לפנינו שביל מעגלי משולט לכל אורכו ומסומן בצבע אדום שאורכו הכולל כקילומטר אחד. השביל ראוי לטיול בכל השנה, אך בחורף ובאביב מגוונת אותו פריחה מרהיבה של רקפות, כלניות אדומות ולבנות, צבעוני ההרים, מיני דבורנית ופרחים רבים נוספים. בסתיו מזדקרים בצד השביל גבעולי הפריחה של החצב המצוי, ובחודשים מארס ואפריל עולים בו המוני פרחים כחולים של בן החצב היקינטוני.
הסלע הבונה את מורדות מערב השומרון באזור הוא גיר אפור וקשה, לעיתים דולומיטי, מתצורת סלע הקרויה בִּעְנָה. סלעים חשופים מתצורה זו יוצרים טרשים בולטים ומחודדים. דוגמה לכך אפשר לראות בסלע בולט הנמצא צמוד לשביל, בצדו השמאלי, כ-300 מ' מנקודת המוצא לשביל פרחי הבר. הסלע עשוי טרשים בולטים מאוד ונעוצות בו עדשות צור כהות. בשקערוריות שבסלע הצטברה קרקע שהפכה אותו לעציץ טבעי המגדל רקפות, חבצלת קטנת פרחים וצמחים נוספים.
בראש הגבעה השביל מגיע למצפור אילן שהכשירה קק"ל במקום. מרפסת התצפית משקיפה על מורדות מערב השומרון, ולמרגלותיה נמצאת חורבת דייר ובה שרידי יישוב שהתקיים בתקופה הביזנטית (לפני כ-1,500 שנה). שמו המקורי של היישוב אינו ידוע, והשם של ימינו שומר על צליל שמו הערבי של המקום – ח'ירבת א-דווייר. באתר נותרו שרידים של בית בד ושל מבנים שבהם השתמרו נדבכים מעטים של קירות בנויים מאבני גוויל גדולות. בור מים שאסף מי גשם משלים את התמונה.
מכאן יורדים בשביל המסומן לדרך עפר. פונים בדרך ימינה וחוברים להמשך שביל פרחי הבר. השביל יורד במדרגות סלע טבעיות (זהירות מהחלקה לאחר גשם!). שימו לב לצמחים המטפסים זלזלת הקנוקנות וקיסוסית קוצנית, המנצלים את עצי היער לטיפוס. השביל מסתיים בנקודת ההתחלה.