו מי תהום גבוהים את הבאר ומוטטו חלקים ממנה.
הבאר נבנתה אבני גוויל בבנייה יבשה – כל אבן מונחת על מקום המפגש של שתי האבנים שמתחתיה. ליד הבאר נחשפו שרידי בניין וחצר בנויים אבן, אך כיום יסודותיהם מכוסים ואינם נראים. במבנה היו שני חדרים בנויים זה מעל זה. קיר ארוך המקביל לאפיק הנחל מגיע עד לבאר וביחד עם קיר נוסף, שנבנה במקביל אליו, נוצרה חצר שייתכן כי שימשה מכלאה לריכוז צאן.
האתר נחפר בשנות ה-80, ובשנת 1996 על ידי דוד אלון. עבודות השימור בוצעו בשנת 2014.

מהבאר נוסעים במעלה הדרך מזרחה כ-200 מ' ומגיעים לצומת דרכים בשולי היער. כאן פונים דרומה (ימינה). לאחר כ-350 מ' נוספים פונים בלב חורשת ברושים ימינה ונוסעים עוד כקילומטר עד לרחבת החניה ובה שלט גדול של קק"ל המציין את נקודת המוצא לשביל הזהב.

החורבה היא שטח פתוח המשתרע על פני כ-1,100 דונם, מוקף כמעט מכל צדדיו ביער קק"ל. בתקופה הביזנטית (מאות 6-4 לספירה) שכן במקום יישוב נוצרי גדול. המילה חוף בערבית פירושה פחד. אגדה בדווית מקומית מספרת שבלילות יום חמישי משוטטות כאן רוחות המתים, ואולי זה המקור לשם המקום. אגדה מקומית נוספת מביאה אותנו לימי מלחמת העולם הראשונה. על פי הסיפור, גובה מיסים מטעם השלטון העות'מני הטמין בחורבה מטמון זהב בעת נסיגת הצבא הטורקי מפני הבריטים. הגובה אף ירה במלוויו לבל יגלו את סודו, והוא נשאר כמוס עד ימינו אלה...
כ-300 מ' ממזרח לרחבת החניה, מעט גבוה יותר, נחשפו שרידיהן של שתי כנסיות (שאינן כלולות במסלול המחודש). אנחנו נתמקד בביקור בשביל שסימנה קק"ל וזכה לשם "שביל הזהב" (בראשית נובמבר פורחות חלמוניות במדרון שממערב לשביל). המסלול מעגלי, מסומן בצהוב ובצד אתריו הוצבו שלטי הסבר. נתאר אותם כאן במסלול הנע בכיוון השעון.

מסלול נוסף בסביבה: יער להב